רצח השוטרת יונה קוממי

רצח השוטרת יונה קוממי היה המקרה הראשון במדינת ישראל שבו נהרגה שוטרת בעת מילוי תפקידה. ב-29 באוגוסט 1965 רצח אברהם ליס שני אנשים, ולאחר שהשוטרת יונה קוממי ניסתה לעצור אותו ירה בה למוות והתאבד.

לוחית זיכרון ליונה קוממי ברחוב השוטרת ברמת גן
אנדרטה לשוטרת יונה קוממי בחצר משטרת מרחב דן
הנצחה ליונה קוממי בגינת השוטרת בשכונת עזרא

גיוס נשים למשטרת ישראלעריכה

למרות שעם הקמת צה"ל חל חוק גיוס חובה גם על נשים, גיוס נשים למשטרת ישראל נתקל בהתנגדות. אמנם בשנת 1948 ניסו להפעיל שוטרות בתפקידי תנועה ובתפקידים מקצועיים אחרים, אך הניסיון נכשל וכעבור זמן קצר עברו השוטרות לתפקידים משרדיים, מלבד אלו שעבדו בבתי המעצר לנשים. רק ב-1961, בעידודו של עמוס בן-גוריון שהיה מפקד מחוז תל אביב, התחיל קורס לשוטרות ו-24 השוטרות הראשונות נכנסו לתפקיד בפיקודה של מפקח נעמי שדמי.[1]

בתחילה שירתו השוטרות בתפקידי סיור בלבד ובפיקוח על התנועה. הן לא היו חמושות ועבדו בזוגות. עם הזמן עברו קורס נהיגה וצוידו בקטנועים שהקלו על הניידות שלהן.

יונה קוממי, נולדה ב-3 בספטמבר 1945 וגדלה בשכונת עזרא בתל אביב. ב-25 באוגוסט 1963, התגייסה למשטרת ישראל. היא הייתה השוטרת הראשונה שהורשתה לרכוב על קטנוע.

אירועי הרצחעריכה

בבוקר 29 באוגוסט 1965 היו השוטרות יונה קוממי וגליה אגסי בסיור במרכז רמת גן. לפתע נשמעו יריות מבית ברחוב ביאליק מס' 22. אברהם ליס, בן 68, מלווה בריבית, היה בפגישה עם אביגדור ופולה ליס, שני גיסים ובעלי בית מסחר לטקסטיל, שהיו חייבים לו 160,000 ל"י והתקשו להחזיר לו אותם (אין קשר משפחתי בין המלווה ללווים). במהלך ויכוח עם השניים הוא שלף אקדח שהיה ברשותו וירה בשניהם והם נהרגו במקום. לאחר מכן הוא ירד במדרגות במרוצה וחצה את רחוב ביאליק לעבר רחוב הוורדים. השוטרות יונה קוממי וגליה אגסי שלא היו חמושות רצו אחריו, וכאשר התקרבה קוממי לעברו, הוא הסתובב, ירה בה והרגה ומיד לאחר מכן כיוון את האקדח לראשו והתאבד.

אלפים השתתפו בהלוויית יונה קוממי שנערכה כעבור יומיים ב-31 באוגוסט 1965 בחלקת המשטרה בבית הקברות הצבאי קריית שאול, ובראשם המפכ"ל פנחס קופל, כל צמרת המשטרה וראשי העיריות בגוש דן.[2]

לאחר הירצחה של קוממי הועלתה ביקורת מדוע אין השוטרות חמושות ומדוע יש לסכן אותן בשל כך.

לאחר מותה זכתה יונה קוממי יחד עם גליה אגסי בצל"ש ממפכ"ל המשטרה. בשנת 1975 הומר צל"ש זה לעיטור הגבורה, קוממי היא אחת משני שוטרים בלבד שזכו בעיטור זה (יחד עם יוסף וקיל).

הנצחהעריכה

  • בדצמבר 1966 הוחלף שמו של רחוב הוורדים, ל"רחוב השוטרת", ובמקום בו נרצחה יונה קוממי נחנך שלט הנצחה לזכרה.[3]
  • בשכונת עזרא ניטעה "גינת השוטרת" על שם יונה קוממי.[4] בשנת 2002 ניהלו תושבי השכונה מאבק מוצלח נגד עיריית תל אביב שרצתה להחליף את שם הגינה על שם יצחק רבין.[5]
  • בחצר משטרת מרחב דן (משטרת רמת גן) הוקמה אנדרטה לזכרה של יונה קוממי.
  • פרס שנתי לשוטרים מצטיינים על שם יונה קוממי, מוענק מקרן של עיריית רמת גן ומועדון הבנקאים בגוש דן.[6]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה