פתיחת התפריט הראשי

רבי ביבי[1] בר אביי היה אמורא בדור החמישי לאמוראי בבל, בנו של האמורא הידוע אביי שהיה ראש ישיבת פומבדיתא.

רב ביבי בר אביי
דור דור חמישי לאמוראי בבלי
רבותיו אביי
חבריו רב הונא בריה דרב יהושע, רב פפי
תלמידיו רבה בר עולא

הוא דן בהלכה עם רב הונא בריה דרב יהושע[2] ומר זוטרא. ביצע ניסוי בטכניקה רוחנית שעל ידה ניתן לראות את השדים, וניזוק, עד שהתרפא בזכות תפילות החכמים[3].

כנצר למשפחת עלי הכהן, הוא סבל מהקללה נאמרה לעלי הכהן: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים", קללה שגרמה לבית עלי למות בגיל צעיר (אלא אם כן עמדו להם זכויות מיוחדות של תורה וגמילות חסדים). חכמי בבל סברו, כי גם אי הבנה בתורה, קשורה לעיתים לקללה נמרצת זו, ובהתאם לכך, כאשר בני משפחת עלי אמרו סברות שאינם נכונות וחסרה בהם מחשבה, הם אמרו: "מכיוון שממשפחת קטועה אתה, אומר אתה סברות קטועות".

אחד ממקרים אלו התרחש כאשר רב ביבי, חכר שדה מאדם אחר למשך תקופה מסוימת. אביי ורבא נחלקו בנידון, כאשר השוכר מחזיר את השדה לבעליה, ומתברר כי היא הושבחה בכך שצמחו בה צמחים שונים, ללא השקעה, באותו זמן שבה השדה הייתה בשכירות. לפי פסקו של רבא, שכמותו נפסקה ההלכה, אין לשוכר זכות לגבות תשלום כספי עבור עלות הצמחים שעלו בשדה באותה תקופה, אלא אם כן, הצמחים היו על חשבונו, ומנעו מהשוכר להשקיע בשדה לצורכו הוא. רב ביבי, שכר שדה מאדם אחר, וכאשר החזיר אותה לבעליה, הוא גילה כי צמחו בה צמחים שונים, הוא תבע מבעליה את שכרם, ואז אמר לו רב פפי את האמרה הידועה "מכיוון שממשפחת קטועה אתה, אומר אתה סברות קטועות", שהרי אין לך כל נזק מצמחים אלו, ולכן אין לך זכות לתבוע אותם[4].

מקרה אחר התרחש, כאשר שכנתו של רב ביבי, שהייתה גם בעליו של עץ שצמח בחצירו, הייתה נכנסת לחצירו כדי לקטוף את הפירות, דבר שגרם לתרעומת קשה מצידו. אותה אשה, שרצתה לרצות את האמורא הקדוש, הקנתה את העץ לרב ביבי, לכל ימי חייו. רב ביבי הקנה את העץ לבנו, כדי שהעץ ישאר ברשותו לנצח, תוך שהוא מסתמך על הלכה דומה, בנוגע לאדם המקנה דבר לשני בקניין עם הגבלה ש"אחריך לפלוני", שאם הלך הלה ומכר את הדבר לאחר, היא מכורה, שכן ההגבלה של "אחריך" אומרת רק שאם ישאר אחרי מיתתו, יעבור החפץ לאדם אחר, אבל לא במקרה כזה שהאדם מכר את החפץ לפני מיתתו. כאן ספג רב ביבי ביקורת מרב הונא בריה דרב יהושע באמירה "מכיוון שממשפחת קטועה אתה, אומר אתה סברות קטועות", שכן יש לחלק בין הקנאה מפורשת עם תנאי של "אחריך" המותירה מקום להקנאה לאדם שלישי מצד מקבל החפץ, לבין "כל ימי חייך" - הקנאה שהיא בפירוש רק לימי חייו של המקבל, ללא אפשרות למכור את החפץ[5].

הוא היה ידידו של מלאך המוות, וסיפר מקרה שראה: מלאך המוות אמר לאחד משלוחיו, להביא לו את נשמתה של אשה ששמה "מרים מגדלת שער". השליח טעה, ונטל את נשמתה של אשה בשם דומה - "מרים מגדלת תינוקות". כאשר התבררה הטעות, אמר מלאך המוות: כיוון שכבר הבאת אותה לכאן, השאר אותה כאן, ותעלה למניין המתים שעלי להביא היום[6]

חברו היה רבה בר עולא, שהיה קורא לו בתואר הכבוד "רבי"[7] ויש סוברים שמדובר בגרסה משובשת[8].

מאמרותיועריכה

  • מאי "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם"[9]? אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם[10].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ השם בֵּבָי מצוי בתנ"ך (עזרא, ב', י"א ועוד), ויש מסורות שניקדו בהתאם את שם האמורא רב בֵּיבָי, על פי מסורת ניקוד אחרת שם האמורא מנוקד בֵּיבִי. ראו שרגא אברמסון, לחקר הערוך, לשוננו לז (תשל"ג)
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ט, עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד א'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ט, עמוד א'. וכדומה תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ה, עמוד ב' ותלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פ"ה, עמוד א'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קל"ז, עמוד ב', מקרה דומה בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"א, עמוד א'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ד', עמוד ב'.
  7. ^ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ח', עמוד א', וראו בערכו
  8. ^ הרב אהרן היימן, תולדות תנאים ואמוראים.
  9. ^ ספר תהילים, פרק י"ב, פסוק ט'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד ב'.