רוזלי סלוטר מורטון

רופאה אמריקאית

ד"ר רוזלי סלוטר מורטון, (באנגלית: Rosalie Slaughter Morton; ‏28 באוקטובר 1876 - 5 במאי 1968[1]) הייתה רופאה גינקולוגית ומנתחת אמריקאית. רוזלי שירתה בצבא כחובשת, כהנה כיושבת הראש הראשונה של ועדת החינוך לבריאות הציבור, הייתה שותפה להקמתו של שירות בתי החולים לנשים בארצות הברית, בנוסף הפעילה שיטות רפואיות משלה. את התואר הדוקטור סיימה בבית ספר לרפואה לנשים בפנסילבניה, במהלך לימודיה המתקדמים הייתה אחת הנשים הראשונות בכל מסגרת, בבית הספר לרופאים ומנתחים באוניברסיטת קולומביה[2] וגם בבית החולים לרפואה בניו יורק.

רוזלי סלוטר מורטון
Rosalie Slaughter Morton
Rosalie Slaughter Morton and Anne Morgan in 1918
Rosalie Slaughter Morton and Anne Morgan in 1918
לידה 28 באוקטובר 1876
לינצ'בורג וירג'יניה
פטירה 5 במאי 1968 (בגיל 91)
פלורידה
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל מייסדה של שירות בתי החולים לנשים בארצות הברית ויו"ר ועדת החינוך לבריאות הציבור
השכלה בית הספר לרפואה לנשים של פנסילבניה
אוניברסיטת פנסילבניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק רופאה ומנתחת
תואר פרופסור
בן זוג ג'ורג ב.מורטון ג'ר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייה האישייםעריכה

בלאנש רוזלי סלוטר נולדה בשנת 1876 בלינצ'בורג, וירג'יניה למרי הארקר וג'ון פלאבל סלוטר. היו לה חמישה אחים ואחות אחת (שלושה אחים נוספים מתו בילדותם), והתחנכה בלינצ'בורג בצעירותה ולאחר מכן סיימה את בית הספר התיכון בבולטימור.[3] כילדה היא סייעה מדי פעם לשני אחיה הגדולים, שהיו רופאים, כאשר התלוותה לביקורי חולים ועזרה בביצוע סטריליזציה בכלים שלהם, בנוסף נהגה לסייע לחיות מחמד ברחבי השכונה.[4] לאחר מותו של אביה, התחזק הרצון של מורטון להיות רופאה ובשנת 1893 התחילה לימודים בבית הספר לרפואה לנשים בפנסילבניה מהכסף שקבלה בקצבת הילדים.[4][3] באוטוביוגרפיה שלה, מורטון העירה כי בתור ילדה חונכה "כדי להפוך אותי לאישה טובה ומסורה ולא לתת לי תשוקה לפיתוח קריירה",[5] וציינה שאביה השאיר אותה ללא כסף - מצפייה ממנה למצוא בעל שיכול לכלכל אותה בכל מהלך חייה - וכי רבים במשפחתה לא רצו שהיא תמשיך בקריירה ברפואה.[6]

בשנת 1905 נשאה רוזלי לג'ורג' בי מורטון ג'וניור בכנסייה בלינצ'בורג,[3][7] ג'ורג' היה עורך דין שבעבר למד רפואה. בשנת 1910 דיווחה רוזלי כי ברצונה להתגרש, לאחר שנתיים בשנת 1912 ג'ורג' נפטר.[8][9][10] לאחר מותו של ג'ורג' רוזלי התמודדה עם דיכאון רב, לאחר מכן היא כתבה "אילו הורי היו בחיים, אילו היו לנו ילדים, אילו היו לי מטלות ביתיות, הייתי מוצאת בהם נחמה, אך עם בעל כמו שלי החיים הפנמיים שלי נהרסו לחלוטין".[11]

בתחילת שנות ה-30 חלתה רוזלי בדלקת ריאות שאילצה אותה לעבור לפארק החורף, פלורידה, שם היא נפטרה בשנת 1968.

קריירהעריכה

רוזלי סיימה את לימודיה בהצטיינות עם שניים מתוך שלושה אותות כבוד,[5] מיד מונתה לרופאה בבית החולים ומרפאת "אלומנה", שם עבדה עד שנת 1899. לאחר מכן המשיכה ללימודים מתקדמים באירופה וטיילה במדינות ברלין, וינה, פריז ולונדון. במהלך תקופה זו לקחה קורסים, השתתפה בניתוחים, וכתבה מספר מאמרים מדעיים, כולל כמה השוואת בנושא בריאות של נשים מול גברים. בעקבות עצתו של אחד ממוריה בלונדון, ויקטור הורסלי, היא נסעה למעבדה הממשלתית הבריטית במומביי במשך שישה חודשים כדי לעסוק במניעה נגד המגפה "דבר" כמו כן גם נדרשה לתקופה שהות בסרי לנקה.[5][3][2]

לאחר שסיימה את לימודי ההתמחות בגינקולוגיה חזרה רוזלי לניו יורק, שם היא נשאה לג'ורג' מורטון שהיה אז עורך דין, לאחר מכן היא פתחה מוסד להתמחות בתחום הגינקולוגיה בוושינגטון.[5] בשנת 1909 האגודה הרפואית האמריקנית יצרה ועדת חינוך לבריאות הציבור במטרה לחנך את הציבור בנושאים כמו בריאות, היגיינה, טיפול בילדים ונושאים רפואיים אחרים, הם הפכו את מורטון ליו"ר הראשון שלה. מורטון מונתה לעוזרת קלינית ומדריכה בבית החולים לחולי נפש בניו יורק (שם היא הייתה אחת מהנשים הראשונות בסגל), לאחר מכן הפכה לפרופסור לגינקולוגיה. במהלך אותה תקופה היא הרצאתה במספר אוניברסיטאות אחרות, כולל קיץ באוניברסיטת ורמונט.[3]

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נסעה מורטון ללברדור כדי לעבוד בבתי החולים של המיסיון שם, לפני שנבחרה לנציבה מיוחדת של הצלב האדום לקחת אספקה ​​מפריז לחזית המקדונית ולעבוד בבתי החולים שדה במקדוניה. בעקבות הצלחתם של בני משפחתה הגברית, מורטון הייתה האישה הראשונה שהפכה למנתחת המשתתפת במרפאת ו"אנדרבילט" של אוניברסיטת קולומביה בשנת 1916. לאחר שחזרה לניו יורק מורטון, לצד מרי מ. קרופורד, הובילה את שירות בתי החולים לנשים האמריקאיות משנת 1917, לאחר שהוקמה על ידי האיגוד הלאומי לנשים רפואיות במטרה להקים בתי חולים אמריקאים באירופה.[3][12][13] לאחר שביקשה לשלוח אלף נשים רפואיות להתנדב לשירות חוץ ונכחה סירוב על ידי הוועד הרפואי הכללי בוושינגטון, היא גייסה מעל ל -300 אלף דולר ב -10 ימים באמצעות גיוס כספים ארצי לשליחתן.[3] על פי המלצתו של ויליאם גורגס, מורטון מונה ליו"ר ועדת רופאות נשים במועצת ההגנה של ארצות הברית, שם ייצגה יותר מ -7000 רופאות.[2]

מורטון המשיכה את פעילותה בניו יורק תוך כדי ניסיון לסייע לצעירים ביוגוסלביה ובסרביה, אשר נפגעו במהלך המלחמה לקבל חינוך הולם.[3] במרץ 1919 היא הקימה את הוועד הסובייטי הבינלאומי, שבאמצעותו היא הקלה על הצבתם של עשרות צעירים סרבים במוסדות חינוך אמריקאים.[14] לאחר שעברה לפלורידה בתחילת שנות השלושים מורטון הקימה קליניקה קטנה שבה ביצעה מחקרים על דלקת פרקים ואנדוקרינולוגיה.[3]

פרסיםעריכה

כאשר מורטון סיימה את לימודיה בשנת 1897, הייתה בעלת פרסים רבים, כולל המצאה הטובה ביותר עבור ציוד כירורגי הטוב ביותר, ודו"ח המעבדה הטוב ביותר.[11] ב־1937 זכתה מורטון ל -9 עיטורים של ממשלות בית וממשלות זרות.[15] במהלך הקריירה שלה זכתה בפרסים כגון צלב הצאר של ניקולס השני, מדליית "ג'ואן של ארק" ואת שירות בולט קרוס.[3] בשנת 1934 היא קיבלה פרס מיוחד על ידי האגודה הרפואית האמריקאית על הקמת בתי חולים לנשים בארצות הברית.[3] בסנטראל פארק הוקם לה עץ, שהנציח את "השירות הפטריוטי"[16] שלה, וכן רחוב ופארק בבלגרד נקראים על שמה.[4][17]

ספריםעריכה

מורטון כתב אוטוביוגרפיה שכותרתה "אישה מנתחת": חייה ועבודתה של רוזלי סלוטר מורטון, שראה אור ב -1937 על ידי פרדריק א 'סטוקס. הספר נסקר היטב, עם שבחים שניתנו הן לכתיבתה והן לרוחב החוויות שהתגלו בה.[18][19]

בכתבה לעיתון של פיטסבורג, הכותב והאנסן מתאר את האוטוביוגרפיה של מורטון כ"ספר מצוין על הישגיה של אישה ", ושבח את תיאורי הנושאים הרפואיים וגם את הנושאים הפוליטיים.[18] ב"ברוקלין דיילי איגל" כתב ג'ורג' קורי, "אין נקודת זמן בה בפרה משעמם", וכינה אותו ספר חשוב לתיעוד תרומותיה של "צלבנית".[19] סולט לייק טריביון תיאר את הספר כ"אינפורמטיבי, מרגש וצבעוני ",[6] ו"הסידני מורנינג הראלד" כינה אותו "מעניין במיוחד".[15] אינדיאנה גאזט דירגה את הספר כאחת האוטוביוגרפיות הרפואיות הטובות ביותר של התקופה האחרונה.[20] לאחר שסיימה את האוטוביוגרפיה שלה, נסעה מורטון לאירן, וב -1940 פירסמה ספר על הארץ וזמנה נקראו "חופשתו של דוקטור" באיראן.[21][22]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Anne Commire (2007). Dictionary of Women Worldwide: 25,000 Women Through the Ages. Retrieved 20 February2016 – via Highbeam
  2. ^ 1 2 3 Margaret L. Hicks (23 May 1926). "Woman Earns Fame as Surgeon". The Brooklyn Daily Eagle. p. 100. Retrieved 20 February 2016 – via Newspapers.com.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Marilyn Bailey Ogilvie & Joy Dorothy Harvey (2000). The Biographical Dictionary of Women in Science: L–Z. Taylor & Francis. pp. 918–919. ISBN 041592040X
  4. ^ 1 2 3 Rosalie Slaughter Morton (1937). A Woman Surgeon: The Life and Work of Rosalie Slaughter Morton. Frederick A. Stokes Company. p. 345. Retrieved 9 March 2016.
  5. ^ 1 2 3 4 "Dr. Rosalie Slaughter Morton". National Library of Medicine. Retrieved 20 February 2016
  6. ^ 1 2 "Noted Woman Physician's Story of Life Informative, Thrilling and Colorful". The Salt Lake Tribune. 25 April 1937. p. 22. Retrieved 21 February 2016 – via Newspapers.com
  7. ^ "Social and Personal: Ceremony in Alexandria". The Washington Post. 7 September 1905. p. 7. Retrieved 20 February 2016 – via Newspapers.com
  8. ^ "Woman Physician Seeks to Divorce Lawyer Husband". The Evening World. 20 December 1910. p. 6. Retrieved 20 February 2016 – via Newspapers.com
  9. ^ Pnina G. Abir-Am and Dorinda Outram (1987). Uneasy Careers and Intimate Lives: Women in Science, 1789–1979. Rutgers University Press. p. 52. ISBN 0813512565. Retrieved 9 March 2016
  10. ^ Leonard, John William (1915). Woman's Who's Who of America, 1914–15. The American Commonwealth Company. p. 580. Retrieved 9 March 2016
  11. ^ 1 2 More, Ellen (1989). ""A Certain Restless Ambition": Women Physicians and World War I". American Quarterly. The Johns Hopkins University Press: 636–660. doi:10.2307/2713096. JSTOR 2713096.
  12. ^ "Lady Doctor Heads Women's Hospitals". The Hutchinson News. 17 July 1917. p. 6. Retrieved 20 February 2016 – via Newspapers.com.
  13. ^ Kathryn Cullen-DuPont (2014). Encyclopedia of Women's History in America. Infobase Publishing. p. 14. ISBN 1438110332. Retrieved 9 March 2016.
  14. ^ Edith Moriarty (16 July 1922). "With the Women of Today". The Charlotte News. p. 28. Retrieved 21 February 2016 – via Newspapers.com
  15. ^ 1 2 "Distinguished Woman Surgeon". The Sydney Morning Herald. 2 November 1937. p. 22. Retrieved 6 March 2016 – via Newspapers.com
  16. ^ Marion Brown (4 January 1939). "'Develop Daring Spirit' Urges Renowned Doctor". The Evening Independent. Retrieved 20 February 2016
  17. ^ "Отворен парк "Розали Мортон" у Београду" (in Serbian). 22 April 2014. Retrieved 6 March 2016.
  18. ^ 1 2 Harry Hansen (28 February 1937). "Doctor's Work Is Education as Well as Cure, Noted Woman Surgeon Holds in Story of Life". The Pittsburgh Press. Retrieved 20 February2016.
  19. ^ 1 2 George Currie (23 February 1937). "Passed in Review". The Brooklyn Daily Eagle. Retrieved 6 March2016 – via Newspapers.com
  20. ^ "A Book A Day". The Indiana Gazette. 15 March 1937. p. 9. Retrieved 6 March 2016 – via Newspapers.com
  21. ^ Rosalie Slaughter Morton (1940). A Doctor's Holiday in Iran. Funk & Wagnalls Company. p. 1. Retrieved 8 March2016.
  22. ^ "A Doctor's Holiday in Iran – Rosalie Slaughter Morton". The Morning News. 14 November 1940. p. 6. Retrieved 8 March 2016 – via Newspapers.com