שאלה רטורית
שאלה שאין מטרתה לקבל תשובה ממשית
| ערך מחפש מקורות | |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך גדוש בקביעות פילוסופיות ללא מקור ועל תקן מחקר מקורי. | |
שאלה רטורית (מיוונית: ῥήτωρ = תורת הנאום; בעברית: שאלת ניצוּחַ[1]) היא שאלה שאין מטרתה לקבל תשובה ממשית, אלא לעורר ולהבחין בבעיה או ברעיון. השומע את הרעיון בצורה של שאלה עונה לעצמו וכך הרעיון מובן טוב יותר ומועבר טוב יותר כיוון שהוא משתף באופן פעיל את השומע. השומע אינו פסיבי ורק שומע את הרעיון, אלא מנסה להשיב לעצמו.
השימוש בשאלה רטורית
עריכה- באמירה: השואל שאלה רטורית מביע שאלה בגוון הקול שלו, אולם אינו מצפה לקבל תשובה מאחר שהתשובה ברורה לו.
- בכתיבה: בכתיבה מסומנת השאלה הרטורית בסימן תמיהה ולא בסימן שאלה, כך לדוגמה יש לכתוב: "נראה לך?!" ולא "נראה לך?".
- בשירה: המשורר משתמש בשאלה רטורית כאמצעי אומנותי לייפות את השיר ומטרתו לעורר עניין בקרב הקוראים.
- בסיפורי עם: המספר העממי משתמש בשאלות רטוריות כדי להביא לשינוי הטון, להגביר את המתח בהשהיה, ולשמש כרמז לבאות ("ומה, אתם חושבים, הוא עשה?!").
- בנאום/דיון דמגוגי: שאלה רטורית יכולה לשמש דמגוגיה. בשאלה רטורית שהתשובה עליה איננה יכולה להיות חיובית, אבל מעמידה את המתנגד באור שלילי, כמו "אני לוזר?!" או "מי בעד חיסול הטרור?!" כאילו יש מישהו שאינו בעד חיסול הטרור.
- במקרא: השימוש בשאלות ריטוריות במקרא הוא שכיח והוא נועד למטרות שונות. למשל: השאלה "הלנצח תאכל חרב?! "(שמואל ב' פרק ב, פסוק כו) הביאה לחשיבה נוספת והעלאת הנושא למודעות והיוותה גורם להפסקת מלחמת האחים בין אבנר ואנשיו לאנשי דוד, בהנהגת יואב בן צרויה. דוגמה נוספת היא קבוצת השאלות הריטוריות בהן משתמש הנביא עמוס "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו"? "הישאג אריה ביער וטרף אין לו"? (עמוס פרק ג', פסוקים ג-ו) כדי להבהיר לעם ישראל שלכל דבר יש סיבה וסיבת הסבות היא האלהים. שאלות ריטוריות נוספות במקרא הן "איכה"?..."מה זאת עשית"? (בראשית, פרק ג', פסוק י',יג) וכן "אי הבל אחיך" ?(בראשית, פרק ד, פסוק ט).[דרוש מקור: יש להביא מקורות לפרשנות המקרא]
קישורים חיצוניים
עריכה
- שאלה רטורית, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- שאלות רטוריות במקרא, באתר "מקראנט"
