שוק הדגים צוקיג'י

שוק בטוקיו
(הופנה מהדף שוק טסוקיג'י)

השוק הסיטונאי העירוני המרכזי של טוקיו, הידוע יותר כשוק הדגים צוקיג'ייפנית: 築地魚市場, צוקיג'י אויצ'יבה) היה שוק הדגים ופירות הים הסיטונאי הגדול בעולם ואחד מהשווקים הגדולים בעולם מכל סוג שהוא.

שוק הדגים צוקיג'י
築地市場
מידע כללי
סוג central wholesale market, מבנה לשעבר, שוק דגים עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת 東京都中央区築地5-2-1, 5-2-1, Tsukiji, Chuo-ku, Tokyo עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Tsukiji עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל Tokyo Metropolitan Central Wholesale Market עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1935
תאריך פתיחה רשמי 1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 10 באוקטובר 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 35°39′41″N 139°46′11″E / 35.661388888889°N 139.76972222222°E / 35.661388888889; 139.76972222222
(למפת טוקיו רגילה)
 
שוק הדגים צוקיג'י
שוק הדגים צוקיג'י
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טונה קפואה בצוקיג'י
מכירה פומבית בשוק צוקיג'י

השוק שכן בצוקיג'י שבטוקיו, ועבור תיירים זרים הוא היה ממוקדי המשיכה הראשיים של העיר (יפנים מעטים בלבד מבקרים בשוק), בייחוד עבור מבקרים הסובלים מיעפת (Jet-lag) שהגיעו מנמל התעופה הבינלאומי נריטה. הזמן הטוב ביותר לבקר בשוק, היה בין השעות 5:00 ל-9:00 בבוקר.

לקראת אולימפיאדת טוקיו בשנת 2020 הוחלט לפנות את שוק הדגים ולהעבירו לאתר חדש שוק טויוסו (豊洲市場). השוק בצוקיג'י נסגר ב-6 באוקטובר 2018.

מיקום עריכה

שוק הדגים צוקיג'י שכן בסמוך לתחנות "צוקיג'י שיג'ו" שעל קו הרכבת התחתית אואדו ו"צוקיג'י" שעל קו היבייה. השוק היה בנוי משני חלקים: החלק הפנימי שבו מתנהלים המכירות הפומביות ורוב תהליכי עיבוד הדגים וכן היו מצויות בו חנויות גדולות לדגים ופירות ים. החלק החיצוני כלל חנויות שונות רבות, בהן חנויות לממכר ציוד מטבח יפני, חנויות מכולת ומסעדות, בעיקר מסעדות סושי. רוב החנויות בחלק החיצוני נסגרו בצהריים, אלו שבחלק הפנימי אף מוקדם יותר.

סטטיסטיקה עריכה

בשוק נמכרו למעלה מ-400 סוגים שונים של דגים ופירות ים מסרדיניים זעירים ועד דגי טונה במשקל 300 ק"ג, אצות זולות ועד לקוויאר היקר ביותר. סך הכול עוברים דרך שלושת שוקי הדגים של טוקיו יותר מ-700,000 טון של מזון מן הים בשנה, בערך כולל של למעלה מ-600 מיליארד ין (בערך 6 מיליארד דולר). בצוקיג'י בלבד עברו כל יום יותר מ-2,000 טון של מזון מן הים.

תפעול עריכה

 
חיתוך טונה במסור סרט
 
שימוש בסכין הארוכה המכונה אורושי הוצ'ו לחיתוך טונה

השוק נפתח כל בוקר למעט בימי ראשון וחגים בשעה 3:00 לפנות בוקר כשהגיעה אליו סחורה מכל העולם שנפרקה מאוניות ומטוסים והועברה לשוק במשאיות קירור. מרשימה במיוחד, פריקת הכמויות של טונה קפואה. סיטונאים מבתי המכירות הפומביים (הידועים ביפנית כ"אורושי גיואושה") העריכו את ערך הסחורות והכינו אותן למכירה פומבית. גם הקונים (בעלי רישיון להשתתף במכירות הפומביות), בחנו את הדגים על מנת להעריך אילו דגים ירצו לקנות ובאיזה מחיר. המכירות הפומביות התחילו ב-5:00 לפנות בוקר והקהל יוכל היה לבקר בהן, אך רק בעלי רישיון יהיו כולים להציע מחירים. בין המשתתפים סיטונאים קטנים (נאקארושי גיואושה) שתפעלו דוכנים בשוק ובעלי רישיון אחרים שהם סוכנים של מסעדות, חברות לעיבוד מזון ורשתות מזון גדולות. המכירות הפומביות הסתיימו סביב שעה 7:00. אחר כך הדגים שנמכרו הועמסו על משאיות להובלה ליעד הבא, או על עגלות קטנות להובלה לחנויות הרבות המפוזרות בתוך השוק. שם בעלי החנויות פרסו את הדגים והכינו את הסחורה למכירה קמעונאית.

עבור דגים גדולים, כדוגמת טונה נדרשו כלי חיתוך גדולים, וטונה קפואה נחתכה כמו קורות עץ בעזרת מסור סרט ארוך, וטונה שאינה קפואה נחתכה בעזרת סכינים ארוכות במיוחד הקרויות "אוֹרוֹשי הוֹצ'וֹ".

השוק היה פעיל מאוד בין 8:00 ו-10:00, והפעילות דעכה במידה נכרת אחר־כך. חנויות רבות נסגרו ב-11:00, והשוק נסגר לצורך ניקיון ב-13:00. מפקחים מטעם עיריית טוקיו ביקרו את הפעילויות בשוק, כדי לאכוף את חוקי התברואה.

היסטוריה עריכה

השוק הראשון בטוקיו הוקם על ידי טוקוגאווה איאיאסו בתקופת אדו, על מנת לספק מזון לטירת אדו (כיום טוקיו). טוקוגאווה איאיאסו הזמין דייגים מטסוּקוּדאג'ימה, אוסקה לאדו על מנת לספק דגים לטירה. דגים שלא נמכרו בטירה נמכרו בסמוך לגשר ניהונבאשי, בשוק שנקרא אוגאשי (מילולית, "מזח דגים") שהיה אחד מהשווקים הסיטונאים שפרחו לאורך תעלותיה של אדו (כפי שטוקיו הייתה ידועה עד 1870).

באוגוסט 1918, לאחר המאורעות הקרויים "מהומות האורז של 1918" (קומה סודאי) שפרצו במעל למאה ערים ועיירות במחאה על המחסור במזון והתנהגות ספקולטיבית מצד הסיטונאים, נאלצה הממשלה היפנית ליצור מוסדות חדשים להפצת מזון, בייחוד באזורים העירוניים. במרץ 1923 נחקק חוק "השוק הסיטונאי המרכזי". רעידת האדמה הגדולה ב-1 בספטמבר 1923, החריבה את רוב מרכז טוקיו כולל שוק הדגים ניהונבאשי. השוק הועבר לפרבר צוקיג'י לאחר רעידת האדמה. בניית המתקן המודרני של השוק הושלמה ב-1935 והפעילות בשוק התנהלה בהתאם לחוק השוק הסיטונאי המרכזי. שלשה שווקים צוקיג'י, קאנדה וקוֹטוֹ החלו לפעול ב-1935 ואחריהם החלו לפעול שוקי אבארה, טושימה ואדאצ'י. שווקים נוספים, נפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה.

לקריאה נוספת עריכה

  • תאודור בסטור, צוקיג'י: שוק הדגים במרכז העולם, הוצאת אוניברסיטת קליפורניה 2004. (הספר זמין כיום באנגלית בלבד)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שוק הדגים צוקיג'י בוויקישיתוף