פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

שדמי נולדה בהונגריה בשם מרתה שפיץ, למשפחה יהודית זעיר בורגנית, בת אמצעית, אחות לשני בנים.

בשואהעריכה

 
נעמי שדמי (מימין) במכירה פומבית של עמותת " עם יפה עם אחד", 1993

במלחמת העולם השנייה גויסו בכפייה אביה ואחיה הגדול לצבא ההונגרי ונספו. היא נשארה בבודפשט עם אמה ואחיה הקטן. הם פונו מדירתם ונאלצו להתגורר בחדר קטן בדירה בה גרו מספר משפחות.

בנובמבר 1944, פרצו לחדרם שני קלגסים לבושים במדי תנועת צלב החץ הפשיסטית וחייל אס אס גרמני. הם הפרידו בכוח את האם מהילדים. האם נשלחה לברגן בלזן ושם נספתה. מרתה בת ה-13 ואחיה יושקה בן ה-6, נשארו לבד. מדי פעם ריחם עליהם מישהו ונתן להם מעט מרק, תפוח אדמה או פרוסת לחם. כעבור מספר ימים הם עברו לגטו בודפשט שבשטחו הצטופפו עשרות אלפי יהודים שחיו ברעב ובתנאים סניטרים איומים. גופות היו מפוזרות בכל המקומות. היא הסתתרה עם אחיה במרתפים בגלל הפצצות הצבא האדום ובין ההפצצות הייתה יוצאת לרחוב ומחפשת אוכל לה ולאחיה.

לאחר המלחמהעריכה

לאחר כיבוש בודפשט, באמצע ינואר 1945 הגיעו מרתה ואחיה בשארית כוחותיהם לביתם, אולם הבית היה תפוס על ידי הונגרים, שגירשו אותם באיומים.

מרתה ואחיה נדדו בין כפרים בבקשה למצוא עבודה תמורת אוכל תוך כדי שהם מסתירים את יהדותם על ידי שינוי שם משפחתם משפיץ לפרנצי. לאחר זמן מה הצליחו קרובי משפחתם ששרדו את השואה לאתר אותם באחד הכפרים.

הם הועברו לבית דודם שנהג בהם ביד קשה ורצה להחדיר בהם את הרעיונות הקומוניסטים. תנאים אלה והעובדה שהתבררה לה שאמה לא תחזור הביאו אותה לייאוש והיא החליטה להתאבד. היא עלתה על גשר מעל הדנובה והתכוננה לקפוץ לנהר אל מותה. ברגע האחרון הופיעה אשה זרה והניאה אותה מכך.

לבסוף הגיעו מרתה ואחיה למחנה של תנועת "נצח - הבונים" ביחד עם ילדים יהודים פליטי שואה. שמה שונה לנעמי וכעבור זמן נשלחו היא ואחיה לארץ ישראל בספינת המעפילים "כנסת ישראל". בקרב עם הבריטים נעמי נפגעה ברגלה מכדור בריטי ונשלחה לטיפול בבית החולים בצריפין כשאחיה צמוד אליה כל הזמן. כשהחלימה, הם נשלחו למחנות המעצר בקפריסין, שם שהו עד שהורשו לעלות לארץ ישראל. הם הגיעו לחיפה ב-20 בספטמבר 1947.

ב-1949 התגייסה לצה"ל ושירתה בנח"ל. היא עברה קורס קצינים ושירתה בתפקידים שונים. היא הייתה קצינת ח"ן של חיל האוויר. תפקידה האחרון היה סגנית קצינת ח"ן ראשית.

במשטרת ישראלעריכה

בשנת 1961, בעקבות החלטה לשלב נשים בפעילות המשטרתית, המליץ מנהל הסגל בצה"ל על נעמי שדמי כמתאימה לפקד על יחידת השוטרות המוקמת, והיא הסכימה לקבל את התפקיד. היא קבלה דרגת מפקח ויצאה עם המתגייסות לקורס בבסיס האימונים בשפרעם. 24 שוטרות סיימו בהצלחה את הקורס והיוו את הבסיס ליחידת השוטרות של המשטרה[1]. בתחילה שירתו השוטרות בזוגות בפיקוח על התנועה. שדמי דאגה לצייד אותן במדים מתאימים כמו כובע הולם ונעליים נשיות נוחות ותיקים נוחים לצורך מילוי תפקידן. במשך הזמן הן הורשו לנוע בקטנועים וניידות.

שדמי ניהלה מאבק ממושך כדי להכשיר שוטרות לתפקידים נוספים כמו: בילוש, מפלג נוער, מוקדי אלחוט ומז"פ.

שדמי שירתה עשרים שנה במשטרה וביססה את שירות השוטרות במשטרת ישראל. היא השתחררה ב-1 במאי 1981 בדרגת ניצב משנה.

פעילה חברתיתעריכה

בשנת 1971 נבחרה שדמי לסגנית נשיא הסניף הישראלי של ארגון השוטרים הבינלאומי[2]. בשנת 1972 הייתה האשה הראשונה להשתתף בכנס בינלאומי של הארגון[3].

לאחר שחרורה מהמשטרה נבחרה שדמי ליו"ר נעמת בתל אביב. כעבור שנתיים התפטרה בגלל אי הסכמה לאופן בה התנהלו הדברים בנעמת.

היא נבחרה ליו"ר עמותת "עם יפה עם אחד", שהיא עמותה א-פוליטית של מתנדבים המתקיימת מתרומות ופועלת להגשת עזרה לניזקקים. ב-16 בדצמבר 1997 פרשה מתפקיד זה.

בשנת 2008 נתכבדה להדליק משואה ביד ושם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה[4].

נעמי שדמי נפטרה ב-29 באפריל 2019. הותירה אחריה בעל - אשר שדמי, בן, בת וארבע נכדות.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה