פתיחת התפריט הראשי

רוי ג'יי גלאובראנגלית: Roy Jay Glauber,‏ 1 בספטמבר 1925 - 26 בדצמבר 2018) היה פיזיקאי יהודי אמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 2005 (יחד עם ג'ון הול ותאודור האנש, שזכו במחצית השנייה של הפרס)[1].

רוי גלאובר
Roy J. Glauber
Roy Glauber Dec 10 2005.jpg
לידה 1 בספטמבר 1925
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 2018 (בגיל 93)
ניוטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הרווארד
תיכון ברונקס למדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פיזיקאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים
  • פרס נובל לפיזיקה (2005)
  • מדליית אלברט מייקלסון (1985)
  • פרס מקס בורן (1985)
  • עמית אלכסנדר פון הומבולדט
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • פרס דני היינמן לפיזיקה מתמטית (1996)
  • פרס הומבולדט
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ולנסיה (2008)
  • חבר זר של החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

גלאובר נולד בניו יורק ב-1925, למשפחה יהודית[2]. הוריו נישאו שנה אחת קודם לכן. אביו היה סוכן מכירות, שהישעה את נסיעותיו בעיירות המערב התיכון של ארצות הברית של שנות העשרים, לרגל נישואיו ועד שבנו הגיע לגיל שנתיים. בתקופה זו גם סיימה האם את לימודיה להוראה, אף כי להתחיל ללמד בפועל היא לא הספיקה. ב-1927 חזרה המשפחה, לרבות גלאובר בן השנתיים, להיטלטל בדרכים. המשפחה המשיכה לנדוד גם עם תחילת "השפל הגדול", אולם הולדתה של אחות לגלאובר, ב-1931, גרמה להם לחזור לניו-יורק. המשפחה המורחבת השתקעה תחילה בבית אמו של האב, במנהטן, ומשם הם עברו כעבור שנה לדירה ששכרו בקווינס. אחר כך גרו בברונקס ובהמשך חזרו למנהטן. כלומר, הנדודים המשיכו גם בתוך ניו-יורק וגלאובר עבר בתים שוב ושוב והחליף בתי ספר בזה אחר זה.

בילדותו ביקש גלאובר, בהשפעת אמו ובהשראת דודו, להיות אמן - צייר או פסל. באותה תקופה הוא היה תלמיד ממוצע לחלוטין בבתי הספר היסודיים השונים בהם למד ולעיתים אף נכשל בלימודיו, אולם קירות כיתותיו השונות ואף עמוד השער של בטאון אחד מבתי הספר שלו, היו מקושטים בציוריו.

מאמנות למדעיםעריכה

התעניינותו עברה מאמנות למדע, בגיל 12, בתקופה בה השתקעה המשפחה לתקופה ארוכה יותר, במנהטן. במשך כמעט שנה בנה גלאובר הצעיר, בכוחות עצמו ובעזרת עשרת הדולרים שהיו כל חסכונותיו באותה עת, טלסקופ משל עצמו ובנובמבר 1938 זכה לראות ליקוי ירח בעזרת טלסקופ זה.

בספטמבר 1938 נרשם גלאובר לבית ספר תיכון חדש, שנפתח בברונקס, ושהתמקד בהוראת המדעים. הלימודים כאן איפשרו לו לקבע את אהבתו למדעים ובעיקר לאופטיקה. כעבור שנה הוא כבר זכה בשני הפרסים הראשונים שלו בגין ספקטרוסקופ מעשה ידיו, שאף הוצג לציבור בתערוכה המדעית העולמית של העיר ניו יורק, במשך שנתיים (19391940). הוא גם "הוקפץ" בלימודיו שתי כיתות, כך שסיים את בית הספר התיכון בגיל 16 בלבד.

אוניברסיטת הרווארד ופרויקט מנהטןעריכה

בסתיו 1941 קיבל גלאובר מלגה והחל ללמוד לתואר ראשון בפיזיקה, באוניברסיטת הרווארד. הוא לא סיים לימודים אלה כפי שתכנן, משום שבגיל 18 גויס לצבא ארצות הברית, שכבר היה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה מזה כשנתיים. 'שדה הקרב' אליו הוא נשלח היה פרויקט מנהטן, במסגרתו פותחה פצצת האטום לראשונה. גלאובר השתתף בפרויקט ובכך היה לאחד המדענים הצעירים ביותר בו.

מיד עם תום המלחמה הוא חזר להרווארד, השלים ב-1946 את התואר הראשון בפיזיקה וב-1949 קיבל את הדוקטורט. התיזה של גלאובר עסקה בתורת הקוואנטים, התחום בו יעסוק המחקר שלו מכאן ולהבא ובו הוא יקבל לימים את פרס נובל.

גלאובר עשה את לימודי הפוסט דוקטורט שלו באוניברסיטת פרינסטון, אצל רוברט אופנהיימר, שזכר אותו עוד מתקופת פרויקט מנהטן. הוא לימד אחר כך במשך שנתיים בקלטק ובסתיו 1952 חזר ללמד ולחקור באוניברסיטת הרווארד, בה גם המשיך להתקדם בדרגות ההוראה האקדמיות בשנים שלאחר מכן.

הוא נישא ב-1960 לסינתיה ריץ' ונולדו להם שני ילדים (1963, 1970). סמוך ללידת הבת, הפכה אשתו של גלאובר לפמיניסטית, ולאחר גירושיהם הוא גידל לבדו את שני הילדים.

פרס נובלעריכה

גלאובר פרסם את התאוריה שלו, בגינה זכה כעבור יותר מארבעים שנה בפרס נובל לפיזיקה, כבר ב-1963. עד אז, מדענים ביטלו את הרעיון שתאוריית הקוונטים, שפותחה לתיאור התנהגותם של חלקיקים, עשויה לסייע גם להבין כיצד מתנהג האור. הם השתמשו לצרכים אלה בתאוריות פיזיקליות שנולדו עוד במאה ה-19. גלאובר היה זה שהראה כי ניתן להבין סוגי אור מסוימים, דוגמת לייזר, בגישות קוונטיות, המתארות את האור כחבילות אנרגיה בדידות, במקום רצף של גלים.

חברי ועדת פרס נובל העניקו את הפרס לגלאובר בזכות חישובים שערך, "שהניחו את היסודות לאופטיקה קוונטית", והם "הבסיס להבנה המודרנית של התנהגות האור".

שותפיו של גלאובר לפרס הם הול והאנש, אשר זכו במחצית השנייה של הפרס. השניים גילו כיצד ניתן באמצעות תאוריה זו לשפר את רמת הדיוק של מכשירים שונים, כמו מערכות ניווט.

גלאובר נפטר ב-26 בדצמבר 2018.

מאמרים נבחריםעריכה

  • R.J. Glauber and M. Lewenstein, "Quantum optics of dielectric media," Phys. Rev. A 43: 467 (1991).
  • R.J. Glauber, "The quantum mechanics of trapped wave packets," in Laser Manipulation of Atoms and Ions, Proceedings of the International School of Physics "Enrico Fermi" Course 118, 1991, ed. A. Arimondo, et al. (North Holland, Amsterdam 1992), p. 643.
  • R.J. Glauber, "Some reflections of coherence and ion trapping," in Coherent States: Past, Present, and Future, ed. D. H. Feng et al. (World Scientific, Singapore 1994), p. 193.
  • G. Schrade, V. Man'ko, W. Schleich, and R. Glauber, "Wigner functions in the Paul trap." Quantum and Semiclassical Optics 7, 307 (1995).
  • L. You, M. Lewensterin, R. Glauber, and J. Cooper, "Quantum field theory of atoms interacting with photons III." Phys. Rev. A 53, 329 (1996).

ספריועריכה

  • R. J. Glauber, Quantum Optics (1969)
  • R. J. Glauber, Quantum Theory of Optical Coherence. Selected Papers and Lectures, Wiley-VCH, Weinheim 2007. (A collection of reprints of Glauber's most important papers from 1963 to 1999, selected by the author.)

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תמרה טראובמן וסוכנויות הידיעות, זוכים בפרסי נובל בפיזיקה ובכימיה, בהם ארבעה אמריקאים, "הארץ", 6 באוקטובר 2005
  2. ^ אנציקלופדיה יודאיקה, הוצאה שנייה, תומסון גייל, דטרויט, 2007, כרך 7, עמוד 635