פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

[3]

יפה נולדה בברלין. אביה, אלפונס יפה, היה תעשיין ואמה, אליס לבית הולנדר, הייתה מורה להתעמלות.

בין השנים 1927 - 1933 למדה רפואה בברלין, לאחר עלייתו של היטלר עברה ל-שווייץ, ל-ציריך, שם הוסמכה.

בספטמבר 1934 עלתה יפה ל-ארץ ישראל

לאחר שלא מצאה עבודה במקצוע הרפואה, עקב הגבלת שלטונות המנדט הבריטי את היהודים העוסקים ברפואה[דרוש מקור], ובגלל היותה אישה, עשתה הסבה מקצועית, למדה עבודה סוציאלית בבית הספר על שם הנריטה סולד. בשנת 1937 סיימה יפה את לימודיה, ונשלחה כעובדת סוציאלית עצמאית ויחידה לראשון לציון, שם הוקמה שכונה של יהודים פליטי יפו. יפה אשר עבדה עם אוכלוסייה קשת יום נשארה בעבודתה כעובדת סוציאלית עד 1943.

בהמשך, השתלמה יפה ב-פסיכואנליזה אצל הד"ר משה וולף שהיה מהפסיכואנליסטים המובילים בארץ ישראל והיה המייסד של הארגון הפסיכואנליטי בפלשתינה והשתייכה לראשוני החברים של החברה הפסיכואנליטית הפלסטינית.

הפרופ' היינריך צבי ויניק אשר היה מנהל בית החולים גהה משנת 1942, "שלוותה" שהיה בית חולים פתוח (משנת 1947), ומשנת 1950 ניהל את טלביה בירושלים, קיבל את יפה לעבודה, כפסיכיאטרית בבית החולים גהה (מוסד פסיכיאטרי בבני ברק שנקרא אז בשם "ביתן", שאת שמו הסב ל"גהה" על פי עצת דוד רמז (לפי ביטוי שנשאב משירו של חיים נחמן ביאליק "אל הציפור", מהפסוק "לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ"); המוסד נקרא כיום מרכז לבריאות הנפש גהה. בשנת 1944 התיישב ברמת גן.)

יפה עבדה בבית החולים כפסיכיאטרית ובהמשך עברה לנהל את גהה ב’, שהייתה מחלקת השחרור של "גהה" והפכה למוסד פסיכיאטרי העומד בפני עצמו (בית החולים הפסיכיאטרי שלוותא.

בשנת 1948 השתלמה יפה ב-נוירולוגיה במרפאת זמנהוף ב-תל אביב

בשנת 1951 התמחתה יפה בבוסטון בפסכיאטרית ילדים.

יפה שהייתה ממפתחי בית החולים שלוותה, ניהלה את בית החולים בין השנים 19561973. בשנת 1956 עבר בית החולים מפרדס כץ למגדיאל, כאשר יפה ארגנה את העברת בית החולים.

יפה הרחיבה את פעילותו של בית החולים והקימה בו מרפאת ילדים ונוער ומחלקה לחולי יום. בשנת 1963 הפך בית החולים למחלקה הפסיכיאטרית של בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

בין חידושיה של יפה – "המצאת" המחלקה הפתוחה לטיפול בחולי נפש.

חזונה של יפה היה להקים מוסד מיוחד בו יושם דגש על פיתוח דרכי טיפול מתקדמות, המתבססות על הבנה מעמיקה ומורכבת של נפש האדם. חשיבה רבה ניתנה לעיצוב הסביבה הטיפולית ולהשריית אווירה המקדמת ריפוי, החלמה ושיקום.[4]

בשנת 1968 התמנתה יפה לפרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. יפה התמקדה במחקר על ההיבטים השונים של הזוועות שעברו ניצולי השואה וההשפעה על חייהם.

בשנת 1980 יצאה לגמלאות.

אחרי פרישתה הרחיבה יפה את עבודתה הפסיכואנליטית.

יפה נפטרה בשנת 1996.

ממאמריה המחקריים בנושא ניצולי השואהעריכה

  • "The Sense of Guilt Within Holocaust Survivors"
  • "Dissociative Phenomena in Former Concentration Camp Inmates"
  • "Group Activity as a Defence Method in Concentration Camp"

לקריאה נוספתעריכה

  • "מי ומי בישראל" - יצחק בן בנדיטר, (1988), עמוד 198

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך :יפה, רות פרופ' עמוד 239
  3. ^ פרופ' רות יפה החברה הפסיכואנליטית בישראל
  4. ^ "אודות המרכז לבריאות הנפש שלוותה" קופת חולים כללת clalit.co.il/he/clalit_hospitals/Pages/shalvata