שבילי הזעם

שבילי הזעם
Badlands
בימוי	טרנס מאליק
הופק בידי	טרנס מאליק; אדוארד פרסמן
תסריט	טרנס מאליק
עריכה	רוברט אסטרין
שחקנים ראשיים	מרטין שין,; סיסי ספייסק
מוזיקה	ג'ורג' טיפטון; ג'יימס טיילור
צילום	בריאן פרובין; טאק פוג'ימוטו; סטיבן לרנר
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	האחים וורנר
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	15 באוקטובר 1973
משך הקרנה	95 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט פשע
תקציב	450,000 דולר (הערכה)
פרסים	Golden Shell
	דף הסרט ב־IMDb

שבילי הזעם (באנגלית: Badlands) הוא סרט אמריקאי משנת 1973. הסרט נכתב ובוים בידי טרנס מאליק. בתפקידים הראשיים מופיעים מרטין שין וסיסי ספייסק.

רקע

מאליק ביסס את תסריטו על סיפורם האמיתי של צ'ארלס סטארקוות'ר בן ה-19 וקאריל אן פוגאט, חברתו בת ה-14. באחד בדצמבר 1957, בשעת בוקר מוקדמת, רצח סטארקוות'ר את קורבנו הראשון, מתדלק בתחנת דלק, בלינקולן שבנברסקה, בשל ויכוח על תשלום בכרטיס אשראי. מאז הספיק לרצוח עוד עשרה אנשים, כשהוא נמלט על נפשו עם חברתו. בפברואר 1958 נתפסו השניים וסטארקוות'ר הוצא להורג על הכיסא החשמלי. פוגאט נשפטה למאסר עולם.

עלילה וסגנון

"שבילי הזעם" מסופר מנקודת מבטה של הולי, נערה פשוטה ותמימה, החיה בעיירה נידחת בדרום דקוטה בארצות הברית. יום בהיר אחד היא פוגשת את קיט, צעיר עני ומרדן, נופלת בקסמו ומתאהבת בו. לאחר שאביה מסרב לאפשר להם להיפגש, יורה בו קיט למוות. יחד הם יוצאים למסע של בריחה והרג. סיפור ההרפתקאות התמים שמתארת הולי, על הקלישאות הרומנטיות שבו, מעומת לאורך כל הסרט עם האמת הנחשפת, על נטייתו החולנית של קיט לאלימות. השימוש בקריינות (Voice Over) כדי ליצור פיצול וקונפליקט בין הקול והתמונה הפך למרכיב דומיננטי ביצירתו של מאליק. הולי מספרת בסופו של הסרט שקיט הוצא להורג בשל פשעיו.

הפקת הסרט

מאליק החל בכתיבת התסריט ב-1970 בהיותו בן 27. זה היה סרטו הראשון כבמאי. צילומי הסרט החלו ביולי 1972. על פי כוכבת הסרט סיסי ספייסק, מאליק ביים את הסרט באופן אימפולסיבי וספונטני, כשהוא משנה תדיר את מקום הצילומים. רבים מאנשי הצוות המתוסכלים עזבו בשל כך את הצילומים, מה שגרם לקשיים ניכרים בהפקה. בריאן פרובין, צלמו של הסרט, שמחה על שיטות העבודה של מאליק, חלה לבסוף והוחלף זמנית על ידי טאק פוג'ימוטו (לעתיד, צלמו הקבוע של הבמאי ג'ונתן דמי). את מקום הצלם תפס לבסוף סטיבן לרנר. מפיק הסרט, אדוארד פרסמן, ציין בראיון שנתן, שלמרות חילופי הצלמים, סגנונו של הסרט נותר אחיד. ג'ק פיסק, המעצב האמנותי של הסרט, מייחס את האחידות הסגנונית ואת עצם השלמת הסרט, לחזונו של מאליק.

תגובות

הסרט התקבל בתשואות בשעת יציאתו לאקרנים. הקרנת הבכורה נערכה בפסטיבל הסרטים של ניו יורק באוקטובר 1973 ועל פי דיווחים רבים אף האפילה על הקרנת "רחובות זועמים" של מרטין סקורסזה.
בריאיון לגארדיאן הבריטי משנת 1999 אמר מרטין שין כי זה התסריט הטוב ביותר שקרא מעודו. בראיונות אחרים הגדיר את תפקידו בסרט כטוב ביותר שגילם בכל הקריירה שלו.
כתב העת Time Out מיקם את הסרט במקום השלישי ברשימת 50 יצירות הביכורים הקולנועיות הטובות ביותר, מיד לאחר "האזרח קיין".^[1]

בשנת 1993, נבחר הסרט לשימור על ידי ספריית הקונגרס בהיותו "משמעותי מבחינה תרבותית, היסטורית ואסתטית."