רנה ורבין
רָנָה וֶרבין (נולדה ב-7 בדצמבר 1973) היא מתרגמת, סופרת, עורכת, מבקרת ספרות, בעלת טור שחקנית ישראלית ומורה לספרות.
לידה |
7 בדצמבר 1973 (בת 50) תל אביב-יפו, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
לאום | ישראל |
עיסוק | עורכת ספרות, סופרת, מתרגמת, מבקרת ספרות ושחקנית. עורכת ספרות המקור של "ידיעות ספרים" |
מקום לימודים | Circle in the Square Theatre School, אוניברסיטת תל אביב, תיכון חדש, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה |
שפות היצירה | עברית |
פרסים והוקרה | פרס ברנשטיין (2005) |
ביוגרפיה
עריכהרנה ורבין נולדה לד"ר נחום ורבין (בנו של פרופ' בן ציון ורבין), כירורג שהיה רופא מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים ונפל בשבי המצרי[1] והשחקנית בתיה ברק. דודתה מצד אביה, דורית, נישאה ליוסי שריד, אשר כיהן כחבר-כנסת וכשר במספר ממשלות ישראל.
ורבין גדלה בתל אביב, והיא בוגרת תיכון חדש. מגיל 14 החלה ורבין לרכוש ניסיון כשחקנית, כאשר ביצעה עשרות תפקידים בתוכנית "קשר משפחתי". לאחר שסיימה את שירותה הצבאי נסעה ללמוד משחק בארצות הברית, בבית הספר "Circle in the Square Theatre School" בניו יורק. עם שובה ארצה בשנת 1997 שיחקה ב"תיאטרון לילדים ולנוער", על שם אורנה פורת, ובהפקות טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון שונות.
בשנת 2002 סיימה בהצטיינות את הלימודים לתואר ראשון בספרות כללית ואנגלית באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודיה תרגמה ורבין ספרי נוער בהוצאת ידיעות אחרונות, ביניהם הספרים: "שני ירחים", "בית שישים האבות" ו"חביבי". כמו כן כתבה ביקורות ספרים עבור מוסף הספרים של עיתון "הארץ". לאחר סיום לימודיה עברה לכתוב טור ספרים שבועי בעיתון "העיר" כשלוש שנים.
בשנת 2005 זכתה ורבין ב"פרס ברנשטיין" לביקורת ספרותית בעיתונות[2], וזמן קצר לאחר מכן החלה בעבודתה כעורכת ספרות המקור בהוצאת ידיעות ספרים, משרה שבה החזיקה עד ספטמבר 2011[3]. בהמשך הגישה את פינת הספרים בתוכנית הבוקר של גידי גוב והנחתה את תוכנית הראיונות "קצת תרבות".
בשנת 2010 סיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר השני בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והוציאה לאור את ספרה הראשון "כמה טוב לחיות".
השתתפה כחברת פאנל קבועה בתוכנית "הינשופים" בערוץ 8 בהנחיית רוגל אלפר.
בשנת 2016 סיימה לימודי תסריטאות בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.
בשנת 2017 הקימה הוצאת ספרים בשם "ערבי נחל" בשותפות עם הוצאת "ידיעות ספרים"[4].
בשנת 2020 הוציאה לאור את ספרה השני, "איך כדאי לחיות: סיפור מסע הרפתקני במרחבי התודעה".
תפקידים
עריכה
|
|
ספרות
עריכה
|
|
|
קישורים חיצוניים
עריכה- מידע על רנה ורבין בקטלוג הספרייה הלאומית
- רנה ורבין, נורה, סיפור קצר, התפרסם ב-29 בינואר 2015 בכתב העת הדיגיטלי "אלכסון"
- רנה ורבין, בחזרה אל השבי, באתר ynet, 8 באוקטובר 2008
- שחר מגן, רנה ורבין תערוך את ספרות המקור ב"ידיעות אחרונות", באתר ynet, 24 באוגוסט 2005
- בועז כהן, הלוואי שהספר האלקטרוני כבר היה כאן, באתר גלובס, 10 באוגוסט 2009
- שרי שביט, "אני לא סופרת, אני עוסקת במילים", באתר ynet, 3 במרץ 2011
- יותם שווימר, "שוק הספרים טוטליטרי וזקוק לשינוי", באתר ynet, 20 ביולי 2013
- רנה ורבין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- רנה ורבין, דף שער בספרייה הלאומית
- רנה ורבין, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
עריכה- ^ רנה ורבין, בחזרה אל השבי, באתר ynet, 8 באוגוסט 2008
- ^ שירי לב-ארי, פרס ברנשטיין לדרור בורשטיין ורנה ורבין, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2013
- ^ רנה ורבין עוזבת את ידיעות ספרים, ynet 5 בספטמבר 2011
- ^ דפנה לוי, הנשים שקראו ספר בשפת המקור, והחליטו: לא ננוח עד שנתרגם אותו, באתר Xnet, 6 ביוני 2018
- ^ סקירה: יחיעם פדן, יפה וסוחף, באתר הארץ, 14 בינואר 2002
- ^ סקירה: רותה קופפר, "אשמת הכוכבים": המצב האנושי, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
- ^ סקירה: ענבל מלכה, ספר מצחיק ומעציב מאוד שיגרום לכם להזיל דמעות, באתר הארץ, 3 במרץ 2014
- ^ סקירה: יותם שווימר, לורד פונטלרוי הקטן: קאמבק למאה קודמת, באתר ynet, 20 בספטמבר 2015
- ^ סקירה: ננו שבתאי, "לולי וילוז": איך תהפכי למכשפה מקסימה, באתר הארץ, 16 ביוני 2016
- ^ סקירה: צליל אברהם, "אביב באיליריה": מה נותר מהפנטזיות על העולם הגדול בחלוף 80 שנה?, באתר הארץ, 22 במרץ 2018
- ^ סקירה: הדס ריבק, "יומן צבים": שחרור הצבים הכלואים הוא זרז לשחרור הגיבורים מהאובססיות, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2018