קשאסה
הקשאסה (בפורטוגזית: Cachaça) הוא משקה חריף מזוקק שמהווה את המשקה הלאומי של ברזיל. המשקה מיוצר באמצעות התססת מיץ קנה סוכר וזיקוק נוזל התסיסה,[1] בדומה לרום, ולכן לעיתים נקראת "רום ברזילאי". על פי הערכות, ייצור הקשאסה החל בין השנים 1516–1532, וזהו המשקה המזוקק הראשון שפותח באמריקה הלטינית.[2]
 | |
| סוג |
משקה חריף  |
|---|---|
| אחוז אלכוהול |
40 אחוז נפח אלכוהול |
| מוצא |
ברזיל |
| מועד הכנה ראשוני |
המאה ה־15 |
  | |
קיימים שני סוגים עיקריים של קשאסה - קשאסה תעשייתית, שמזוקקת בקנה מידה גדול בזיקוק רציף, וקשאסה בוטיק, המזוקקת במזקקות קטנות בזיקוק דודי, לרוב במשקים משפחתיים ובקנה מידה קטן.[3]
קיימים כ-40,000 יצרני קשאסה, 98% מהם הם יצרני בוטיק ומייצרים כ־30% מסך ייצור הקשאסה. הקשאסה התעשייתית, שהיא היחידה הנמכרת בישראל, מהווה 70% מהייצור. הרוב המוחלט של הייצור התעשייתי מופק על ידי פחות מ-10 מזקקות.[4]
ב-2009 ברזיל קבעה שהמונח קשאסה הוא כינוי מקור[5] ומתייחס רק למשקאות שמיוצרים בברזיל, בניגוד לרום שניתן ליצר בכל מדינה. בנוסף נקבע תקן לקשאסה, לפיו רק משקה המותסס ומזוקק ממיץ קנה סוכר בלבד, שאחוז האלכוהול בנפח בו לא יורד את ה-38% ולא עולה את ה-48%, לא יותר מ 6 גר\ליטר תוספת סוכר לאחר הזיקוק יכול להקרא קשאסה. קשאסה המיועדת ליישון מזוקקת לפחות עד רמה של 50% אלכוהול בנפח ולאחר מכן מדוללת ומבוקבקת למכירה. קשאסה המיושנת לפחות שנה מוגדרת "פרמיום" וקשאסה מיושנת לפחות שלוש שנים מוגדרת "אקסטרה פרמיום". [6]
רוב הקשאסה המיוצרת מיועדת לצריכה פנימית, ופחות מ-2% מהקשאסה מיועדת ליצוא. כ-46% מהייצוא הוא לפרגוואי וגרמניה.[7][4]
הקשאסה מזוהה עם הקוקטייל קאיפיריניה.
הקשאסה התעשייתית לרוב מאוחסנת במיכלים מנירוסטה למשך 3–6 חודשים, בזמן שהאלדהידים בעלי הריח החריף מתחמצנים - והיא בדרך כלל שקופה, אלא אם מוסיפים לה מעט קרמל. קשאסת הבוטיק, לעומת זאת, עוברת תהליך יישון בחביות מעץ לפחות שלושה חודשים. הקשאסה היא המשקה המזוקק היחיד העובר תהליך יישון בחביות מסוגי עצים שונים (יותר מ 30 סוגים), וכך מקבלת טעמים, צבעים וארומה שונה בהתאם לסוג העץ בו עברה יישון. לעיתים משתמשים בחביות מיובאות ששימשו ליישון יין או וויסקי - וגם חביות חדשות. כל אחד מהם מעניק לתוצר טעם וצבע שונים.[8][3]
קיימים כ-4000 מותגים של קשאסה. השמות והתוויות לרוב מקוריים, מבטאים אומנות והומור מקומי.[9]
העצים הנפוצים ביותר ליישון הם האלון האירופאי והעץ הברזילאי אמבורנה. עצים אחרים המשמשים בתהליך היישון הם ג'קיטיבה הברזילאי הנמצא סכנת הכחדה, האלון האמריקאי ורבים אחרים. [10][11]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ קלאסה של קשאסה - וואלה! אוכל, באתר וואלה!, 2005-07-08
- ^ פרופ' זאירו מרטינס, היסטוריה של הקשאסה - História da Cachaça, באתר - המכון הברזילאי של הקשאסה ibrac.net, 2022 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ 1 2 Mapa da Cachaça, Differences between Artisanal and Industrial Cachaça, Mapa da Cachaça, 2014-01-08 (באנגלית)
- ^ 1 2 קרן ג'טוליו וורגאס FGV, תעשיית הקשאסה בברזיל - ויחסי גומלין עם הסחר הבינלאומי, באתר מרכז לימודי תעשיית האגרו - קרן ג'טוליו וורגס, 2018 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ Kate M. Bresnahan, Amendment to the Standards of Identity for Distilled Spirits, Federal Register, 37 78, משרד האוצר האמריקאי, מחלקת מסחר אלכוהול וטבק, 2013, עמ' 12591-12595
- ^ משרד החקלאות ברזילאי, תקנה 6871/2009 להסדרת חוק 8918 מיולי 1994 (עמ' סעיפים 52–53), באתר sistemasweb.agricultura.gov.br, 05/06/2009 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ Luana Roque Rodrigues, Edson Aparecida Araújo Querido de Oliveira, [https://www.inicepg.univap.br/cd/INIC_2007/trabalhos/sociais/epg/EPG00103_08C.pdf EXPANSÃO DA EXPORTAÇÃO DE CACHAÇA BRASILEIRA: Uma Nova Oportunidade de Negócios Internacionais], XI Encontro Latino Americano de Iniciação Científica, 2007, עמ' 2625-2628
- ^ Rogério Haruo Sakai, קשאסה - הפורטל של רשות המחקר והחדשנות בחקלאות של משרד החקלאות, באתר www.embrapa.br, 23/02/2022 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ Muriel de Oliveira Moreira, Rob Timmers, האלבום הוירטואלי של תוויות ובקקבוקי קשאסה בנט, באתר www.cnn.folderpark.net, 12/07/2007 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ mapa da cachaca, עצים המשמשים ליישון קשאסה, באתר Mapa da Cachaça, 16/01/2021 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ המכון הברזילאי לקשאסה, תכונות טעם וריח של קשאסה המיושנת בעצים שונים, באתר ibrac.net