פתיחת התפריט הראשי

רצח גדי ויכמן אירע ב-5 במאי 2012 לפנות בוקר בשכונת נווה זאב בבאר שבע, ובו נדקר למוות תושב העיר, גדי ויכמן, לאחר שירד מביתו על מנת לבקש מחבורת צעירים ששהתה בפארק ליד ביתו, לשמור על השקט.

הרצחעריכה

ביום שישי, 4 במאי 2012, בשעת לילה מאוחרת (ליל השבת) שהה ויכמן בן ה-36 בביתו עם אשתו ושני ילדיהם. חבורת צעירים ששהתה בפארק מתחת לביתו הרעישה, והפריעה לילדה הקטנה לישון. רעייתו מיכל קראה מהמרפסת לחבורה להפסיק את הרעש, אך הם השיבו לה בקללות. למקום הוזעקה משטרה אך הרעשים המשיכו. סמוך לשעה שתיים בלילה ירד ויכמן מביתו על מנת לבקש מן החבורה שלא להרעיש. הוא התעמת עם עדן אוחיון ונגח (אנ') בפניו. אוחיון שהיה בן 18 בעת הרצח, דקר למוות את ויכמן בפלג גופו העליון באמצעות סכין שנשא על גופו.

לאחר הרצחעריכה

לאחר הרצח, נודע כי על אף שהוזעקה משטרה כדי למנוע את אירוע הרעש, אף ניידת משטרה לא הגיעה למקום. המשטרה הגיבה כי ניידת ובה שוטרת ופקח עירוני דיווחה כי הגיעה למקום, אך לא גילתה במקום דבר, ולכן עזבה על מנת לטפל באירוע אחר. לאחר בדיקה נוספת שערכה המשטרה התברר כי השוטרת והפקח שיקרו, וכלל לא הגיעו למקום הרעש[1]. הפקח והשוטרת פוטרו מעבודתם. במאי 2013 החליטה מח"ש שלא להעמיד לדין את השוטרת[2].

בדיון בבית המשפט תקפו קרוביו של אוחיון את מאבטחיו. בעקבות זאת ובעקבות אמירות מילוליות נגד השופטים הם נשלחו למעצר[3]. אוחיון הורשע ברצח בכוונה תחילה, ונידון על ידי בית המשפט למאסר עולם[4], לאחר שבית המשפט דחה את טענתו כי יש להאשימו בהריגה ולא בעבירת רצח. ערעורו של אוחיון נדחה בבית המשפט העליון[5].

במרץ 2018 עלה לאקרנים סרט הקולנוע "מוטלים בספק". יוצר הסרט אלירן אליה כתב את התסריט בהשראת הרצח, לאחר שגילה כי בעת שהיה סטודנט לקולנוע, והדריך נוער בסיכון בנושא קולנוע, אחד מהנערים המודרכים הוא רוצחו של ויכמן[6].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שקר של חיים ומוות, באתר ישראל היום, 9 במאי 2012
  2. ^ עודד בר-מאיר, אלמנת גדי ויכמן: "הוא נרצח בגלל השוטרת", באתר mynet‏ באר שבע, 16 במאי 2013
  3. ^ הוארך מעצר קרובי משפחתו של רוצח גדי ויכמן: "התריסו נגד השופטים", באתר של "רשת 13", 10 במרץ 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  4. ^ חן מענית, ‏מאסר עולם לעדן אוחיון, באתר גלובס, 9 במרץ 2014
  5. ^ מור שמעוני, ‏העליון: רוצחו של גדי ויכמן ישאר במאסר עולם, באתר מעריב השבוע, 8 באוקטובר 2015
  6. ^ רותי שילוני, ‏"זה החזיר אותי אחורה ופירק אותי", באתר ‏mako‏‏, ‏10 במרץ 2018‏