חרכטנחורדל

אזור במרכז אמסטרדם הכולל תעלות מהמאה ה-17

חרכטנחורדלהולנדית: Grachtengordel) היא שכונה בעיר אמסטרדם הממוקמת ברובע אמסטרדם המרכזית. השכונה נודעת במיוחד בזכות הארכיטקטורה האיקונית שבה ומערכת התעלות הציוריות מהמאה ה-17 שעוברות בה. השכונה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית באוגוסט 2010.[1]

חרכטנחורדל
Grachtengordel
מבט אווירי על אזור התעלות
מבט אווירי על אזור התעלות
מבט אווירי על אזור התעלות
אתר מורשת עולמית
אזור טבעת התעלות של אמסטרדם מהמאה ה-17 בתוך הסינגלחראכט
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2010, לפי קריטריונים 1, 2, 4
חלק מתוך תעלות באמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע
עיר עיריית אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הולנדהולנד הולנד
שטח 481.7 הקטאר, 198.2 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 52°21′59″N 4°53′09″E / 52.366388888889°N 4.8858333333333°E / 52.366388888889; 4.8858333333333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

רבים מהבתים בשכונה נבנו עוד במהלך המאה ה-17 בתור הזהב של הולנד. בנוסף לכך, רבים מהמבנים עברו לאורך השנים שיקום או שנבנו מחדש, ועל כן יש להם סגנונות אדריכליים שונים ומגוונים.

באזור חרכטנחורדל נמצאות ארבע התעלות העיקריות של העיר – הסינגל, הרנגרכט, הקייזרסגרכט והפרינסנגרכט.

היסטוריה עריכה

האיזור של אמסטרדם היה מיושב עוד מהתקופה הנאוליתית. בסוף המאה ה-10, החלו לאחזר קרקע בעיקר במעלה נהר האמסטל שם הקרקע הייתה פחות ביצתית, והאיזור שימש לחקלאות. אך לאחר השיטפון של 1170 (אנ') השתנתה הטופוגרפיה של האיזור, ונהר האיי הרדוד הפך לשפך נהר, ועל כן איפשר חיבור מהאמסטל ל-זאודרזיי (אנ'), לאייסל (אנ') ולנתיבי מים רחוקים יותר.[2] בנוסף, זרימת המים של האמסטל התגברה, כך שניתן היה לנקז את עודפי המים בצורה טובה יותר. עם גדות יבשות יותר, שפך האמסטל במורד הזרם הפך לאטרקטיבי למגורי קבע. מיד לאחר שינוי הנוף של 1170 הוקם במקום יישוב שמראשיתו התמקד בתנועה, ייצור ומסחר ולא בחקלאות.[3] לפי הערכות נבנה הסכר על האמסטל בין 1264 ל-1275, והעניק למקום את שמו.

 
סינגל
 
פרינסנחראכט
 
קייזרסחראכט
 
הרנחראכט

אמסטרדם קיבלה זכויות עיר בסביבות 1300 או 1301. בשלהי ימי הביניים הייתה לאחד ממרכזי הסחר הימי החשובים ביותר באזור, בעיקר בזכות קשרי המסחר עם ברית ערי הנזה. לאורך המאה ה-16 פרצו שורה של מרידות נגד האימפריה הספרדית ובית הבסבורג ששלטו באזור, ובמהלך המרד ההולנדי שפרץ ב-1568 התחלף השלטון בעיר ב-1578. לאחר ביזת אנטוורפן (אנ') ב-1576 וביתר שאת לאחר שהעיר נפלה בעקבות המצור עליה ב-1585, נמלטו הסוחרים הקלוויניסטים העשירים מהעיר, שהייתה אז אחד הנמלים החשובים בעולם, אם לא החשוב בהם, ורבים מהם היגרו לאמסטרדם. מלבדם הגיעו להולנד גלי הגירה של פליטי-דת אחרים, בעיקר יהודים מספרד ופורטוגל, ומאוחר יותר גם הוגנוטים מצרפת. בעקבות זאת הפך נמל אמסטרדם לנמל החשוב ביותר באיזור, והעיר התפתחה והפכה לאחד המרכזים הפיננסיים החשובים ביותר בעולם במאה ה-17.

פיתוח העיר עריכה

עד שלהי המאה ה-16 הייתה אמסטרדם תחומה באיזור שנתחם בין תעלת הסינגל ותעלת הקלובנירסבורחוואל (אנ') ממזרח לדאם. כתוצאה מהתפתחותה המהירה של אמסטרדם בשלהי המאה ה-16 לא נותר עוד מקום לבנייה חדשה בגבולות שהותוו על ידי הסינגל. בפרויקט בנייה רחב למטרות הגנה ופיתוח אורבני הורחק קו הגבול של העיר בכ-800 מטרים, והתבסס על תעלה חדשה בשם סינגלחראכט. האזור שנוצר בין הסינגל לבין הסינגלחראכט שימש לבניית אזור אורבני חדש שהיה צורך להתאימו לבנייה מאחר שהיה רווי מים. במסגרת הפרויקט נבנו נמל ואזור מסחר חדשים לאורך רשת של שלוש תעלות שאפשרו לכלי שיט לעגון במקום. התעלות החדשות נבנו בצורת קשתות קונצנטריות במקביל לתעלת סינגל. חפירתן של שתי התעלות הראשונות החלה במקביל בנהר איי ונמשכה לכיוון דרום, ולאחר שעבודות הכרייה הגיעו עד לתעלת ליידסחראכט ניתן היה להתחיל במילוי השטחים שנוקזו ובעבודות הבנייה עליהם. ב-1620 נחפרה תעלה שלישית, ולאור הצלחת הפרויקט החלה חפירת תעלה רביעית באמצע המאה ה-17.

האזור הידוע כיורדאן, הנמצא בין הקטע המערבי של הרובע לקו ההגנה של הסינגלחראכט, נבנה בהתאם לתוכנית המתאר הישנה של העיר ולא בהתאם לתוכנית החדשה שהתאפיינה בקווים ישרים. היורדאן הוא החלק היחיד בהכרזה של אונסק"ו שגובל בפרינסנחראכט. הוא הוקם על ידי סוחרים ממעמד הביניים שניהלו את העיר, ופיקחו על כל עבודות ההרחבה שהותאמו לדרישות המסחר ודרישות האבטחה הצבאית.

אמסטרדם הפכה במשך השנים לאחת מערי הבירה הגדולות ביותר באירופה, ונמלה הפך לאחד מהחשובים ביותר בסחר הימי האירופאי. עושרה של העיר בשלהי המאה ה-17 אפשר להמשיך ולפתח את הנדל"ן שלאורך תעלותיה. בזכות סובלנותה הדתית והפוליטית הצליחה העיר להגדיל את המגזר העסקי, את מגזר בעלי המלאכה, וכן את המגזר האמנותי שלה. בהכרזה על הרובע כאתר מורשת עולמית ציין אונסק"ו כי התפתחות העיר לאורך התעלות שלה והימנעותה מהצפות לאורך כל ההיסטוריה שלה הפכו למודל שנחשב כמתאים להתפתחות אורבנית, ויושם במספר ערים אירופיות במהלך המאה ה-18, כגון ערים בשוודיה, אנגליה ורוסיה, שבה תוכננה סנקט פטרבורג על ידי הצאר פטר הגדול בתנאים דומים לאלו שבהם התפתחה אמסטרדם.

הסחר הימי של העיר שובש במהלך המלחמות מול צרפת ואנגליה בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, ובעקבות בניית מספר תעלות חדשות במאה ה-19 חודש הנמל. לקראת סוף המאה ה-18 החלה מגמה נוספת, ובה הומרו מחסנים לבתי מגורים על מנת להתמודד עם האוכלוסייה שהלכה וגדלה ועם דרישות העיר כעיר בירה. לאורך המאה ה-19 החלה הקמתם של מבני משרדים שהתאימו במאפייניהם השונים, כגון סגנון אדריכלי, למבנים הישנים יותר. במלחמת העולם השנייה גורשו כ-100,000 מיהודי אמסטרדם על ידי הנאצים. רוב היהודים התגוררו עד לגירושם באזור התעלות. העיר לא ספגה נזקים חומריים רבים במהלך המלחמה.

תיאור עריכה

אמסטרדם נבנתה מסביב לנמל ולרשת התעלות המהווים גורם חשוב בכלכלת העיר. ברובעי העיר השונים יש בתי מגורים ומחסנים המעורבבים זה בזה, וערבוב זה קשור למסחר הימי. רובע התעלות הוקם בתקופה שבה הרפובליקה ההולנדית הייתה בשיא כוחה, והוא מייצג את תוכנית בניין העיר שהוצאה לפועל בעיר והייתה בין הגדולות ביותר מסוגה באירופה. הרובע משתרע על האזורים האורבניים של אמסטרדם שנבנו בין המאה ה-16 למאה ה-17 מערבית ודרומית לנמל ולעיר העתיקה. הרובע בנוי בצורת טבעת שסובבת את העיר העתיקה שהוקפה קודם לכן על ידי תעלת סינגל. באמצעות בניית מערכת התעלות הקונצנטריות מסביב לעיר העתיקה ניתן היה לייבש את הביצות שהקיפו אותה. התעלות חוברו לנהרות אמסטל ואי, ועל ההצטלבות בין שני הנהרות הללו נבנה הנמל. התעלות שימשו כנתיבי תחבורה בין הנהרות ובין הנמל, ועל שטח הקרקע שנחשף בעקבות ייבוש הביצות נבנו בתי מגורים ומבנים מסחריים עבור הסחר הימי.

חלקו הפנימי של רובע התעלות תחום על ידי מרכז העיר ההיסטורי מהמאה ה-15 והמאה ה-16, שעליו נבנתה תעלת סינגל. בהכרזה של אונסק"ו על הרובע כאתר מורשת עולמית נכללו גם גדות הסינגל והבתים שעל הגדות. הגבול הדרומי הפנימי של הרובע תחום על ידי חלק מנהר אמסטל ותחילת תעלת הרנחראכט. גבולו המזרחי של הרובע הוא הקטע המעוקל של תעלת פלאנטז' מוידרחראכט, וגבולו הדרומי מגיע בחזרה לנהר אמסטל דרך תעלת ניווה אכטרחראכט. מערבית לנהר משתרעת תעלת פרינסנחראכט שצורתה טבעת, וצפונית לנהר, מעבר לתעלת בריוורסחראכט, גובל הרובע בבתים של רחוב הארלמר הנמצאים בצד של מסילת הרכבת.

בתוך רובע התעלות משתרעות ההרנחראכט והקייזרסחראכט, המחוברות לתעלת סינגל באמצעות רשת תעלות אנכית אך רדיאלית. גדות התעלות אמנם צרות אך עדיין רחבות דיין כדי לשמש את הולכי הרגל של העיר, ולעיתים יש בהן עצים, תאי שיט וגשרים בצמתים המחברים בין התעלות השונות. התוכנית האורבנית של הרובע בוצעה בהדרגה החל משלהי המאה ה-16 ועד שלהי המאה ה-17. תוכנית זו הטילה אילוצים רבים על תנועת הסחורות בתוך אמסטרדם בגלל ממדי התעלות.

המבנים השונים ברובע התעלות נבנו בסגנון אדריכלי שהותאם במידת האפשר לדרישות המסחר הימי ולתפקיד חלק מהמבנים כמחסנים. לדוגמה, חלק מהסוחרים בנו את בתיהם בצמוד לגדת התעלה כשבחזית הבית שלהם משובצים גמלונים צרים, גבוהים ומגוונים בצורתם, שדרכם ניתן היה להעביר סחורה לתוך הבית ישירות מהתעלה. בחזית הגמלונים שובצו בנוסף שורות של חלונות גדולי ממדים. השוני והגיוון בגמלונים אפשרו לסוחרים השונים לעצב את בתיהם לפי טעמם האישי, ודרכם ניתן ללמוד על התמורות שחלו בסגנון האדריכלי באמסטרדם לאורך המאה ה-17 ועד למאה ה-18, וכן על המעבר ההדרגתי מהשילוב בין אדריכלות ימי הביניים לאדריכלות הרנסאנס לשילוב בין אדריכלות הבארוק וההשפעות של אירופה הקלאסית. השילוב החדש של הסגנונות האדריכליים אופיין בקווים ישרים לא-רצופים, צורות דמויות פעמון ובהמשך גם בגמלונים שבהם קרניזים. המחסנים שהוקמו ברובע במהלך ה-17 מעולם לא היוו רוב מקרב כלל הבניינים, ובמשך השנים בוצעו בהם שינויים למטרות פיתוח. המחסנים נבנו עם חזיות גמלונים בין בתי המגורים, והם מקנים לרחובות הרובע את הרצף הסגנוני שלהם.

מרבית הכנסיות ברובע השתייכו לזרם הפרוטסטנטי. חלק מהן בלטו בגובהן או בנפחן בהשוואה לבתי המגורים והמחסנים שנבנו בסמוך אליהן, וזאת בעיקר בשל מגדלי הפעמונים שלהן. למרות זאת, מבחינת סגנונן האדריכלי הכנסיות התאימו לשאר המבנים ברובע ולא הפרו את הסגנון הכללי שהיה מקובל בחזיתות המבנים. ברובע התעלות יש כיכרות ספורות בלבד, ורוב העצים נשתלו לאורך התעלות. רובע התעלות היה הגדול וההומוגני ביותר מסוגו במאה ה-17, והוא ייחודי בשילוב בין התעלות לבין המבנים. עיריית אמסטרדם וממשלת הולנד הכריזו על למעלה מ-4,000 מבנים מכל הסוגים ברובע כמבנים לשימור בדרגות שונות של הגנה.

קישורים חיצוניים עריכה


  1. ^ "Seventeenth-century canal ring area of Amsterdam inside the Singelgracht - UNESCO World Heritage Centre". Whc.unesco.org. נבדק ב-2012-01-31.
  2. ^ Gawronski, J. (2017). "Ontstaan uit een storm; De vroegste geschiedenis van Amsterdam archeologisch en landschappelijk belicht" [Born from a storm; The earliest history of Amsterdam from a landscape and archaeological perspective.] (PDF). Jaarboek van het Genootschap Amstelodamum (בהולנדית). Amsterdam: University of Amsterdam. 109. נבדק ב-5 בינואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה), pp. 75–77.
  3. ^ Gawronski, J. (2017). "Ontstaan uit een storm; De vroegste geschiedenis van Amsterdam archeologisch en landschappelijk belicht" [Born from a storm; The earliest history of Amsterdam from afrom a landscape and archaeological perspective.] (PDF). Jaarboek van het Genootschap Amstelodamum (בהולנדית). Amsterdam: University of Amsterdam. 109. נבדק ב-5 בינואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה), pp. 84–85.