פתיחת התפריט הראשי

שותפות ים תטיס (מכונה לעיתים גם פרויקט "ים תטיס") היא מיזם לחיפושי נפט וגז טבעי במדף היבשתי של ישראל. בעלי הזכויות בשותפות ים תטיס הם: נובל אנרג'י (47%), וקבוצת דלק 53% (דלק קידוחים 25%, אבנר חיפושי נפט 23% ודלק השקעות ונכסים 4%). במסגרת הפרויקט פותחו שתי תגליות הגז הטבעי הראשונות במימי הים התיכון של ישראל, מאגרי מרי ונועה.

תוכן עניינים

מקור השםעריכה

שם המיזם נגזר משם האוקיינוס הקדום - ים תטיס שתפקיד חשוב לו בעיצוב הגאולוגיה של ארץ ישראל וסביבתה הימית ושהפריד בין היבשות לאוראסיה וגונדוונה, שהתפצלו מהיבשת הקדומה פנגיאה בתור היורה (לפני כ-200 מיליון שנה). הים התיכון נחשב לו לשריד אחרון.

אפיון השדה ומודל החיפושעריכה

מודל החיפוש של שותפות ים תטיס מול חופי אשדוד ואשקלון, 20 עד 30 קילומטרים מקו החוף, מתבסס על הימצאות מלכודות שכבה בים רדוד - עומק של מאות מטרים, כאשר הגז צפוי להימצא מתחת למלכודות בעומק של 1.5 עד 2 קילומטרים.

היסטוריהעריכה

שותפות ים תטיס הוקמה בשנות ה-90 של המאה ה-20, כאשר קבוצת דלק חיפשה שותפות מקצועיות כדי להפעיל את הקידוחים ברישיונות הימיים שבהם היא החזיקה, והגיע להסכם עם החברה האמריקאית נובל אנרג'י.[1]

בידי השותפים בפרויקט ים תטיס שני מאגרי גז - מאגר הגז "נועה", שהתגלה ב-1999, ומאגר הגז "מרי", שהתגלה ב-2000. מאגר מרי הוערך ב-32 מיליארד מ"ק ואילו מאגר נועה הוערך ב-2 מיליארד מ"ק בלבד.[2] מתחילת שנת 2004 שימש הגז ממאגר "מרי" את חברת החשמל להפעלת אחדות מתחנות הכוח שלה, במקום המזוט ששימש בעבר דלק לייצור חשמל. שינוי זה הקטין את חלקן של תחנות הכוח בזיהום האוויר. באפריל 2004 הסתיימה הסבת כל ארבע יחידות הייצור ב"תחנת הכוח אשכול" שבאשדוד להפעלה באמצעות גז טבעי. המחיר שבו מכרה לחברת החשמל את הגז היה 2.47 דולר ליחידת חום[3].

במאי 2005, אישר משרד הבטחון לבריטיש גז לבצע את קידוח "עזה מרין 3" בשדה הגז נועה, שבמבנה גיאולוגי משותף לישראל ולפלשתינאים, הנמצא משני צדי הגבול הימי[4]. במקביל קיימה משא ומתן עם שותפות ים תטיס, שהחזיקה במאגרים מצידו הישראלי של הגבול, על הפקה משותפת של גז מהמאגר[5]. הפרויקט לא יצאה לפועל ובריטיש גז הודיעה שהיא מפסיקה את קידוחיה בישראל ועזה (כולל הפרויקט שהביא לתגלית של שדה הגז התמר)[6].

מאגר "מרי" היה צפוי להתכלות לקראת סוף שנת 2012.[7]. לכן, פותח שדה "נועה צפון", שממנו הוזרם גז בשנים 2012 ו-2013.

בשנת 2010 סיפקה ים תטיס 60% מצריכת הגז הטבעי של ישראל לצד אספקת הגז ממצרים. עקב הפסקת הזרמת הגז המצרי לישראל בפברואר 2011, הפך ים תטיס לספק בלעדי של גז טבעי לישראל.[8]

בספטמבר 2014, הפסיקה חברת החשמל לקבל גז ממאגר "ים תטיס". לפי נתוני חברת החשמל במסגרת ההסכמים מול שותפות "ים תטיס" סופקו לה 23 מיליארד מ"ק גז, כמות ששקולה לכ-87% מנפח המאגר כולו ודומה לרכישת 142 מיליון חביות נפט.

חברת החשמל חתמה על שני הסכמי רכש, הראשון לקבלת 18 מיליארד מ"ק (BCM) במהלך 15 שנה והשני בשנת 2009 לרכישה של עוד 5 מיליארד מ"ק. בשל חסרונו של הגז המצרי, ובשל תקנות שהוטלו על החברה מצד המשרד להגנת הסביבה להשתמש בעיקר בגז לייצור חשמל, הצריכה בפועל הייתה גבוהה מהתחזיות ובמקום לסיים את כל הרכש עד שנת 2017 בפועל חברת החשמל סיימה לקבל את כל הכמויות שרכשה כבר בסוף דצמבר 2013.

מאגר "ים תטיס" מיועד להפוך למאגר אכסון אסטרטגי לאומי.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה