רוז דגדייל
ברידג'ט רוז דגדייל (באנגלית: Bridget Rose Dugdale; 25 במרץ 1941 – 18 במרץ 2024) הייתה בת למשפחה אריסטוקרטית אנגלית שמרדה בחינוכה והפכה למחבלת בארגון הצבא האירי הרפובליקני (IRA).[1] כחברת IRA היא השתתפה בהפצצת תחנה של כוח השיטור המלכותי של אלסטר באמצעות מסוק גנוב,[2] פיתחה משגר רקטות וחומרי נפץ ולקחה חלק בגניבת יצירות אמנות בשווי שמונה מיליון לירות איריות.[3]
 | |
| לידה |
25 במרץ 1941 Honiton, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
18 במרץ 2024 (בגיל 82) דבלין, אירלנד |
| מדינה |
אירלנד |
| השכלה |
|
  | |
ראשית חייה והשכלה
עריכהברידג'ט דגדייל נולדה למשפחה אנגלית עשירה ב-1941.[4][5] אביה היה מבעלי תאגיד הביטוח לוידס לונדון[6], בעלים של אחוזה מהמאה ה-14 בממברי שבמחוז דבון[7][8] ובית בלונדון ליד בית האבות המלכותי צ'לסי.[9] דגדייל למדה בבית ספר לבנות בקנזינגטון, במערב לונדון.[10][11] היא הייתה תלמידה פופולרית ונערצת,[9] לאחר השלמת השכלתה המוקדמת נשלחה ללמוד בבית ספר לבנות החברה הגבוהה להתמקצע בגינונים והליכות לקראת הצגתה בחברה.[9] בקיץ 1958 היא הוצגה ביחד עם עוד 1,400 נשים צעירות מהאריסטוקרטיה בפני המלכה.[12] נשף הבכורה שלה נערך ב-1959, כשדגדייל תיארה אותו כ"אחד מאותם אירועים פורנוגרפיים שעלותם שוות ערך למה שמקבלים 60 גמלאים זקנים בשישה חודשים".[9]
ב-1959 החלה ללמוד פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה בקולג' לנשים, קולג' סנט אן באוניברסיטת אוקספורד.[13] העניין הגובר שלה ברעיונות פוליטיים סוציאליסטים פגע בציוניה. כמחאה על כך שנשים בוגרות תואר ראשון לא יכלו לתקבל למועדון הדיבייט, Oxford Union, היא וחברתה ג'ני גרוב פרצו למפגש המועדון כשהן חובשות פאות ולבושות בבגדי גברים.[13] [14] לאחר שסיימה את לימודיה באוקספורד נסעה לארצות הברית ללימודי תואר שני בפילוסופיה בקולג' מאונט הוליוק בדרום האדלי, מסצ'וסטס. היא כתבה תזה על לודוויג ויטגנשטיין.[13] את לימודי הדוקטורט בכלכלה סיימה באוניברסיטת לונדון.
פעילות פוליטית מוקדמת
עריכהבתחילת שנות ה-70 גיבשה דגדייל את דעותיה הפוליטית בעקבות מרד הסטודנטים ב-1968 וביקור בקובה.[13] בשנים אלו עבדה כאנליטיקאית במשרד ממשלתי. היא קיבלה הכנסה נכבדה מקרן נאמנות ומסרה את רובה לתוכניות נגד עוני באזור מגוריה, טוטנהאם, אזור עני בצפון מזרח לונדון.[13] ב-1972 התפטרה מעבודתה, מכרה את ביתה בצ'לסי ועברה לדירה בטוטנהאם עם בן זוגה, וולטר היטון, שתיאר את עצמו כ"סוציאליסט מהפכני".[13] היטון עבד כאיש ביטחון בבית דין צבאי והיה נציג ארגון עובדים. הוא היה נשוי ואב לשתי בנות, ונכלא בגין מספר עבירות קלות.[13] [15] דגדייל והיטון היו מעורבים בתנועת זכויות האזרח, ויחד ניהלו את סניף האיגוד בטוטנהאם.[13] הזוג הזדהה עם התנועה לזכויות האזרח בצפון אירלנד, והם נסעו תכופות להשתתף בהפגנות.[13]
ביוני 1973 נעצרו בני הזוג לאחר פריצה לבית משפחתה של דגדייל בדבון.[16] לפי הדיווח המשטרתי, ציורים וכלי כסף בשווי של 82,000 פאונד נגנבו, והמשטרה טענה שההכנסות יועדו להישלח ל-IRA על ידי היטון.[12][16] במשפטה טענה דגדייל שהשוד נכפה עליה וכפרה באשמה. אולם, היא השתמשה בדיון כבמה להוקיע את משפחתה והרקע שלה.[17] אביה הופיע כעד מטעם התביעה ונחקר חקירה נגדית על ידי רוז, שאמרה לו בחקירתה: "אני אוהבת אותך, אבל שונאת את כל מה שאתה מייצג".[17][6] בני הזוג נמצאו אשמים, מה שגרם לדגדייל להכריז: "כשמצאתם אותי אשמה הפכת אותי מסוררת אינטלקטואלית ללוחמת חירות. אני לא יכולה לחשוב על תואר טוב יותר".[17] היטון נידון לשש שנות מאסר, ודגדייל קיבלה מאסר על תנאי לשנתיים כשהשופט יצא מנקודת הנחה שהסיכון שהיא תבצע מעשים פליליים נוספים כ"קטן ביותר".[6]
חברות ב-IRA
עריכהלאחר המשפט נסעה דגדייל לאירלנד והצטרפה לתא פעילות (active service unit) של IRA שפעל לאורך הגבול בין צפון אירלנד לאירלנד.[18] בינואר 1974 היא, ביחד עם חברי IRA נוספים, חטפו מסוק במחוז דניגול באירלנד.[19][20] דגדייל ואיש מחתרת נוסף הטילו פצצות מאולתרות מהמסוק לכיוון תחנת שיטור המלכותי של אלסטר בסטרביין שבצפון אירלנד.[18][20] שדגדייל, בשלב מאוחר יותר, כשנשאלה מה היה היום הטוב בחייה, ציינה את הפיגוע בסטרביין.[21][3] הפצצות לא תפוצצו, ודגדייל הפכה למבוקשת בעקבות ניסיון ההפצצה ותמונתה מופיעה בתחנות משטרה ברחבי בריטניה ואירלנד.[18] חודש לאחר מכן הוצא נגדה צו מעצר באשמת קשירת קשר להברחת נשק.[22]
ב-26 באפריל 1974, דגדייל השתתפה בפשיטה על ביתו של סר אלפרד (בית ראסבורו), בן אצולה ופוליטיקאי מהמפלגה השמרנית. באחוזה היה אוסף אמנות גדול.[23] דגדייל ושלושה חברי IRA נוספים פרצו לאחוזה, הכו בעזרת אקדחים את סר אלפרד ואשתו, ואזקו את בני הזוג.[24] חברי ה-IRA גנבו 19 יצירות של הציירים הגדולים בשווי שמונה מיליון פאונד אירי (כ-20 מיליון דולר אמריקאי),[25] כולל יצירות של גיינסבורו, רובנס, ורמיר וגויה.[24] ציורו של ורמיר "הגברת כותבת מכתב עם המשרתת שלה" הוא אחד משתי יצירות של ורמיר שהיו אז בבעלות פרטית. בידיעה שלא יוכלו למכור את היצירות בשוק השחור, חברי ה-IRA דרשו כופר בגובה חצי מיליון לירות שטרלינג איריות והעברתן של האחיות מריאן ופרייס, שנכלאו בשל שורה של פיגועי מכונית תופת באנגליה, לכלא בצפון אירלנד.[6][24] משטרת אירלנד החלה במצוד אחר דגדייל וחבריה, וב-4 במאי הם פשטו על בית שנשכר על ידי דגדייל בגלנדור, במחוז קורק, וגילו את כל 19 הציורים בתא המטען של מכונית.[22] דגדייל נעצרה והואשמה בהפצצה מהמסוק ובגניבת אמנות.[22]
כמו במשפטה הקודם, דגדייל הצהירה הצהרות פוליטיות בשלב הקראת האישומים בבית המשפט וקראה: "לבריטים יש צבא כיבוש בחלק קטן של אירלנד - אבל לא לזמן רב!".[24] במהלך משפטה היא גינתה את בריטניה כ"אויב מטונף" והצהירה שממשלת דבלין אשמה ב"שיתוף פעולה בוגדני" עם אנגליה.[24] ב-25 ביוני 1974 היא נידונה לתשע שנות מאסר, לאחר שהודתה באשמות ב"גאווה ובנקיון כפיים", והצדיעה באגרוף מונף לתומכיה שהגיעו לבית המשפט.[22][24]
מאסר
עריכהדגדייל הייתה בהיריון כשנכלאה, וב-12 בדצמבר 1974 ילדה בן, בכלא לימריק.[26] בן זוגה ואבי בנה, ביחד עם חבר מחתרת נוסף, חטפו תעשיין בריטי.[27] הם התנו את שחררו בשחרור[27] דגדייל ושני חברי IRA נוספים, אך השלטונות סירבו לעסקה.[28] ב-7 בנובמבר איש עסקים שוחרר והחוטפים נעצרו.[28] גלאגר נידון לעשרים שנות מאסר.
בשנת 1978 קיבלו גלאגר ודגדייל חופשה מיוחדת להינשא.[27][29] החתונה התקיימה ב-24 בינואר 1978 בכלא לימריק.[29] [30] דגדייל שוחררה מהכלא באוקטובר 1980.[18]
לאחר השחרור מהכלא
עריכהלאחר שחרורה מהכלא דגדייל הייתה פעילה ביוזמות שונות. היא חזרה לדבלין, שם עבדה כמארגנת קהילה בניסיון לבלום את המספר העולה של סוחרי הרואין ברחובות העיר.[6] היא לקחה חלק בקמפיין המחאה לתמיכה באסירים איריים רפובליקאים במהלך שביתת הרעב האירית ב-1981[31] והייתה פעילה במפלגת שין פיין.[32][33]
היא המשיכה להכין חומרי נפץ ופצצות עבור ה-IRA ביחד עם ג'רי אדמס. הם פיתחו פצצות וכלי נשק. אחד מהם נקרא "משגר הביסקוויטים" משום שהשתמש בחבילת ביסקוויטים לספוג את ההדף.[34] המשגר נבנה מכלים ביתיים וחלקים של מכונות חקלאיות.[3] דגדייל ומונהאן פיתחו גם חומר נפץ חדש ששימש בהפצצות בצפון אירלנד ובלונדון, הרג שישה בני אדם ופצע יותר מ-100.[6]
ב-2007 התבטאה בתמיכה בקמפיין שהתנגד לבניית צינור גז גולמי בלחץ גבוה דרך רוספורט על ידי חברת האנרגיה Shell, ואמרה שהחוזה של Shell אינו חוקי וצריך "לנהל משא ומתן מחודש בשם תושבי אירלנד".[32]
בשנת 2011 קיבלה הוקרה באירוע השנתי של מתנדבי דבלין, אשר מדי שנה מודה לאדם על תרומתו לרפובליקניות האירית. בראיון לעיתון הרפובליקני An Phoblacht לפני האירוע, אמרה דגדייל שהיא מאמינה ש"ה-IRA השיג את המטרה העיקרית שלו, שהיא לגרום לאויב שלך לנהל איתך משא ומתן. הם עשו זאת במיומנות וביכולת מדהימה. ואני לא יכולה שלא לכבד את מה שנעשה במונחים של הסכם יום שישי הטוב." על מעורבותה ב-IRA הוסיפה: "עשיתי מה שרציתי לעשות. אני גאה שהייתי חלק מהתנועה הרפובליקנית, ואני מקווה שמילאתי את החלק הקטן מאוד שלי בהצלחת המאבק המזוין.[35]
עד מותה התגוררה דגדייל בבית אבות בדבלין.[21] היא נפטרה שם ב-18 במרץ 2024, בגיל 82.[36]
בתרבות
עריכהבשנת 2012 היא הייתה הנושא לפרק בסדרה תיעודית ברשת TG4 בשם Mná an IRA (נשות ה-IRA).[37]
בשנת 2022 יצאה לאור ביוגרפיה שלה בשם: Heiress, Rebel, Vigilante, Bomber.[38]
ב-2024 סרט בשם בולטימור (Baltimore), עסק, בעיקר בתפקידה של דגדייל בפריצה וגנבת האמנות בבית רוסבורו ב-1974, בכיכובה של אימוג'ן פוטס בתפקיד דגדייל.[3]
הערות שוליים
עריכה- ^ "Rose Dugdale: The English heiress who joined the IRA". BBC News (באנגלית בריטית). 19 במרץ 2024. נבדק ב-20 במרץ 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jackson, Richard; Jarvis, Lee; Gunning, Jeroen; Breen-Smyth, Marie (2011). Terrorism: A Critical Introduction. Macmillan International Higher Education. p. 114. ISBN 978-0-230-36432-5.
- ^ 1 2 3 4 O'Hagan, Sean (10 במרץ 2024). "The enigma of Rose Dugdale: what drove a former debutante to become Britain and Ireland's most wanted terrorist?". The Guardian. ארכיון מ-10 במרץ 2024. נבדק ב-10 במרץ 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ O'Driscoll 2022, p. 7.
- ^ "Rose Dugdale, English debutante who became an IRA terrorist and bomb-maker – obituary". The Telegraph. 18 במרץ 2024. ארכיון מ-18 במרץ 2024. נבדק ב-18 במרץ 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Risen, Clay (2024-03-22). "Rose Dugdale, Heiress Turned Irish Independence Fighter, Dies at 82". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-05-25.
- ^ MacCarthy 2007 pp.253–254
- ^ "Doctor in dock: father a witness". The Guardian. 6 באוקטובר 1973. ארכיון מ-13 במרץ 2024. נבדק ב-13 במרץ 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 MacCarthy 2007, p. 254.
- ^ MacCarthy 2007, pp. 248–249.
- ^ Ironside, Virginia (9 בינואר 1995). "A funny little girl in socks and sandals". The Independent. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-7 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Hoggard, Liz (24 בספטמבר 2006). "High Society: Whatever happened to the last of the debs?". The Independent. London. אורכב מ-המקור ב-20 בנובמבר 2007. נבדק ב-6 בנובמבר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 MacCarthy 2007, p. 255.
- ^ Chamier Grove, Jenny (8 בפברואר 2000). "Sarah Caudwell". The Guardian. ארכיון מ-17 ביוני 2019. נבדק ב-17 ביוני 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Laskey, Melvin (1988). On the Barricades and Off. Transaction Publishers. p. 72. ISBN 978-0-88738-726-5.
- ^ 1 2 MacCarthy 2007, pp. 255–256.
- ^ 1 2 3 MacCarthy 2007, p. 256.
- ^ 1 2 3 4 McLeave, Hugh (1981). Rogues in the gallery: The modern plague of art thefts. D. R. Godine. p. 72. ISBN 978-0-87923-378-5.
With these "wild boys" she planned and executed the first-ever helicopter bombing raid in the British Isles, with four improvised milk-churn bombs
- ^ Page, Jeremy (30 באפריל 2007). "Rebel bombers' World Cup air raid". The Times. London. ארכיון מ-6 באוקטובר 2008. נבדק ב-6 בנובמבר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Cusack, Jim (30 באוקטובר 2005). "Herrema kidnapping threatened economy". Irish Independent. ארכיון מ-20 במאי 2011. נבדק ב-6 בנובמבר 2007.
Eddie Gallagher was arrested with Rose Dugdale in 1974 after they had hijacked a helicopter and tried to drop milk churns containing explosive on the RUC station in Strabane
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Sean O’Hagan, The enigma of Rose Dugdale: what drove a former debutante to become Britain and Ireland’s most wanted terrorist?, The Guardian, 10 במרץ 2024
- ^ 1 2 3 4 Bell 1997, p.407
- ^ "No regrets for renegade IRA art robber Rose Dugdale". Irish Independent. ארכיון מ-4 במאי 2014. נבדק ב-5 במאי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 MacCarthy 2007, p. 257.
- ^ "British Millionaire's Daughter Sentenced to 9 Years in Art Thefts for I.R.A." The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1974-06-26. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-05-25.
- ^ Bell 1997, p. 417.
- ^ 1 2 3 Herrema recalls 1975 kidnap drama, Irish Examiner, 19 באוקטובר 2005
- ^ 1 2 1975: IRA kidnappers release industrialist, BBC News, 7 בנובמבר 1975
- ^ 1 2 MacCarthy 2007, p. 258.
- ^ "Selected Irish historical events by month". Tralee Times. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2011. נבדק ב-6 בנובמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Beresford, David (1987). Ten Men Dead. Atlantic Monthly Press. p. 198. ISBN 0-87113-702-X.
- ^ 1 2 Sinn Féin Ard Fheis 2007: the All Ireland Agenda, An Phoblacht, 8 במרץ 2007
- ^ Reid, Lorna (29 בינואר 2007). "Not quite everyone sang from the same hymn sheet". Irish Independent. ארכיון מ-12 ביוני 2009. נבדק ב-6 בנובמבר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The IRA's recoilless improvised grenade launcher". The Firearm Blog. 13 באוקטובר 2014. ארכיון מ-10 במרץ 2024. נבדק ב-10 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) Detailed technical article on the "biscuit launcher". - ^ "DUBLIN VOLUNTEERS DINNER DANCE 2011 HONOUREE – ROSE DUGDALE – An Phoblacht". www.anphoblacht.com. ארכיון מ-10 באוקטובר 2017. נבדק ב-7 ביולי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "English heiress turned IRA member Rose Dugdale dies". RTÉ.ie (באנגלית). 18 במרץ 2024. ארכיון מ-18 במרץ 2024. נבדק ב-18 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Susan Daly, English heiress turned IRA bomber Rose Dugdale gives rare interview, TheJournal.ie, 2012-01-05 (באנגלית)
- ^ Larman, Alexander (2023-02-19). "In brief: Tomorrow Perhaps the Future; Queen K; Heiress, Rebel, Vigilante, Bomber – review". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2024-06-01.