יורם קניוק

סופר ישראלי (1930–2013)

יורם קַנְיוּק (2 במאי 19308 ביוני 2013) היה סופר, צייר, עיתונאי, תסריטאי ופובליציסט ישראלי.

יורם קניוק
לידה 2 במאי 1930
אחוזת בית, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 ביוני 2013 (בגיל 83)
תל אביב-יפו, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט יוסף שרארה, רויטל בק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19472013 (כ־66 שנים)
צאצאים איה קניוק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט רחוב יורם קניוק בתל אביב

ביוגרפיה עריכה

שנותיו הראשונות עריכה

קניוק נולד, גדל והתחנך בתל אביב בימים שלפני קום המדינה. משפחתו התגוררה בקריית מאיר[1] ולאחר מכן ברחוב בן יהודה[2]. אביו, משה קניוק, יליד טרנופול שבגליציה, עלה לארץ מברלין והיה למזכירו האישי של מאיר דיזנגוף ומנהלו האדמיניסטרטיבי הראשון של מוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 19321948 ו-19501962. למד בבית הספר היסודי לדוגמה ולאחר מכן בתיכון חדש. היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים".

מלחמת העצמאות עריכה

בנובמבר 1947, בגיל 17 וחצי, פרש מלימודיו בתיכון, הצטרף לשורות הפלמ"ח[3] והתאמן עם הפלוגה הימית (הפלי"ם) בקיסריה. במלחמת העצמאות השתתף במספר קרבות. בקרב נבי סמואל השתתף כחייל בפלוגה ד' של הגדוד הרביעי - "הפורצים" של חטיבת הראל, בפיקודו של יוסף טבנקין, לא בהתקפה על הכפר עצמו אלא בכוח של משוריינים שנשלח כתגבורת. באזור גבעת הרדאר נפגעו המשוריינים והתהפכו בשולי הדרך והלוחמים נפצעו, מפקד פלוגה ד', מיכה פרי עזב את המקום במטרה להזעיק עזרה, אך קניוק וחבריו חשו שהוא מילט את עצמו והפקיר אותם[4]. הוא תיאר אירוע זה בסיפורו "עיטים" ובספרו "תש"ח". שבוע מאוחר יותר השתתף בקרב על מנזר סן סימון ונפצע תוך כדי לחימה בהר ציון. לאחר שהחלים מפציעתו השתתף בהפלגה של אוניית המעפילים לשעבר פאן יורק, שהשיטה ניצולי שואה מאירופה לישראל.

לאחר המלחמה עריכה

קניוק למד ציור בבצלאל. בעידודו של מרדכי ארדון המשיך לימודיו במשך כשנה בפריז. לאחר מכן היה ימאי על אונייה בה הפליג לקנדה ואחר כך לניו יורק. הוא שהה כעשר שנים בארצות הברית, שם עסק באמנות ובעבודות מזדמנות. היו לו הרפתקאות רבות - השתתף בחיפושי זהב במקסיקו, חיפש יהלומים בגואטמלה וביקר בבתי הקזינו של לאס וגאס. פקד את הבוהמה הניו יורקית בחברתם של צ'ארלי פארקר, מרלון ברנדו, ג'יימס דין ואחרים. היה לו קשר רומנטי במשך מספר שנים עם הרקדנית לי בקר. החליט לבסוף להתמסר לכתיבה. בשנת 1958 הכיר את מירנדה, בת למשפחה אריסטוקרטית אמריקאית-נוצרית, ושב עמה לישראל. לזוג נולדו שתי בנות, אחת מהן איה, פרסמה את הרומן הראשון שלה בשם "ממלכת האי רצון" בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2017[5]. בשנת 1968 הכיר את יונה וולך וגם איתה קיים קשר רומנטי[6]. ב-1980, לאחר שהתגורר כעשור בשכונת מורשה ברמת השרון, חזר לגור בתל אביב.

ב-1969 השתתף בכתיבת התסריט לסרט "לפני מחר" של הבמאית אלידע גרא.

ב-1981 הוצב במקום ה-15 ברשימת רצ בבחירות לכנסת העשירית. ב-1996 הוצב במקום ה-115 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת הארבע עשרה.

בחודש מאי 2011 ביקש קניוק לשנות את סעיף הדת ברישום שלו במנהל האוכלוסין מ"יהודי" ל"חסר דת", לאחר שנכדו נרשם ככזה[7], וב-27 בספטמבר של אותה השנה קבע בית המשפט (סגן הנשיא, השופט גדעון גינת מבית המשפט המחוזי בתל אביב) שיש לקבל את בקשתו[8].

ב-8 ביוני 2013 נפטר קניוק בבית החולים איכילוב מסרטן. הוא תרם את גופתו למדע.

בשנת 2021 נקרא רחוב על שמו בתל אביב.

פעילותו הספרותית עריכה

על אף שמבחינת גילו שייך קניוק לדור הפלמ"ח, הרי שמבחינה ספרותית נהוג לזהותו עם ספרות דור המדינה שראשיתה בשנות ה-60 של המאה ה-20, השנים שבהן החלה יצירתו לפרוח. ספריו על-פי רוב כתובים בטכניקה של זרם התודעה. לעיתים קרובות כתיבתו נעה בין הממשי להזוי, בין המיתוס לבין החוויה. לצד זאת, ניתן לזהות בכתיבתו ערבוב מתמיד בין רומנים בדיוניים ובין כתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית.

בראשית דרכו הספרותית פרסם קניוק סיפורים קצרים, וב-1963 הוציא את ספרו הראשון בעברית, קובץ הסיפורים "היורד למעלה" (ספר זה פורסם עוד קודם לכן באנגלית). בין ספריו הנודעים:

את כתיבתו של קניוק ניתן לחלק לשלוש סוגות עיקריות: רומנים בדיוניים ארוכים, נובלות וסיפורים קצרים, וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. עם זאת, אין החלוקה ברורה, בעיקר בגלל סגנון כתיבתו של קניוק ששובר בהתמדה את ההבחנה בין דמיון ומציאות.

ספריו של קניוק, שזכו בפרסי ספרות רבים, תורגמו לעשרים שפות. בעבר עסק קניוק גם בכתיבת מאמרים פובליציסטיים.

אותות ופרסים עריכה

ספריו עריכה

 
יורם קניוק, 2010

כללי עריכה

ספרי ילדים ונוער עריכה

תרגומים עריכה

מאמרים עריכה

תסריט עריכה

עיבוד לטלוויזיה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • נורית גוברין, "'עיט ואלהים יחדיו'. המקרא כנושא לספרות". בתוך: 'ספר מיכאל. בין הזמן הזה לימים ההם', עורך: אבי שגיא, הוצאת רכס והוצאת כתר, תשס"ז/2007, עמ' 31 - 51 (על סיפורו: "עיטים" ועל ספרו: 'עיטים ונבלות')
  • יורם קניוק, "הסיפורים שנהיו לסיפור חיי", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 65–74
  • יצחק מלר, לטבול את העט בפצע, טראומה ופוסט-טראומה בסיפורת של יורם קניוק, רסלינג, 2022

קישורים חיצוניים עריכה

מכּתביו:

על יצירתו:

בעקבות מותו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יורם קניוק, תש"ח, פרק 11, עמ' 102
  2. ^ יורם קניוק, תש"ח, פרק 2, עמ' 21
  3. ^ יורם קניוק, תש"ח, פרק 1, עמ' 12–13
  4. ^ פרי, לימים מנכ"ל אגודת דור הפלמ"ח, הועבר מחטיבת הראל לחטיבת הנגב בשל מה שנטען כהפקרת לוחמיו ותפקודו הכושל בקרב גבעת הרדאר, וקודם לתפקיד סמג"ד
  5. ^   יוני ליבנה, מתחת לעור, באתר "ידיעות אחרונות", 15 בינואר 2018
  6. ^ יגאל סרנה, יונה וולך, הוצאת כתר, ירושלים 2009, עמ' 246–249
  7. ^ מזל מועלם, הסופר יורם קניוק מבקש בגיל 81 להירשם כ"חסר דת", באתר הארץ, 14 במאי 2011
  8. ^ תומר זרחין, ביהמ"ש: יורם קניוק יוכל להירשם כחסר דת, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2011
    ה"פ (ת"א) 25477-05-11 יורם קניוק נ' שר הפנים ואח', ניתן ב-27 בספטמבר 2011
  9. ^ ציפי שוחט, "תש"ח" של יורם קניוק יעובד למחזה, באתר הארץ, 4 באפריל 2011
  10. ^ מרב יודילוביץ', פרס "קוגל" למפעל חיים יוענק ליורם קניוק, באתר ynet, 9 בדצמבר 2008
  11. ^ פרס קרן צרפת ישראל ליורם קניוק, באתר ynet, 7 במרץ 2010
  12. ^ מיקה תימור, אוניברסיטת תל אביב תעניק ליורם קניוק תואר דוקטור לשם כבוד, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
  13. ^ כרמית ספיר-ויץ, פרס ספיר לשנת 2011 הוענק לסופר יורם קניוק, באתר nrg‏, 23 במרץ 2011
  14. ^ מיה סלע, עיטור צרפתי יוקרתי הוענק ליורם קניוק על ספרו "תש"ח", באתר הארץ, 3 בדצמבר 2012


הקודם:
נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אהרן אלמוג, נורית זרחי

1999
הבא:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות
הקודם:
הפרס בוטל בשנה זו
פרס ספיר
יורם קניוק, "תש"ח"

2010
הבא:
חגי ליניק, "דרוש לחשן"