פתיחת התפריט הראשי
שדה למרגלות הרי נפתלי, חלק מעמק החולה
קציר בשדה חקלאי
שדה חקלאי

שדה הוא שטח קרקע המשמש לגידולים חקלאיים. נהוג להבחין בין שני סוגים עיקריים: שדה בעל, ושדה שלחין. מִקְשָה הוא שדה בו מגדלים דלועיים כמו אבטיחים, מלונים, קישואים או מלפפונים.

בתקופת הקיץ מבשילים יבולי השדה, בעיקר הדגנים[1]. תהליך ניתוק היבול מהאדמה מכונה קציר. את התבואה מאחסנים במהלך הקציר במבנה בשטח השדה או סמוך אליו הנקרא אסם. לאחר עונת הקציר, מובילים את היבול מהשדה לעיבוד נוסף או לשימוש מיידי, תהליך המכונה אסיף.

המילה 'שדה' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה[2].

השדה ביהדותעריכה

על פי ההלכה בעלי השדות בארץ ישראל מחויבים במתנות עניים. כלומר, עליהם להשאיר חלק מהיבול לעניים, לאלמנות, ליתומים ולגרים[1].

המתנות לעניים כוללות[1]:

  • לקט - השבולים הנופלות לארץ בזמן הקצירה (ויקרא פרק יט' פסוק ט').
  • שכחה - עומר שנשכח בשדה (דברים פרק כד' פסוק יט').
  • פאה - התבואה בשולי השדה (ויקרא פרק יט' פסוק ט').

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שדה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
  2. ^ גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית"
  ערך זה הוא קצרמר בנושא חקלאות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.