רב נטרונאי גאון

מגאוני סורא

רב נטרונאי בר רב הילאי היה אחד מגאוני סורא בשנים ד'תרי"ג - ד'תרי"ח בלוח העברי (858-853).

רב נטרונאי גאון
תקופת הפעילות ?–858 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 858 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רב הילאי גאון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורותיו

עריכה

בנו של הגאון רב הילאי בר רב מארי. חמישים ושש שנה לאחר מות אביו הגיע לגאונות, רק לאחר ששמונה גאונים אחרים ישבו על כיסאו של אביו בזה אחר זה. הגיע לגאונות בגיל זקנה מופלג ובכל זאת הוא הגאון הפורה ביותר עד ימיו. היה קשור עם יהודי התפוצות, בעיקר עם יהודי ספרד. יש אומרים שתקופת מה נדד לצפון אפריקה.[1]

תשובות רבות שלו עסקו בענייני תפילה, ברכות וקריאת התורה. עשרות מתשובותיו בנושאים אלו אף נכנסו לסידורו של רב עמרם גאון.

במיוחד רבתה השפעתו על יהודי ספרד, אשר מאז תקופתו העמיק הקשר שלהם עם גאוני בבל. הוא היטיב להכיר את אורח חייהם והפנה אליהם תשובות רבות. בין התשובות שלח לקהילת אליסאנו, היא לוסנה (Lucena) שבספרד, סדר מאה ברכות שאדם חייב לברך בכל יום, ובזאת התווה את היסוד לסידור התפילה שחיבר לאחר מכן רב עמרם גאון. כמאה וחמישים שנה אחר פטירתו כבר הייתה נפוצה בקרב היהודים בספרד האגדה כי ”מסורת מאבותיהם, כי מר רב נטרונאי בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל וריבץ תורה וחזר, וכי לא בא בשיירה ולא נראה בדרך”. ואמנם בתשובה של רב האי גאון שהופנתה לחכמי קירואן הוא מתייחס למסורת זו וכותב ”שמא אדם רמאי נזדמן להם ואמר אני נטרונאי”.[2]

הוא הקפיד לעקור מנהגים החשודים בקראות, אך עם זאת לא כפה על שואליו לנהוג כמנהגו. יחסו למינים שחזרו בתשובה היה מקרב, אך את צאצאיהם הורה לרחק במקום חשש ממזרות. חיבר פירושים למסכתות שונות, ולעיתים אף היו כתוצאה מתשובות שהשיב למבקשים פירוש למסכת פלונית. יוחס לו קובץ הלכות, על אף שחלק מהתשובות בקובץ זה שייכות לגאון פומבדיתא הקדמון, רב נטרונאי בר רב נחמיה.

תשובות הגאון קובצו בידי ירחמיאל ברודי ויצאו לאור במהדורה ביקורתית.

בנו הוא רב הילאי גאון.

מחידושיו ההלכתיים

עריכה
  • אחיזת הציצית בידו בשעת קריאת שמע - לדבריו אין לאחוז את גדילי הציצית בידיו בשעת קריאת שמע, משום חשש יוהרא, ויש למנוע אחרים מלנהוג כך.[3]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו: הרב יעקב משה טולידאנו, נר המערב עמוד כד.
  2. ^ אוצר הגאונים, חגיגה י"ד ע"ב
  3. ^ מובא בבית יוסף אורח חיים סימן כד