פתיחת התפריט הראשי

רולטת הרשת היא טקס חניכה ומשחק שהיה נהוג בחיל האוויר הישראלי למסיימי קורס פקחי טיסה. דבר קיומו של הטקס נודע ברבים בשנת 1992 לאחר שחייל נהרג בעת ביצועו.

מהותו של הטקס הייתה מעין "מבחן אומץ" במסגרתו שוכב החייל בגבו על הרצפה ואוחז, מלמטה, ברשת ביטחון שנועדה לבלום מטוסים נוחתים, שבעת שחרורה היא מתרוממת במהירות גבוהה ביותר. מבנה הרשת אמור לבלום את החייל.[1]

ב-21 ביולי 1992 נפצעו קשה החייל אמיר מלט והחיילת לילך בר-נתן בבסיס חצרים, כאשר הפעלת הרשת הדפה אותם לעבר מסלול הנחיתה, עליו התרסקו. כעבור חמישה ימים נפטר מלט מפצעיו. בגרסת צה"ל לאירוע "נפגע החייל אנושות מכבל לבלימת מטוסים, במהלך שיעור הדרכה במתקן, מתוך רשלנות הקצינים במקום".[2] לאחר האסון הועמדו לדין שלושה קצינים בדרגת סגן. אחד מהם זוכה ואילו השניים האחרים, סגן נועה טרנר וסגן ירון נעים, הורשעו בגרימת מותו של רב"ט אמיר מלט ז"ל ובפציעתה של טוראית לילך בר נתן ונשפטו למאסר בפועל ולהורדה בדרגה.[3] בעקבות המקרה עלתה לסדר היום הציבורי הדרישה להוציא אל מחוץ לצה"ל את חקירת תאונות האימונים בעיקר הודות לפעולתה של שולמית מלט, אמו של החייל ההרוג, וביתר שאת לאחר התאבדותה ב-6 בפברואר 1994.[4] בהשפעת האירוע כתבה הסופרת בתיה גור את ספרה "אבן תחת אבן"[5].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לתיאור ה"משחק" ראו במראות המשטרה גיליון 174, עמוד 25.
  2. ^ תיאור נסיבות מותו של החייל אמיר מלט באתר "נזכור את כולם".
  3. ^ עמוס הראל, "המפקדים בצה"ל כבר לא חוששים לצאת לפעולות בלי עורך דין", הארץ
  4. ^ גדעון דורון ואודי לבל, "פוליטיזציה של השכול", פנים, גיליון 11, אוקטובר 1999; ליטל לוין, התאבדה אם שכולה שלחמה בתאונות בצה"ל, הארץ, 6 בפברואר 2011.
  5. ^ גלית ברונשטיין, "כולם היו בנינו? שיח שכולים ושיקולי השכול", המשפט, 13, פברואר 2002, עמ' 54; אסא כשר, "האמון הציבורי בצבא", עמ' 17 (מתוך עמודו האישי של פרופ' כשר באוניברסיטת תל אביב); יונה ברגור, דבריו ב"כנס שדרות לחברה: של מי השכול הזה?", 1 בנובמבר 2004. עמ' 6