זכויות עיר

זכויות עיר (או זכויות רובע, או הרשאות ערים) היו מאפיינים של עיירות אירופה במהלך רוב האלף השני. דיני הערים הנהוגים במרכז אירופה מקורם כנראה במודלים איטלקיים, אשר היו מכוונים לפי מסורת הניהול העצמי של הערים באימפריה הרומית.

אמנת הרובע של פלנסבורג (1284)

כיכר מימי הביניים בספישקה סובוטה (Spišská Sobota) שבסלובקיה (כיום בפופרד). השם הקודם של העיירה פירושו "שבת בספיש" והוא נגזר מהיום בשבוע שבו ניתנה לעיירה זכות לארגן שוק.

מבחינה שיפוטית, רובע (או בורג, burgh) הובדל מהאזור הכפרי באמצעות אמנה של המלך השליט שהגדיר את הפריבילגיות והחוקים. הרשאות נפוצות כללו מסחר (שוק, אחסון סחורות וכו') והקמת גילדות. חלק מההרשאות היו קבועות ומעידות על כך שהיישוב קיבל את הזכות להיקרא עיר (או רובע, burgh), ומכאן המונח "זכויות עיר" או "זכויות רובע" (בגרמנית: Stadtrecht). היה ניתן גם להעניק מידה מסוימת של שלטון עצמי, ייצוג באמצעות אספה והקלות במס, לפעמים עד כדי פטור ממס. היו קיימים מספר רבדים. לדוגמה, בשוודיה, האמנה המלכותית המגדירה רובע אפשרה סחר, אך לא סחר חוץ, שדרש אמנה ברמה גבוהה יותר המעניקה זכות יסוד.

ראו גם

 

• זכויות מגדבורג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זכויות עיר בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.