פתיחת התפריט הראשי

שִיבּתוּ (נכתב גם שיבתום; בכתיב חסר: שְבּתֻ ושִבּתֻם) הייתה מלכה רעיה ואשתו הראשית של זימרילים מלך מארי בין השנים 1774–1761 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה.

קורות חייהעריכה

שיבתו הייתה בת למשפחת המלוכה של ימחד. אביה היה ירים-לים הראשון, המלך השני בשושלת ימחד, ואשתו המלכה גַשֵרַה. זימרלים ברח לימחד לאחר שמארי נכבשה על ידי שמשי-אדד הראשון, שהפך את בנו ישמח-אדד לשליט מארי. זימרילים הפך לבן בריתו של ירים-לים הראשון, שהכיר בו כשליט החוקי של מארי וסייע לו להשיג את המלוכה על מארי לאחר מותו של שמשי-אדד הראשון. הברית הזאת חוזקה באמצעות נישואים בשנת מלוכתו השנייה[1] בין שיבתו לזימרילים. לשיבתו וזימרלים נולדו לפחות שבע בנות, חלקן נישאו לשליטים מקומיים של ממלכות במרחב. לשיבתו היה ארמון משלה, בזמן ששאר נשותיו חיו בארמון המלך.

מלכת מאריעריכה

לשיבתו היה כוח שלטוני, במיוחד על המינהל של הממלכה. בעת העדרו של זימרילים, שהרבה לצאת למסעות מלחמה, היא ניהלה את האדמיניסטרציה של העיר, ארמון המלוכה והמקדש, והייתה אחראית על שיקום מאגר המים של העיר. הייתה לה סמכות על אנשי המינהל הבכירים ביותר של הממלכה, שכולם היו גברים. החותם שלה אישר רשמית מסמכים. היא אישרה בחותמה את פתיחת הארכיון לביקורת של מבקרי המלך, וחתמה מחדש את הארכיון בחותמה. רשמית, המלך היה ראש הפולחן במקדש, אבל הוא הסמיך את שיבתו ואת המושלים לבצע את תפקידו, ובמיוחד הנחה אותה לגבי הקרבת קרבנות בהיעדרו, כולל פיקוח על התהליך וקבלת אותות. היו לה סמכויות שלטון על מושלי ערים שהיו כפופות למארי. שליטי הערים ופקידים נהגו לכתוב אליה מכתבים בבקשם עזרה בנושאים שונים.[2][3]

הלוחות שנמצאו בארכיון מארי כוללים תכתובת ערה בינה לבין בעלה שנמצא מחוץ לעיר. המכתבים עוסקים ברובם בנושאים מינהליים וכוללים דיווחים על מצב העיר, וכן עדכונים העוסקים בענייני צבא ומודיעין. שיבתו הייתה ממונה על הרמון המלך. באחד המכתבים הוא מבקש ממנה לבחור 30 נשים, מבין הנשים היפות ביותר שנישבו במלחמה, ולהעבירן להרמון, כשאת שאר הנשים הנחה להעביר לתעשיית הטקסטיל.[2]

בנוסף, עסקו התכתובות גם בנושאים אישיים. באחד מהם היא מספרת שילדה בן ובת תאומים. במכתבים האישיים היא מביעה חיבה גדולה לבעלה ודאגה לבריאותו ומצבו הכללי במסעות המלחמה שלו. היא שלחה אליו בגדים שתפרה בעצמה. זימרילים נהג לשלוח אליה מכתבים שבהם הוא מעדכן אותה לגבי הקרבות שהוא נלחם בהם, תוך שהוא נותן לה הנחיות לגבי ניהול העיר. באחד המכתבים ששלח אליה בשנת מלוכתו האחרונה, הוא מבקש ממנה להתייעץ עם נביא לגבי הסיכוי שחמורבי יתקוף את מארי:[4]

"תשאלי את הנביאים בדבר חמורבי מבבל. האם האיש הזה ימות אי פעם? האם הוא מדבר בכנות אתנו? האם הוא יכריז מלחמה? האם הוא יתחיל במצור כשאני במסע מלחמה בצפון? תשאלי שאלות על האיש. כשתסיימי לשאול את השאלות פעם אחת, תשאלי שוב ותכתבי אלי את כל התשובות לשאלותיך".[5]

שיבתו התייעצה עם שני גורמים: התשובה הראשונה התקבלה באמצעות השקיית מדיומים שנקראו "אותות", והתשובה השנייה ניתנה לאחר חמישה ימים בדמות נבואה.[4] היא דיווחה לו שהתקפת בבל על מארי עתידה להיכשל:[2]

"שאלתי את שאלותיי על בבל. האיש ההוא זומם דברים רבים כנגד ארץ זאת, אבל הוא לא יצליח. אדוני יראה מה האל יעשה לו. אתה תתפוס אותו ותנצח אותו, ימיו ספורים והוא לא יחיה זמן רב, אדוני צריך לדעת".[5]

בפועל, מארי הותקפה על ידי חמורבי מלך בבל בשנת 1761 לפנה"ס, מועד בו הוא הוריד את בית המלוכה. שנתיים לאחר מכן בשנת 1759 לפנה"ס, לאחר מרד במארי, הוא הרס את העיר.

לזמרילים היו נשים נוספות, כשלשתיים מתוכן היו גם חותמות אישיות. אשתו השנייה, דמחורסי, הייתה אחראית על הארמון בתרקה והייתה אחראית על ההרמון שם. גם היא נהגה להתכתב עם זימרילים.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 18
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Women, Crime and Punishment in Ancient Law and Society: Volume 1: The Ancient Near East. מאת Elisabeth Meier Tetlow, הוצאת Continuum International Publishing Group,‏ 2004, עמ' 84–86
  3. ^ The Ancient Near Eastern World, הוצאת Oxford University Pres, ‏ 2005, עמ' 95–96
  4. ^ 4.0 4.1 משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 49
  5. ^ 5.0 5.1 King Hammurabi of Babylon: A Biography מאת Marc Van De Mieroop, הוצאת John Wiley & Sons, ‏ 2008, עמ' 74