שבעת החטאים
ערך זה עוסק בחטאים החמורים על פי הנצרות. אם התכוונתם לסרט קולנוע בשם דומה, ראו 
בנצרות, שבעת החטאים (גם - שבעת חטאי המוות/שבעת החטאים הקטלניים) (באנגלית: The seven deadly sins) הם החטאים החמורים ביותר שאדם יכול לעשות, ושהעונש עליהם הוא מות הנפש. צורתם המודרנית נקבעה על ידי תומאס אקווינס במאה ה-13 (Summa Theologiae Ia.IIae. Q.84, art.4).
שבעת החטאיםעריכה
החטאים המקובלים כיום הם:
- גרגרנות (יוונית: Γαστριμαργία, לטינית: gula, אנגלית: gluttony)
- חמדנות (יוונית: Φιλαργυρία, לטינית: avaritia, אנגלית: greed)
- כעס (יוונית: Ὁργῆ, לטינית: ira, אנגלית: wrath)
- עצלות (יוונית: Ἀκηδία, לטינית: acedia, אנגלית: sloth)
- גאווה (יוונית: Ὺπερηφανία, לטינית: superbia, אנגלית: pride)
- קנאה (לטינית: invidia, אנגלית: envy)
- תאווה (לטינית: luxuria, אנגלית: lust)
רשימה זו גובשה לאחר הסרת תשוקה (מוכללת בחטאים אחרים), איחוד גאווה עם יהירות, איחוד ייאוש עם עצלות והוספה של קנאה.
שבעת החטאים התפתחו במהלך ההגות הנוצרית. היו תקופות שציינו בהן 8 חטאים, אולם ברוב התקופות היו רק 7. אווגריוס (Evagrius Ponticus), בספרו Praktikos[1], מנה 8 חטאים. הוא דיבר, בנוסף על שבעת החטאים המקובלים היום על
- תשוקה, ביוונית: Πορνεία, פורניאה, בלטינית: Fornicatio
- ייאוש, ביוונית: Λύπη, ליפ, בלטינית:Tristitia
- יהירות, ביוונית Κενοδοξία, קנודוקסיה, לטינית: Vanagloria
היו כאלו שהוסיפו גם את החטא פזרנות.
ישנה סברה כי מקור שבעת החטאים הוא מתוך ספר משלי, פרק ו', פסוקים ט"ז-י"ט. אך מכיוון שאין עוד אזכורים לשבעת החטאים בתנ"ך, התיאורים וההגדרות לכל אחד משבעת החטאים התפתחו במהלך ההיסטוריה. האפוס הקומדיה האלוהית, מאת דנטה אליגיירי, נחשבת למקור הטוב ביותר לתיאור והגדרת שבעת החטאים מאז הרנסאנס.
בשנת 1589, "חוקר השדים" פיטר בינספלד קישר את כל אחד מהחטאים עם שד, שלדעתו מפתה אנשים לבצע את החטא הזה.
שבע המידות הטובותעריכה
| תאולוגיה נוצרית | |||||||||
 | |||||||||
| פורטל נצרות | |||||||||
| מושגים בנצרות | |||||||||
| |||||||||
ערך מורחב – שבע המידות הטובות
בנצרות הקתולית יש שבע מעלות טובות, אחת מקבילה לכל אחד משבעת החטאים:
שבעת החטאים בספר משליעריכה
יש הטוענים כי הפסוקים ט"ז-י"ט שבספר משלי פרק ו' הם המקור לשבעת החטאים. בפסוקים אלה מופיע רק חטא הגאווה ("עיניים רמות") במפורש. "ידים, שפכות דם-נקי" עשוי להתקשר לחטא הזעם, אך קיימת אפשרות כי רצח של אדם חף מפשע הוא אחד מ"שבע תועבות" מעצם היותו ולא בהכרח דוגמה לחטא הזעם.
- טז שֶׁשׁ-הֵנָּה, שָׂנֵא ה'; וְשֶׁבַע, תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ.
- יז עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם, שֹׁפְכוֹת דָּם-נָקִי.
- יח לֵב--חֹרֵשׁ, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת, לָרוּץ לָרָעָה.
- יט יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר; וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, בֵּין אַחִים.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- אביעד קליינברג, שבעת החטאים (רשימה חלקית), הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי עליית הגג, סדרת אכסדרה, 2007.
