רכיבתיות

בתכנון עירוני, רכיבתיות או רכיבוּת (באנגלית: Cyclability) מתארת את מידת הנוחות והבטיחות של רכיבה על אופניים באזור נתון. למידת רכיבתיות גבוהה יתרונות כגון שיפור בריאותם של הרוכבים, הורדת רמת זיהום האוויר והרעש בתוך העיר, שיפור זרימת התנועה והעלאת הפריון^{[דרוש מקור]}.

רחוב המיועד לתנועת אופניים, הולנד

גורמים משפיעים

נתיב אופניים במונטריאול. ניתן לשים לב לתא-אופן מסומן בירוק המאפשר פנייה שמאלה לאופניים.

בטיחות

נתיב אופניים, מינסק

המסלול הבטוח ביותר לתנועת אופניים הוא שביל ייעודי לאופניים המופרד מתנועת כלי רכב ממונעים ומתנועת הולכי רגל, אחריהם שבילים בשימוש משותף עם הולכי רגל וייעודים נוספים ולבסוף נתיבים המשותפים עם כלי רכב אחרים.^{[דרוש מקור]} בנוסף, רוחב השביל צריך להיות כזה שיאפשר מעבר של שני זוגות אופניים זה לצד זה בבטחה.

השביל צריך לאפשר ראות טובה לצמתים ולמקומות בהם נדרשת תגובה מצד הרוכב, תוך הימנעות מעקומות חדות. הצמתים, בתורם, נדרשים להיות מסומנים היטב ומוגנים הן כלפי הרוכבים והן כלפי יתר התנועה.

על מסלולי הרכיבה להימנע ממכשולים כמו עמודי תאורה או ספסלים. כמו כן יש למנוע מדרגות, ובמקרה זה מקובל השימוש בכבש לאופניים. בנוסף, על המדרכה להיות שטוחה, עם מכשולים מונמכים דוגמת שוליים וחומרים שאינם מפעילים התנגדות רבה מדי, וכן ניקוז ומניעת החלקה בגשם.

עקביות

על שבילי האופניים לכסות את כל רחבי העיר, כך שיאפשרו הגעה באופניים לכמות הגדולה ביותר האפשרית של יעדים. באופן אידיאלי, צריך להיות שביל אופניים בטווח של 250 מטרים מכל נקודה בעיר. עליהם להיות מחוברים זה לזה באופן רציף, ולהציע חניה לאופניים בתחילתם וביעדיהם. יתר על כן, עיצוב שבילי האופניים נדרש להיות אחיד כך שכל הרוכבים יוכלו להבין בקלות את צורת השימוש בשביל תוך הימנעות מעימותים.

לסיום, כל המסלולים צריכים להיות מתומררים, לרבות היעדים המוצעים בכל אחד מהשבילים.

שביל אופניים בבוסטון

ישירות

אופניים מונעים בעזרת פעילות גופנית של בני אדם, ולכן על הרשת לאפשר תנועה ישירה ללא מאמץ גדול. כך, יש להימנע או לצמצם במידת האפשר מדרונות או עליות תלולות.

המסלולים נדרשים להיות ישירים ככל הניתן, ללא צורך בסטיות גדולות. עליהם לעבור ברחובות הראשיים המארחים בדרך כלל את רוב החנויות והשירותים וכן נדרשים להימנע ככל האפשר מצמתים הדורשים מאמץ פיזי רב יותר.

מדדים

אחד המדדים הטובים ביותר למידת הרכיבתיות בעיר היא השיעור המאוזן של המגדרים והגילאים שעושים שימוש באופניים. נשים, ילדים וקשישים הם אלו שיש להם התפיסה הגדולה ביותר של חוסר ביטחון, כך שאם עיר בעלת יכולת רכיבה נמוכה, הם לא ישתמשו באופניים להתניידות. לעומת זאת, הרכב רוכבים הדומה לדמוגרפיה של המקום יעיד על רכיבתיות גבוהה.

ראו גם

• הליכתיות
• תחבורה בת קיימא
• שביל אופניים

קישורים חיצוניים

• תמ"א 70 (עמ' 169, 170)
• הנחיות לתכנון רחובות בערים – תנועת אופניים, באתר משרד התחבורה, ‏אוקטובר 2009