פתיחת התפריט הראשי
אזור להולכי רגל בווינה, אוסטריה

הליכתיותאנגלית: Walkability) הוא מושג מתחום הקיימות והתכנון העירוני, המודד את מידת נוחות ובטיחות ההליכה באזור מסוים, עבור הולכי רגל. להליכתיות השפעות בריאותיות, אקולוגיות וכלכליות.

בין הגורמים המשפיעים על מידת ההליכתיות של אזור ניתן למנות את האיכות של מסלולי ההליכה והמדרכות, תנאי התנועה והכבישים, איכות מעברי החציה ומתן זכות קדימה להולכי הרגל, מידת הנגישות והחיבור בין הדרכים לבין המבנים הפרטיים והציבוריים, ועוד. לדוגמה, מדרחובים, אזורים שבהם התנועה מותרת רק להולכי רגל, מעודדים הליכה. מנגד, כבישים רחבים מרובי נתיבים עם מדרכות צרות ומעברי חציה שמתעדפים את כלי הרכב, מקטינים את הסיכוי שהתושבים יבחרו לנוע ממקום למקום ברגל.

בשנים האחרונות ערים רבות מקדמות את נושא ההליכתיות בעיר, והפיכת הערים לנעימות יותר להולכי הרגל, בין היתר במטרה להקטין את השימוש ברכב הפרטי וכתוצאה מכך את זיהום האוויר ופקקי התנועה הכבדים הנלווים לו. יתרון נוסף של ההליכתיות שמקדמות הערים הוא הגברת מידת הפעילות הגופנית של התושבים, לה יתרונות בריאותיים רבים.

אחד הדוברים המרכזיים בתחום הוא המתכנן האורבני ג'ף ספק (Jeff Speck), שפרסם ב-2012 ספר בתחום בשם "Walkable City: How Downtown Can Save America", הדן ביתרונות של הפיכת מרכזי הערים בארצות הברית למוטי הליכה.

ישנם מספר מדדים שונים הבאים למדוד ולכמת את רמת ההליכתיות של עיר. במקביל, חוקרים בישראל פועלים ליצירת מדד הליכתיות המותאם לאקלים הישראלי, בניגוד למדדים הקיימים שפותחו בעיקר לערים בעלות אקלים ממוזג.[1]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לימור שעשוע–בר, אביבה פיטרס, ארז קצב ואורלי רונן, פיתוח מדד הליכתיות המותאם לתנאי הארץ, אקולוגיה וסביבה- כתב עת למדע ולמדיניות הסביבה, ‏אוקטובר 2016