ראש ישיבה
ראש ישיבה (בארמית: ריש מתיבתא; על הקיצור ר"מ) הוא תוארו של רב המנהיג ישיבה.
התפקיד
עריכהתפקיד ראש הישיבה קיים עוד מתקופת התנאים והאמוראים והיו שינויים רבים באופיו ובפרטיו בקהילות ישראל השונות ובדורות השונים עד ימינו. המונח "ראש ישיבה" מופיע פעם אחת בתלמוד, אך השימוש הסדיר בו החל כנראה רק בתקופת הגאונים, משהורחבה משמעות המילה "ישיבה" למובן המשמש כיום. בתקופת הגאונים עצמה נקרא ראש ישיבה גם "גאון יעקב".
בדרך כלל ראש הישיבה נדרש להיות סמכות תורנית חשובה ובעל ידע מקיף ויכולת לימוד בתלמוד. בישיבות רבות השיעור שמעביר ראש הישיבה נחשב השיעור הקשה ביותר ומיועד לבחירי התלמידים. ראש הישיבה גם קובע את סדר היום האידאולוגי והרוחני בישיבה ולעיתים עוסק גם בניהול האדמיניסטרטיבי שלה.
סמכויות
עריכהבמשך הדורות היו שינויים במעמדו ובסמכויותיו של ראש הישיבה. לעיתים הייתה חפיפה בין תפקיד רב הקהילה לתפקיד ראש הישיבה, ובמקרים אחרים הייתה הפרדה גמורה בין ראש הישיבה לבין דמות פוסק ההלכה. מגמה זו התגברה בעולם הישיבות הליטאיות בדורות האחרונים, על רקע הפרדה כללית בין הלימוד הישיבתי ובין ההלכה המעשית, ומתקיימת גם היום בציבור החרדי, שבו יש בדרך כלל הפרדה בין דמויות מובהקות של ראשי ישיבה (כגון הרב שך והרב אהרן יהודה לייב שטינמן) ובין רבנים שעיקר חשיבותם כפוסקי הלכה (כגון הרבנים שלמה זלמן אוירבך ומשה פיינשטיין, אם כי גם אלה תפקדו כראשי ישיבות). אצל החסידים ראש הישיבה בכל חסידות הוא בדרך כלל השני בחשיבותו אחרי האדמו"ר.[דרוש מקור]
בחירתו
עריכהראש ישיבה נבחר כמעט תמיד לכל חייו. מינוי ראש הישיבה נעשה לעיתים בידי הקהילה התומכת בישיבה, לעיתים על ידי התלמידים ולעיתים על ידי ראש הישיבה הקודם; בישיבות חדשות, פעמים רבות ראש הישיבה הוא זה אשר הקים אותה. במקומות ובזמנים שונים היה משקל משתנה למעמד הירושה האישית מאב לבן בראשות הישיבה, ולעיתים הועברה משרת ראש הישיבה לחתנו של ראש הישיבה הקודם (מקובל מאוד שראש הישיבה משיא את בנותיו לתלמידים מצטיינים בישיבה). סכסוכי ירושה מצויים מאוד, ומביאים פעמים רבות לפיצול של ישיבה לשתי ישיבות או למצב שבו יש שניים או שלושה ראשי ישיבה בישיבה אחת ואף יותר מכך, אם כי פעמים רבות יש טעמים אחרים לריבוי ראשי ישיבות (כמו בישיבת הר עציון). דוגמה לסכסוך ירושה שהדיו הגיעו לציבור הרחב ושנמשך שנים רבות נותנת ישיבת פוניבז'.
תלמידי הישיבה נוהגים כבוד מופלג בראש הישיבה, קמים בכניסתו לחדר ופונים אליו בגוף שלישי. בישיבות רבות נחשב שימוש של ראשי הישיבה בעניינים מעשיים יומיומיים לפעולה המקרבת את התלמיד לרב ומהווה זכות הניתנת לתלמידים מצטיינים.
ישנן ישיבות כמו הישיבה יוניברסיטי אשר מחלקות תואר ראש ישיבה ב' שמשמעות התואר היא ר"מ חשוב. בישיבות אחרות כמו ישיבת פוניבז' או ישיבת סלבודקה קיים תואר משני בחשיבותו לראש הישיבה: מראשי הישיבה. תואר זה ניתן בדרך כלל לראשי ישיבה צעירים יותר.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מרדכי ברויאר, אוהלי תורה – הישיבה תבניתה ותולדותיה, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תשס"ד, עמ' 336–365
