חרכטנחורדל
חרכטנחורדל (בהולנדית: Grachtengordel, מילולית: חגורת התעלות) הוא אזור באמסטרדם המרכזית המשתרע לאורך ארבע תעלות ראשיות: הסינגל, הירנחראכט, קייזרחראכט ופרינסנחראכט. התעלות פחות או יותר מקבילות זו לזו, מוליכות מהבראוורסחראכט בצפון מערב, לדרום מזרח, עם ארבעה עיקולים קלים בדרך, ומסתיימות בנהר האמסטל. המשך התעלות מולביל מהאמסטל עד לאזור הפלאנטז', מזרחית למרכז ההיסטורי. טבעת התעלות נבנתה במהלך המאה ה-17 בתור הזהב של הולנד. בשנת 2010 הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.[1]
 | |||||||
| מבט אווירי על אזור התעלות | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע | |||||||
| עיר |
עיריית אמסטרדם  | ||||||
| מדינה |
 הולנד | ||||||
| שטח |
481.7 הקטאר, 198.2 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 52°21′59″N 4°53′09″E / 52.366388888889°N 4.8858333333333°E | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
היסטוריה עריכה
אמסטרדם קיבלה זכויות עיר בסביבות 1300 או 1301. בשלהי ימי הביניים הייתה לאחד ממרכזי הסחר הימי החשובים ביותר באזור, בעיקר בזכות קשרי המסחר עם ברית ערי הנזה. לאורך המאה ה-16 פרצו שורה של מרידות נגד האימפריה הספרדית ובית הבסבורג ששלטו באזור, ובמהלך המרד ההולנדי שפרץ ב-1568 התחלף השלטון בעיר ב-1578. לאחר ביזת אנטוורפן (אנ') ב-1576 וביתר שאת לאחר שהעיר נפלה בעקבות המצור עליה ב-1585, נמלטו הסוחרים הקלוויניסטים העשירים מאנטוורפן, שהייתה אז אחד הנמלים החשובים בעולם, אם לא החשוב בהם, ורבים מהם היגרו לאמסטרדם. מלבדם הגיעו להולנד גלי הגירה של פליטי-דת אחרים, בעיקר יהודים מספרד ופורטוגל, ומאוחר יותר גם הוגנוטים מצרפת. בעקבות זאת הפך נמל אמסטרדם לנמל החשוב ביותר באזור, והעיר התפתחה והפכה לאחד המרכזים הפיננסיים החשובים ביותר בעולם במאה ה-17.
פיתוח העיר עריכה
עד שלהי המאה ה-16 הייתה אמסטרדם תחומה באזור שבין תעלת הסינגל ותעלת הקלובנירסבורחוואל (אנ') ממזרח לדאם. כתוצאה מהתפתחותה המהירה של אמסטרדם בשלהי המאה ה-16 לא נותר עוד מקום לבנייה חדשה בגבולות שהותוו על ידי הסינגל. בתחילת המאה ה-17, הוצעה תוכנית מקיפה של שלוש תעלות קונצנטריות בצורת חצי מעגל שתחילתן במפרץ האיי במערב ונמשכות לכיוון דרום מזרח. באמצעות בניית מערכת התעלות מסביב למרכז העתיק ניתן היה לייבש את הביצות שהקיפו את העיר. התוכנית הייתה בין הגדולות ביותר מסוגה באירופה.
ב-1585 נחפר חפיר מחוץ לסינגל. התעלה עברה בתוך חומת העיר במקביל לתעלה שמחוץ לחומת העיר. הפיתול או פניה של התעלה ליד Driekoningenstraat נוצר משום שהתעלה עברה סביב מבצר במקום זה. ב-1612 קיבלה התעלה שהורחבה את השם הירנחראכט (Herengracht), שפירושו תעלת האדונים. ב-1613, במהלך שתים עשרה שנות שביתת נשק החלו ביישום התכנית להרחבת העיר: תעלת חפיר חיצונית חדשה נחפרה עם חומות ומבצרים להגנה וניהול מים (לימים, הסינגלחראכט), ההירנחראכט הורחבה, והתעלות קייזרחראכט (Keizersgracht, תעלת הקיסר) ופרינסנחראכט (Prinsengracht, תעלת הנסיך) נחפרו ב-1615 ו-1614 בהתאמה. התעלות נחפרו מצפון מערב (החל מבראוורסחראכט, Brouwersgracht, תעלת מבשלות הבירה, ליד מפרץ האיי) לכיוון דרום – ולא כפי שטועים לעיתים לחשוב מהמרכז החוצה – עד לפינה הדרום-מערבית שם התחבר קו ההגנה החדש בפיתול קל לחומה הישנה, כיום באזור ליידסחראכט (Leidsegracht, תעלת ליידן).
לאחר חתימת הסכם מינסטר, שוב היה מקום לפיתוח והרחבת העיר. החל משנת 1660 בערך, נחפרו המשך התעלות עד לנהר האמסטל. בסביבות 1680 נחפרו התעלות בצד השני של הנהר בשם ניוּאֶה הירנחראכט (Nieuwe Herengracht, תעלת האדונים החדשה), ניואה קייזרחראכט (Nieuwe Keizersgracht, תעלת הקיסר החדשה) וניואה פרינסנחראכט (Nieuwe Prinsengracht, תעלת הנסיך החדשה) עד לאזור הפלאנטז'. כך קיבלה העיר את צורת הסהר האופיינית, עליה שמרה במשך מאתיים שנה, עד למחצית השנייה של המאה ה-19, אז התרחבה העיר שוב.
אתר מורשת עולמית עריכה
ביולי 2006 הודיעה העיר אמסטרדם על כוונתה להציע את טבעת התעלות כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בגלל דרישות מנהליות חדשות למועמדות המינוי נדחה עד לדצמבר 2008. ב-1 באוגוסט 2010, במושב ה-34 של ועדת המורשת העולמית נוספה טבעת התעלות לרשימת המורשת העולמית.[2]
טבעת התעלות של אמסטרדם הוכרה כאתר מורשת עולמית לפי הקריטריונים II,I ו-IV: "האתר הוא יצירת מופת של פאר היצירה האנושית;", "מציג שינוי חשוב בערכים אנושיים, לאורך תקופת זמן או באזור תרבותי של העולם, באמצעות פתרונות יצירתיים בתחומי: האדריכלות, טכנולוגיה, מפעלי אומנות אדירים, תכנון ערים או עיצוב נוף", ו"מהווה דוגמה יוצאת דופן לסוג בנייה, אדריכלות, טכנולוגיה והנוף המדגים שלבים משמעותיים בתיזמור (ensemble) הכולל שלהם בשלבים משמעותיים בהיסטוריה של האנושות.", בהתאמה.[3]
בהכרזה של אונסק"ו נכללת גם שכונת היורדאן, הנמצאת במערב בין פרינסנחראכט לסינגלחראכט, ונבנתה בהתאם לתוכנית המתאר הישנה של העיר, וכן המרכז העתיק של אמסטרדם, האיים המזרחיים, והאזור שמדרום לפרינסנחראכט עד הסינגלחראכט. אלה נחשבים כאזור חיץ של טבעת התעלות, אך רשמית אינם חלק מהחרכטנחורדל.[4]
בשנת 2013, אמסטרדם חגגה את יום הולדתה ה-400 של החרכטנחורדל.[5]
תיאור האזור עריכה
טבעת התעלות היא מערכת של רחובות, רציפים, גשרים ובתים על חלקות זהות למדי באורך ורוחב שווה עם חצרות סגורות. בנייני התעלה האיקוניים מאופיינים בחזית צרה וגבוהה יחסית, עם חזית מעוטרת לעיתים קרובות בעושר, בפרט גמלונים צרים, גבוהים ומגוונים בצורתם.[6] מכיוון שהבניינים שופצו מספר פעמים במהלך מאות השנים, מתקיימים יחד סגנונות אדריכליים וחזיתות רבות ושונות, ודרכם ניתן ללמוד על התמורות שחלו בסגנון האדריכלי באמסטרדם לאורך המאה ה-17 ועד למאה ה-18, וכן על המעבר ההדרגתי מהשילוב בין אדריכלות ימי הביניים לאדריכלות הרנסאנס לשילוב בין אדריכלות הבארוק וההשפעות של אירופה הקלאסית. עיריית אמסטרדם וממשלת הולנד הכריזו על כ-4,000 מבנים מכל הסוגים באזור כמבנים לשימור בדרגות שונות של הגנה.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
הדמיה של התרחבות אמסטרדם במאה ה-17, ארכיון אמסטרדם, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים עריכה
- ^ "Seventeenth-century canal ring area of Amsterdam inside the Singelgracht - UNESCO World Heritage Centre". Whc.unesco.org. נבדק ב-2012-01-31.
- ^ UNESCO World Heritage Centre, World Heritage Committee inscribes five new cultural sites on World Heritage List and approves two extensions to existing properties, UNESCO World Heritage Centre (באנגלית)
- ^ UNESCO World Heritage Centre, The Criteria for Selection, UNESCO World Heritage Centre (באנגלית)
- ^ UNESCO Werelderfgoed, Amsterdam Monumentenstad, database van de Amsterdamse grachtengordel
- ^ Booming Amsterdam » Archive » Vijf maart: de grachten zijn jarig!, ארכיון אמסטרדם, 2013-06-18
- ^ Amsterdamse binnenstad, Amsterdam Monumentenstad, database van de Amsterdamse grachtengordel
- ^ GRACHTENGORDEL WERELDERFGOED MONITOR 2015/2016, עיריית אמסטרדם