פתיחת התפריט הראשי
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

סיבתיות מציינת יחסי סיבה-תוצאה בין אירועים. מקור השימוש המודרני נקבע במאה השמונה-עשרה על ידי דייוויד יום. המונח עצמו נטבע על ידי אריסטו והיה לו שימוש שונה.

תוכן עניינים

סיבתיות בפילוסופיהעריכה

סיבתיות לפי אריסטועריכה

אריסטו הגדיר סיבתיות כתשובה לשאלה למה דבר מסוים הוא כזה ולא אחר?. במונחים מודרניים, סיבתיות על-פי אריסטו שואלת מה קובע את זהותו של דבר מסוים. ככזו, סיבתיות יכולה להיות מהסוגים הבאים:

סוגי סיבתיות
שם הגדרה הסבר במילותיו של אריסטו
סיבתיות חומרית החומר ממנו עשויים דברים, למשל ברונזה או כסף X הוא מה ש-Y עשוי ממנו עץ הוא מה ששולחן עשוי ממנו
צורה הצורה [במובן 'מהות'] של הדבר X הוא תיאור של Y משטח להנחת חפצים ושימוש בהם הוא שולחן
פועלת מקור הזהות של הדבר, למשל אב של ילד המורה לו כיצד לפעול X הוא מה שיוצר את Y נגר מייצר שולחנות
טלאולוגית התכלית לשמה דבר מסוים הוא עצמו X הוא מה ש-Y משמש לו שולחן משמש לאכילה וכתיבה

רק איחוד ארבעת סוגי הסיבתיות יוצר הסבר שלם. לדוגמה: הנגר יוצר שולחן כשהוא נותן לחומר מסוים (עץ) צורה מסוימת (משטח עם רגליים), לשם תכלית מסוימת (כדי שאנשים יכתבו ויאכלו עליו).

מקור הסיבה הטלאולוגיתעריכה

אריסטו מבוקר בחריפות על טענתו לפיה גם לישויות טבעיות (למשל עץ, כלב, סוס) יש סיבה טלאולוגית. הוא טען שתכלית העצמים הטבעיים אינה חיצונית להם, כמו שהנגר לשולחן, אלא פנימית. למשל, תכליתו של בלוט היא לגדול ולהיות עץ אלון.

במאה ה-13, כשהכנסייה עברה מאפלטון לאריסטו, נטען על ידי תאולוגים כמו תומאס אקווינס שלכל הישויות בטבע סיבה טלאולוגית חיצונית, והיא אלוהים.

לייבניץ ועקרון הטעם המספיקעריכה

המתמטיקאי והפילוסוף בן המאה ה-17, גוטפריד וילהלם לייבניץ התמודד עם הפרשנות הכנסייתית הרווחת לסיבתיות של אריסטו וקבע את עקרון הטעם המספיק, לפיו:

  • קיים הסבר לכל ישות
  • קיים הסבר לכל עובדה

לייבניץ נסמך על המציאות נמצאת של פרמנידס ואריסטו וביקר את דקארט שבדרישתו להסבר ודאי נסוג וחזר לאלהים יודע הכול של אקווינס.

סיבתיות לפי יוםעריכה

לפי הפילוסוף דייוויד יום, סיבתיות היא קביעת עמדה עבור הזמן, לפיה כל שינוי גורר שינוי מאוחר עוקב, המתחייב ממנו ומאוחר לו בזמן. סיבתיות היא המגדירה הבדל בין עתיד, שהוא השינוי המאוחר, לבין עבר, שהוא השינוי המוקדם. למעשה, סיבתיות, עתיד ועבר, הן מקשה פילוסופית אחת בלתי ניתנת להפרדה.

סיבתיות הכרחית ומספיקהעריכה

  ערך מורחב – תנאי הכרחי

ניתן לבצע הבחנה בין סיבות משני סוגים: הכרחיים ומספיקים. סוג שלישי של סיבתיות, שאינו דורש הכרח או מספיקות כשלעצמו אך תורם לתוצאה, נקרא "סיבה תורמת".

סיבות הכרחיותעריכה

אם x הוא גורם הכרחי ל-y, נוכחות של y מעידה בהכרח על התרחשותה הקודמת של x. נוכחות x, לעומת זאת, אינה מעידה על כך ש-y יתרחש.

סיבות מספיקותעריכה

אם x הוא גורם מספיק ל-y, נוכחות של x מעידה בהכרח על התרחשותה של y לאחר מכן. עם זאת, סיבה נוספת z עשויה לחלופין לגרום ל-y. לפיכך, נוכחות y אינה מרמזת על התרחשותה הקודמת של x.

סיבות תורמותעריכה

גורם תורם הוא אחד מבין מספר גורמים מקבילים שמעמדם ההכרחי ליצירת התולדה הספציפית לא-קבוע; ייתכן והוא הכרחי וייתכן שלא. גורם תורם אינו מספיק, מכיוון שמעצם הגדרתו הוא מלווה בסיבות אחרות, אשר לא היו נחשבים כסיבות אילו הגורם התורם לבדו היה מספיק.

הפילוסוף ג׳ון לסלי מאקי טוען כי בשיח השגרתי על אודות "סיבות" למעשה על-פי רוב מתייחסים למה שהוא כינה ״תנאי INUS״ (גורמים בלתי-מספיקים אך לא-יתירים של שרשרת סיבתית שהיא עצמה לא-הכרחית אך מספיקה לצורך יצירת התולדה הסיבתית)[1]. דוגמא לכך היא קצר חשמלי כגורם לשריפת בית. לדידו של מאקי יש לקחת בחשבון את מכלול האירועים: הקצר, הקירבה של חומר דליק והיעדרם של כבאים. יחדיו תנאים אלה הם יתירים אך מספיקים לשריפת הבית (מכיוון שישנם מכלולי אירועים רבים אחרים שבהחלט היו יכולים להוביל לכך שהבית נשרף, למשל לירות בבית עם להביור נוכח חמצן וכדומה). בתוך מכלול זה, הקצר הוא לא גורם מספיק (מכיוון שהקצר בפני עצמו לא היה גורם לשריפה) אבל לא יתיר (מכיוון שהאש לא הייתה ניצתת בלעדיו, כשכל שאר התנאים שווים) אלא חלק משרשרת סיבתית שהיא כשלעצמה יתירה אך מספקת להופעת האפקט - שריפה. מכאן הקצר הוא גורם INUS לתולדה שריפת הבית.

סיבתיות בפיזיקהעריכה

בפיזיקה סיבתיות הוא שמה של הנחה לפיה מצבה של מערכת בזמן מסוים תלוי אך ורק במצבה קודם לכן, ולא במצבה בזמן מאוחר יותר. הנחה זו קובעת כיווניות לזמן ובכך מגדירה את חץ הזמן. אולם, אין זו קביעה הנשענת על ניסויים ועל כן אין היא נחשבת כאישוש לקיומה של אסימטריה בין עבר לעתיד.

סיבתיות הסתברותיתעריכה

רקע והגדרהעריכה

הפירוש הדטרמיניסטי לסיבתיות אומר כי A גורם ל-B, הרי שאם קורה A אזי B גם הוא חייב לקרות. במובן הזה, מלחמה אינה גורמת למוות, שהרי יש אנשים שנלחמו במלחמה או חוו אותה ולא מתו. לפי אותו הגיון עישון אינו גורם לסרטן או מחלות לב, ותרופה עם התוויה כנגד כאבים אינה גורמת להפסקת הכאב או אף להקלה בו, גם אם פעולת התרופה נבדקה בניסויים קליניים.

כתוצאה מכך, הוצע רעיון הסיבתיות ההסתברותית. באופן לא פורמלי, על פי עקרון זה התנאי A האומר כי "אדם מעשן" גורם למצב B שהוא המאורע "האדם חולה או יחלה בסרטן בזמן כלשהו בעתיד" אם המידע על A מביא לעליה בסבירות (likelihood) כי B יתרחש. כלומר, מתייחסים אל A כגורם ל-B אם  .

הגדרות מסוג זה הוצעו בין היתר על ידי הפילוסופים יו מלור[2] ופטריק סאפס[3], והסטטיסטיקאי ומדען המחשב יהודה פרל[4].

הוכחת סיבתיות, גם לפי הגדרה זו, היא קשה. על פי ההגדרה הזו, A ו-B הם מאורעות הסתברותיים שאינם בלתי תלויים, אך באופן אמפירי ניתן לצפות בדרך כלל רק במתאם סטטיסטי בין שני המאורעות. האמירה הידועה כי "מתאם אינו מעיד על סיבתיות" מבטאת בצורה לא מדויקת את הקושי הזה. אמירה זו טוענת למעשה כי לעולם לא ניתן להסיק סיבתיות מתוך נתונים תצפיתיים. לכן לעיתים הקשר הסיבתי/הסתברותי מבוטא בניסוח מסתייג כגון "עישון כנראה גורם לסרטן".

הסקה סיבתית והקריטריונים של ברדפורד הילעריכה

סטנדרט הזהב להוכחת סיבתיות הסתברותית הוא ניסוי מבוקר ורנדומלי, אך לעיתים לא ניתן לבצע ניסויים כאלה, מסיבות אתיות, מעשיות או אחרות, וכל הנתונים או רובם הם תצפיתיים. לכן הסטטיסטיקאי אוסטין ברדפורד היל ניסח ב-1965 9 קריטריונים להסקת קשר סיבתי בין גורם אפשרי ואפקט נצפה על סמך נתונים תצפיתיים[5]. הקריטריונים הם:

  • עצמת הקשר הסטטיסטי בין המשתנים - ככל שעצמת הקשר גבוהה יותר כך סביר יותר לשער קיום קשר סיבתי. הכוונה לקשר סטטיסטי במובן הרחב של association, ולא במובן הצר של מקדם המתאם הליניארי של פירסון.
  • עקביות או שחזוריות - קיומן של עדויות דומות ממספר תצפיות בלתי תלויות (למשל תצפיות שנערכו בזמנים שונים ומקומות שוני)
  • ספציפיות - אין הסבר סביר אחר לקיומו של האפקט הנצפה
  • טמפורליות - הגורם הסיבתי האפשרי חייב להתקיים לפני האפקט
  • גרדיינט ביולוגי - חשיפה גדולה יותר לגורם האפשרי מביאה לאפקט גדול יותר
  • המנגנון המוצע לקיום הקשר הסיבתי מתקבל על הדעת
  • קוהרנטיות (לכידות) בין הנתונים התצפיתיים וניסויי מעבדה
  • יש אפשרות לבצע ניסוי מבוקר להערכת האפקט הסיבתי
  • אנלוגיה - גורמים אפשריים דומים מביאים לאפקט דומה.

רק קריטריון הטמפורליות הכרחי, ולעיתים ניתן לקבוע בוודאות גדולה כי קיים אפקט סיבתי גם אם חלק מהקריטריונים אינם מתקיימים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ John Leslie Mackie, The Cement of the Universe: A Study of Causation, Clarendon Press, 1974
  2. ^ Mellor, D.H, The Facts of Causation, Routledge, 1995
  3. ^ Suppes, P, A Probabilistic Theory of Causality, Amsterdam:North-Holland Publishing, 1970
  4. ^ Pearl, Judea, Causality: Models, Reasoning, and Inference, Cambridge University Press, 2000
  5. ^ Hill, Austin Bradford, The Environment and Disease: Association or Causation?, Proceedings of the Royal Society of Medicine, 5 58, עמ' 295-300


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה