פנינה (דמות מקראית)

פְּנִנָּה היא דמות מקראית, אשתו השנייה של אלקנה. דמותה מופיעה בספר שמואל א', פרק א'.

(א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי. (ב) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים

— ספר שמואל א', פרק א', פסוקים א'–ב'

פנינה מימין עם אלקנה וחנה חוזרים לרמה

הסיפור המקראי

פנינה מופיעה במקרא רק שלוש פעמים בשמה, וכולן מופיעות רק בספר שמואל א', פרק א'.

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם, וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי. וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה, וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה'. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת. וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם, כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב וַה' סָגַר רַחְמָהּ. וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ, כִּי-סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ. וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית ה' כֵּן תַּכְעִסֶנָּה, וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל.

— ספר שמואל א', פרק א', פסוקים א'–ז'

דמותה

פנינה היא אשתו השנייה של אלקנה. שמה נקרא, ככל הנראה, על שמה של אבן החן המצויה ברכיכות, הפנינה. פנינה היא אשה ולדנית ובינה ובין חנה, אשתו הראשונה, ישנה מתיחות רבה. משפחתו של אלקנה נוהגת לעלות מדי שנה לזבוח במשכן בשילה. עלילת הסיפור מתרחשת באחת מהעליות לרגל. המתח הרב בין שתי הנשים גורם לחנה תסכול רב והיא מסרבת לאכול.

המחבר המקראי פותח בהצגת הבעיה, באמצעות הניגוד בין שתי הנשים, פנינה המבורכת בילדים וחנה חשוכת הילדים. את מסגרת היחסים בין אלקנה לשתי נשותיו, מוסר המחבר בשני שלבים: בשלב הראשון הוא מוסר פרטים על אירוע וזמן ההתרחשות בפסוק ד', בו אלקנה מחלק מנות אוכל לפנינה ולבני ולבנות המשפחה, ולחנה הוא נותן ”מָנָה אַחַת אַפָּיִם” כלומר מנה גדולה יותר. בשלב שני מוסיף המספר כי האירוע בו מכעיסה פנינה את חנה, חוזר על עצמו מדי שנה בשנה: ”וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה”. מהתואר ”אִשְׁתּוֹ” ומצורת הריבוי ”וּלְכָל”, המתייחסת לילדי פנינה, ניתן להבין כי אלקנה התייחס יפה לאשתו פנינה, והעניק מנות לה ולכל ילדיה. אלקנה מנסה לפצות את חנה האהובה עליו, על שאין לה זרע. גישתה של פנינה הפוכה. עובדת עקרותה של חנה, התפרשה בעיניה כאילו חנה אינה רצויה בעיני ה' ולכן ההתעמרות בה מותרת. התייחסות שלילית זו חזרה על עצמה על פי המספר מדי שנה.

פנינה היא דמות משנית בפרק. תפקידה של פנינה בסיפור הוא להבליט בדרך הניגוד את דמותה של חנה, גם בדרך אפיון ישיר וגם בדרך אפיון עקיף של הדמויות. פנינה, אשר לה ילדים רבים, בעוד חנה חסרה צאצאים, מקניטה את חנה על שאין ביכולתה ללדת. הניגוד בין שתי הנשים, מתבטא גם במבנה המצטלב של שמות הנשים: חנה-פנינה | פנינה חנה. כמו כן קיים גם מבנה מקביל, המבטא את ההקבלה בין שתי הנשים: חזרת המילה שֵׁם, המספרים אַחַת ושֵּׁנִית, וחזרת המילה,יְלָדִים בסיומם של שני המשפטים בפסוק ב'. חוקר המקרא שמעון בר-אפרת טוען כי הצבת שמה של חנה בראש המשפט בפסוק ה, מרמזת על יחסו של אלקנה לפנינה שמעמיד אותה במקום השני. פנינה מכונה בפסוק ו' ”צָרָתָהּ” וכאן המחבר המקראי עושה שימוש במילה צר, במשמעות אויבות זו לזו. זאת כנראה הסיבה להכעסתה את חנה.

בספרה "ויאכלו וישתו" טוענת רחל רייך כי פנינה פעלה לא מתוך רשעות אלא מתוך הבנה עמוקה למתרחש בלבה ותוך אמפתיה. פנינה אינה רוצה לערער את אמונתה של חנה באלוהים, אלא מנסה לעורר אותה להתנער מקבלת הדין וההשלמה עם גורלה, שלהן מטיף אלקנה, ובכך היא מייצגת את היחס ההפוך לזה של אלקנה. בספר החיצוני "קדמוניות המקרא", מסופר: "ותגדף פנינה את חנה לאמר: אין אשה אהובה אף כי יאהב אישה אותה או את יפיה. אל תתהלל חנה ביפיה כי יתהלל המתהלל בראותו לפניו את זרעו. ואם אין בין הנשים פרי בטנה לשווא האהבה. כי מה הועילה לרחל כי אהבה את יעקב? ולולא נתן לה פרי בטנה לשווא אהבתו". חוקר המקרא יאיר זקוביץ טוען כי ההשוואה שעורכת פנינה למקרה רחל, היא בפיה כחרב פיפיות. היא עצמה מעידה כי ניתן זרע לרחל ומדוע איפוא לא יינתן לחנה? בהצגת הניגוד בין שתי הנשים מהדהדת סצנת דפוס במקרא, לפיה יש לאיש שתי נשים, המקנאות זו בזו ואף רבות, והבעל אוהב את העקרה שתזכה לבסוף בבן. לסצנת דפוס זו שייכים הסיפורים על אברהם, שרה והגר וסיפור יעקב, רחל ולאה.

שמה הוא מן השמות של תכשיטים במקרא: שוהם, עכסה, וחלאה.

דמותה של פנינה לפי חז"ל

על הפסוק ”וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס” "אמר רב נחמן בר אבא: הייתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: אין את עומדת ומרחצת את פניהם של בנייך כדי שילכו לבית הספר? ובשש השעות הייתה אומרת לה: חנה, אין את עומדת ומקבלת בנייך שבאו מבית הספר?" על פי התלמוד: "הייתה פנינה מכעיסה ומצערת את חנה לשם שמים, כדי שתתפלל לה' שיזכה אותה בילד, וזו כוונת הכתוב 'בעבור הרעימה' - כדי שתתפלל, שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל".

לקריאה נוספת

• ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, ידיעות ספרים: תל אביב, 2011, עמ' 162–166.
• אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: ספורי נביאים, מוסד ביאליק: ירושלים, 1997, עמ' 13–17.
• אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב, עמ' 55,58.
• אברהם כ"ץ, בין פנינה לחנה, בתוך מרחבים: בטאון לתורה והוראה, ירושלים, 1988, 56-44.

קישורים חיצוניים

• פנינה גלפז-פלר, אין אהבות שמחות, באתר "מקראנט"
• פרץ סגל, ירושת עלי, בית מקרא קג, טבת תשמ"ח, באתר "דעת"
• רוחמה וייס, תן לי אצבע אתן לך את כל היד, באתר 929