קתרינה מסיינה
קתרינה מסיינה (באיטלקית: Caterina da Siena; 25 במרץ 1347 – 29 באפריל 1380) הייתה פילוסופית, תאולוגית ומיסטיקאית איטלקייה, קדושה, וממורי הכנסייה הקתולית.
 | |
| סנטה קתרינה מסיינה, פרסקו מאת אנדריאה וואני, המאה ה-14 | |
| לידה |
25 במרץ 1347 סיינה |
|---|---|
| פטירה |
29 באפריל 1380 (בגיל 33) רומא |
| קדוש עבור | כנסייה הקתולית |
| תארים | דוקטור של הכנסייה |
| קאנוניזציה | 1461 על ידי פיוס השני |
| חג | 29 באפריל |
| פטרונית של | אירופה, איטליה |
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
קתרינה נולדה בסיינה ב-25 במרץ 1347. אביה יאקופו בנינקזה (באיטלקית: Benincasa) היה שייך למעמד הבינוני הנמוך והתפרנס מעסק של צביעת בדים. אמה, לאפה לבית פיאג'נטי (באיטלקית: Piagenti), לפי חלק מהמקורות, הייתה בתו של משורר מקומי. קתרינה הייתה הצאצא ה-23 של הוריה. רבים מאחיה נספו במגפה השחורה שהשתוללה באותה שנה.
בשנת 1366 בעקבות חיזיון, החלה בפעילות של עזרה לנזקקים ובפעילות פוליטית (ראה להלן). כך החלו שנים של נדודים ומסעות בשליחויות מדיניות. בקיץ 1378 הייתה לה תקופת רגיעה קצרה אותה בילתה בסיינה, עירה. בתקופה זו כתבה את ספרה "דו-שיח" (ר' להלן). בנובמבר של אותה שנה הוזמנה לרומא על ידי האפיפיור אורבנוס השישי. שם חיה עד שנפטרה מאנורקסיה נרבוזה ב-29 באפריל 1380.
גופה של קתרינה קבור בכנסיית סנטה מריה סופרה מינרווה ברומא. ראשה הופרד מגופה וקבור בכנסיית סן דומניקו בסיינה.
קורות חייה נרשמו על ידי רימונדו מקפואה, שהיה היועץ שמונה לה בנעוריה על ידי המסדר הדומיניקני וגם הכומר המוודה שלה. הם נכללו ב-Legenda major.
קתרינה המיסטיקאית עריכה
מגיל צעיר נטתה לחיי סיגוף חמורים והגיעה להתעלויות אקסטטיות ולחזיונות דתיים. לדבריה כבר בגיל חמש או שש היה חזיונה הראשון בו ישו חייך אליה ונתן לה את ברכתו, היא הייתה באקסטזה. בגיל 18 זכתה בחותם פצעי ישו (סטיגמטה), שבמענה לתפילתה נגלו אך ורק לה במהלך חייה. בגיל 19 חוותה מה שהיא כינתה "נישואין מיסטיים" עם ישו, שהורה לה לחדול מחיי התבודדות ולהתחיל בפעולה ציבורית של עזרה לעניים ולחולים.
פעילותה המדינית עריכה
פעילות הצדקה שלה, סגפנותה וחזיונותיה שנודעו ברבים יצרו סביבה חוג של מעריצים ותומכים, נשים וגברים, איתם נדדה בצפון ומרכז איטליה והטיפה לטיהור הכנסייה. החל מ-1370 הייתה מעורבת בפוליטיקה של הכנסייה והערים האיטלקיות. שאיפתה הייתה להביא לשלום בין ערי המדינה של איטליה ובינן לבין האפיפיור, שישב באביניון, ולהבריא את הכנסייה. באותה תקופה החלה בכתיבת אגרותיה לבכירי הכנסייה ולמנהיגים המדיניים של ערי איטליה. היא שלחה לאפיפיור גרגוריוס האחד עשר איגרת בה הביעה זעזוע ממעשי האכזריות והרצח ששכירי חרב מטעמו ביצעו באיטליה.
ב-1376 יצאה לאוויניון בשליחות פירנצה על מנת להביא לפיוס בין העיר לבין האפיפיור. השליחות אמנם נכשלה אולם הייתה לה השפעה רבה על החלטתו של גרגוריוס האחד עשר, בהמשך אותה שנה, לחזור לרומא. בתחילת 1378 נשלחה על ידי האפיפיור לפירנצה במאמץ נוסף להביא לפיוס בין העיר לאפיפיור, אך גם ניסיון זה נכשל. במהלך שהותה בפירנצה נעשה ניסיון להתנקש בחייה.
בקיץ נבחר אפיפיור חדש והושגה הבנה בין פירנצה לאפיפיור. בספטמבר אותה שנה כשפרץ הקרע המערבי הגדול תמכה קתרינה באפיפיור האיטלקי אורבנוס השישי. כנגד האנטי-אפיפיור קלמנס השביעי. פעולתה המדינית האחרונה, ממש על ערש דווי, הייתה הפיוס בין האפיפיור לבין הרפובליקה של פירנצה.
כתביה עריכה
החיבור "דו-שיח" Dialogo, אוסף של קרוב ל-400 אגרות, וסדרה של תפילות. הגותה הושפעה במידה רבה מאוגוסטינוס, ברנאר מקלרבו ותומאס אקווינס. כתביה נכתבו בניב הפלורנטיני והם נמנים עם הכתבים הקלסיים של הספרות האיטלקית המוקדמת.
תהליך הקדשתה עריכה
כבר בחייה הייתה קתרינה לדמות נערצת בכל רחבי איטליה. ב-1461 הוכרזה כקדושה על ידי האפיפיור פיוס השני. ב-1939 הוכרזה על ידי האפיפיור פיוס השנים עשר יחד עם פרנציסקוס מאסיזי כקדושה הפטרונית של איטליה, ב-1970 הוכרזה כמורה של הכנסייה הקתולית, אחת משתי הנשים הראשונות שזכו לתואר זה. ב-1999 הוכרזה על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדושה הפטרונית של אירופה, יחד עם אדית שטיין היהודיה ובריגיטה משוודיה.
הכנסייה הקתולית חוגגת את יום קתרינה מסיינה ב-29 באפריל. הכנסייה האנגליקנית מציינת את יום הקדוש שלה ב-6 באפריל.
קישורים חיצוניים עריכה
- קתרינה מסיינה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קתרינה מסיינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי קתרינה מסיינה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)