רנה ורבין

שחקנית, סופרת ומתרגמת

רָנָה וֶרבין (נולדה ב-7 בדצמבר 1973) היא מתרגמת, סופרת, עורכת, מבקרת ספרות, בעלת טור שחקנית ישראלית ומורה לספרות.

רנה ורבין
לידה 7 בדצמבר 1973 (בת 50)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראל
עיסוק עורכת ספרות, סופרת, מתרגמת, מבקרת ספרות ושחקנית. עורכת ספרות המקור של "ידיעות ספרים"
מקום לימודים Circle in the Square Theatre School, אוניברסיטת תל אביב, תיכון חדש, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ברנשטיין (2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

רנה ורבין נולדה לד"ר נחום ורבין (בנו של פרופ' בן ציון ורבין), כירורג שהיה רופא מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים ונפל בשבי המצרי[1] והשחקנית בתיה ברק. דודתה מצד אביה, דורית, נישאה ליוסי שריד, אשר כיהן כחבר-כנסת וכשר במספר ממשלות ישראל.
ורבין גדלה בתל אביב, והיא בוגרת תיכון חדש. מגיל 14 החלה ורבין לרכוש ניסיון כשחקנית, כאשר ביצעה עשרות תפקידים בתוכנית "קשר משפחתי". לאחר שסיימה את שירותה הצבאי נסעה ללמוד משחק בארצות הברית, בבית הספר "Circle in the Square Theatre School" בניו יורק. עם שובה ארצה בשנת 1997 שיחקה ב"תיאטרון לילדים ולנוער", על שם אורנה פורת, ובהפקות טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון שונות.

בשנת 2002 סיימה בהצטיינות את הלימודים לתואר ראשון בספרות כללית ואנגלית באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודיה תרגמה ורבין ספרי נוער בהוצאת ידיעות אחרונות, ביניהם הספרים: "שני ירחים", "בית שישים האבות" ו"חביבי". כמו כן כתבה ביקורות ספרים עבור מוסף הספרים של עיתון "הארץ". לאחר סיום לימודיה עברה לכתוב טור ספרים שבועי בעיתון "העיר" כשלוש שנים.

בשנת 2005 זכתה ורבין ב"פרס ברנשטיין" לביקורת ספרותית בעיתונות[2], וזמן קצר לאחר מכן החלה בעבודתה כעורכת ספרות המקור בהוצאת ידיעות ספרים, משרה שבה החזיקה עד ספטמבר 2011[3]. בהמשך הגישה את פינת הספרים בתוכנית הבוקר של גידי גוב והנחתה את תוכנית הראיונות "קצת תרבות".

בשנת 2010 סיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר השני בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והוציאה לאור את ספרה הראשון "כמה טוב לחיות".

השתתפה כחברת פאנל קבועה בתוכנית "הינשופים" בערוץ 8 בהנחיית רוגל אלפר.

בשנת 2016 סיימה לימודי תסריטאות בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

בשנת 2017 הקימה הוצאת ספרים בשם "ערבי נחל" בשותפות עם הוצאת "ידיעות ספרים"[4].

בשנת 2020 הוציאה לאור את ספרה השני, "איך כדאי לחיות: סיפור מסע הרפתקני במרחבי התודעה".

תפקידים

עריכה
תיאטרון -
  • Death Takes a Holiday, תיאטרון ה"הדסון גילד", ניו יורק (תפקיד ראשי)
  • שמוליק של זהרה, התיאטרון לילדים ולנוער על שם אורנה פורת (בתפקיד זהרה)
  • לצחוק בפראות, תיאטרון תמונע (תרגום, עיבוד ומשחק בתפקיד הראשי, "אישה". בימוי רועי נווה)
  • טיפת חלב, פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, מופע של האמנית הלה לולו לין ("אישה בלבן")
  • כמו מגנטים על מקרר, הצגה זוכה בפסטיבל small במה באוניברסיטת תל אביב (אבישג - תפקיד ראשי. בימוי ליחי בקרמן)
טלוויזיה וקולנוע -
  • קשר משפחתי (תפקידים שונים)
  • עם ישראל לייב אנסמבל, ערוץ 10
  • אריק ורינה לנצח (בתפקיד "ורה")
  • ערומים, וידאו קליפ לשירו של שחר אבן צור
  • הנחיית התוכנית קצת תרבות בערוץ 2
  • מינכן, בימוי: סטיבן ספילברג (בתפקיד מגישת חדשות)
  • מורה

ספרות

עריכה
ספרים שערכה -
ספרים שכתבה -
  • כמה טוב לחיות, הוצאת ידיעות ספרים
  • "איך כדאי לחיות: סיפור מסע הרפתקני במרחבי התודעה" הוצאת ערבי נחל
ספרים שתרגמה -

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רנה ורבין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רנה ורבין, בחזרה אל השבי, באתר ynet, 8 באוגוסט 2008
  2. ^ שירי לב-ארי, פרס ברנשטיין לדרור בורשטיין ורנה ורבין, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2013
  3. ^ רנה ורבין עוזבת את ידיעות ספרים, ynet‏ 5 בספטמבר 2011
  4. ^ דפנה לוי, הנשים שקראו ספר בשפת המקור, והחליטו: לא ננוח עד שנתרגם אותו, באתר Xnet‏, 6 ביוני 2018
  5. ^ סקירה: יחיעם פדן, יפה וסוחף, באתר הארץ, 14 בינואר 2002
  6. ^ סקירה: רותה קופפר, "אשמת הכוכבים": המצב האנושי, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
  7. ^ סקירה:   ענבל מלכה, ספר מצחיק ומעציב מאוד שיגרום לכם להזיל דמעות, באתר הארץ, 3 במרץ 2014
  8. ^ סקירה: יותם שווימר, לורד פונטלרוי הקטן: קאמבק למאה קודמת, באתר ynet, 20 בספטמבר 2015
  9. ^ סקירה: ננו שבתאי, "לולי וילוז": איך תהפכי למכשפה מקסימה, באתר הארץ, 16 ביוני 2016
  10. ^ סקירה:   צליל אברהם, "אביב באיליריה": מה נותר מהפנטזיות על העולם הגדול בחלוף 80 שנה?, באתר הארץ, 22 במרץ 2018
  11. ^ סקירה:   הדס ריבק, "יומן צבים": שחרור הצבים הכלואים הוא זרז לשחרור הגיבורים מהאובססיות, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2018