שיחה:ספרות תורנית מבוארת

לא כך ברור מה המקורות לערך זה. האם בדורות קודמים סוגה זו לא הייתה נפוצה? דרך - שיחה 23:21, 24 באוגוסט 2010 (IDT)

מה עם צאינה וראינה? ילקוט מעם לועז בלאדינו? אפילו ספר החינוך, לדברי מחברו, נועד להיות ספרות עממית. גם פירוש תפארת ישראל בשעתו היה שקול כמו פירוש קהתי בימינו, וגם המשנה ברורה נכתב, לפי הקדמת מחברו, כדי להיות ספר עממי. הבעיה היא שהעממי של היום איננו העממי של פעם, והרף יורד שוב ושוב. פעם עוד יכתבו פירוש על פירוש קהתי. אני מציע למקד את הערך בספרות התורנית המבוארת בעברית מדוברת של המאה ה-20, וכך הוא יהיה אמין יותר. לא יודע אם יש חשיבות לערך כזה, אבל לפחות הוא יהיה ברור מוגדר ואמין. עזר - שיחה 23:47, 24 באוגוסט 2010 (IDT)

הנחתי תבנית חשיבות, בגלל שלא ברור לי "עצם קיומו של מושא הערך". חיפוש בגוגל לא מוצא את הביטוי "ספרות תורנית מבוארת". אני לא מבין איך אפשר לקרוא להרבה מהספרים המוזכרים בערך "ספרות מבוארת". איזה ביאורים יש בספר האגדה ובמדרש רבה? אני-ואתה • שיחה 00:14, 25 באוגוסט 2010 (IDT)

לגבי מדרש רבה אינך צודק. הערך מציין את הוצאת יבנה, שם נדפס המדרש עם "פירוש מדעי" של מירקין, והוא אכן נושא גם אופי עממי. עזר - שיחה 02:06, 25 באוגוסט 2010 (IDT)

קיבלתי. ומה לגבי הספרים של יהודה דוד אייזנשטיין וילקוט מעם לועז? אני-ואתה • שיחה 09:44, 25 באוגוסט 2010 (IDT)

אין מושג כזה "ספרות תורנית מבוארת". במסגרת חיבורי הספרות התורנית נכתבו רבבות ספרים, החל מספרים המיועדים לעמך, דרך ספרים המיועדים לילדי תלמודי תורה, ספרים לתלמידי ישיבה ועד ספרים לדיינים (למשל ספרים על שמות גיטין). יש גם ספרים לבעלי קריאה, לנשים, לאלו שאינם קוראים עברית ועוד ועוד. עד כאן אין חידוש ויצירת ספרות המיועדת לקהלי יעד מוגדרים היא דבר ברור מעליו בכל התרבויות הכתובות. השאלה היא האם יש ז'אנר מוכר בשם "ספרות תורנית מבוארת" - התשובה היא חד משמעית: לא. ‏DGtal‏ 14:20, 25 באוגוסט 2010 (IDT)

הקדמה: קודם כל: יישר כוייח! הצלחתם לעורר דיון מעניין וחומר למחשבה.

יש כאן תחום יחסית חדש בספרות התורנית. גם אם היה קיים במידה מסוימת בעבר, לפעמים לכמות ולצורה יש גם ערך איכותי. יש כאן תופעה תרבותי- ספרותית וגם כלכלי-מסחרי (תראה כמה עלוני פרסום לספרים חדשים מצורפים לעלוני השבת. כמה ספרים מתפרסמים בעלונים עצמם, כמה עלונים הולכים ומתרבים ומתפתחים. יש בהם כבר יותר חומר ממה שיכלו רבנים גדולים להרשות לעצמם להדפיס בקונטרס לפני 40 שנה...). אבל כלל לא חשוב לי איך תקראו לה (האם יש ז'אנר מוכר בשם "ספרות תורנית מבוארת" - התשובה היא חד משמעית: לא איכפת לי). תכנו אותה בכל שם שתרצו- התופעה קיימת. לפני 100 שנה לא היינו מדברים על "ארון הספרים היהודי". לרוב היהודים לא היה כסף לקנות את הארון, לא היה מקום לשים אותו ובטח שלא היה אמצעים לקנות כ"כ הרבה ספרים. הביטוי מבטא את הנגישות של הספרות היהודית (קרי: קודש, תורנית). זה קיים רק בתקופתינו, עם מיסוד השימוש בשפה העברית (מה שנותן ליהודי הפשוט את הרושם שהוא יכול לפתוח ספר ולהבין אותו) מחד ועם כתיבת כ"כ הרבה ביאורים והפשטות לספרות התורנית מאידך.

יש לקחת בחשבון את הוזלת הנייר, התפתחות הצורה החיצונית של ספרי-קודש מסויימים (מגמרות "ועד הישיבות" הפשוטים שעוד נמכרו חדשים בראשית שנות ה-90 לעומת התפתחות רובנשטיין- טלמן- וגשל - עוז והדר- שוטטנשטיין, ובמקביל שטיינזלץ לסוגיו...), הגדלת הסלון הביתי וכמות המשפחות (אולי בעיקר דתיים) שיש להם ספריות ביתיות גדולות (וכן לכל ילד מגיל בר מצווה...). הציבור היום מממן חבורות של אברכים ורבנים לשבת ולהוציא לאור מהדורות חדשות של ספרים קלאסיים (הנה כבר יוצאים ביאורים למשנ"ב); המטרה היא להוציא ספר שתוכנו פשוט יותר וחיצוניותו מפוארת יותר.

מצד שני, זה מבטא בגרות מסוימת של הציבור הדתי, שמרחיבים את היריעה של הספרות האורטודוקסית המקובלת (יהדות כאן ועכשיו ועוד, אדם ברוך). אותם חרדים שהוציאו גמ' שטיינזלץ מביתם (או החביאום) עכשיו הם עצמם מוציאים לאור גמרות הרבה יותר פשטניות. פעם רק מי שהוחזק כ-"כופר" כביאליק היה יכול להכתוב את ספר האגדה- היום דתיים מוציאים אותם לרוב (אגדות התלמוד של ש רז ועוד רבים בסגנון זה. אמנם עבודה יסודית כשל ביאליק לא ראיתי)

רק תראה את המציאות שבדור הראשון למדינה כל העיתונים החילוניים (הארץ ידיעות ומעריב) הדפיסו ש"סים קטנים, מהדורת ש"ס משנה (הוצאת "אל המקורות"). חברת "ספרי-חמד" הוקמה כדי למקד פלח שוק זה. היום (בערך בעשור האחרון) ידיעות-ספרים מוציאה ספרים רבים בתחום היהדות רבים מהם אפילו מתאימים לספרייה ישיבתית (לפחות של ישיבה ציונית מסדרת "עם הספר" ועוד).

בהחלט שראוי גם להתיחס למציאות במדינת הים- נוי יורק רבתי. פעם תרגומים ללועזית נעשו ע"י יהודים שסרו (תלמוד רודקינסון באנגלית, תרגומים לגרמנית ע"י "משכילים") היום זה מקובל לגמרי והייתי אומר ש"ארטסקרול" יצרה תורה חדשה באנגלית האמריקנית- פשטנית ומוגבל לראיה חרדית צרה. רי"ד אייזנשטיין עשה עבודה גדולה בספרות העברית-תורנית בכלל ובפרט בסלילת דרך באוטודוקסיה בארה"ב, אך אני מודה שלפלטיאל בירנבאום, צבי שרפשטיין, ופעלדהיים היתה השפעה גדולה יותר בכתיבה יהודית-חינוכית בציבור הרחב (הדובר אנגלית וכו'), לפחות בעידן טרום "ארטסקרול" (סוף שנות ה-70).

יש כאן מספר תת-סוגים:

• טקסטים קלאסיים מבוארים (ספר האגדה היא עצמה ביאור של החומר התלמודי המקורי- תרגום ועיבוד מחדש ועוד נוסף פירוש קצר בתחתית הדף)
• ליקוטי תורה קצרים (מעיינה של תורה וכו')
• ספרות עממית על רבנים וכד' (שמחה רז כתופעה שלא הייתה לפני 400 שנה.), אטלס עץ-חיים והאנצקלופדיה לבית-ישראל של הלפרין
• ספרות ילדים? בעצם השם הזה אינו עושה צדק עם הספרים; אני מתכוון לספרי מכון המקדש (משניות וספרי תפלה), משניות וכד' עם ציורי יוני גרשטיין, כה עשו חכמינו (קלאסיקה מיוחדת, המתאימה כצוהר ראשון להכרת חז"ל וספרותם)
• ספרות תורנית עממית - הרי"מ לאו, רח"ד הלוי, ר"ש אבינר, אליהו כי-טוב.

אם שוטטנשטיין, שטיינזלץ ודעת מקרא זכו לערכים בויקי, אז מסתבר שיש כאן תופעה שראוי לכתוב עליה. זה לא סתם שכ"כ הרבה ספרים מסוגים אלו הופיעו פתאום בתקופה זו.

ניסיון לענות למבקרים:

• מה עם צאינה וראינה - יחסית, היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.
• ילקוט מעם לועז בלאדינו - מחברו הוציאו רק על בראשית וחצי שמות. במשך עוד כ-180 שנה יצא על שאר סםרי החומש ויהשוע ואסתר. והנה, תוך פחות משנות דור סופר מהיר אחד גם תרגמו לעברית וגם כתב כתיבה חדשה והשלים את הסדרה על שאר התנ"ך. כך שהוא יותר ספר בן דורינו מאשר ספר ישן.
• דוד, איני יכול להתמודד עם גישה פסקני מוחלטת כשלך. אתה שולל את קיומו של הזיאנר ומציין זאת פעמיים, ע"כ, רבותי, זו האמת.

כתבת "יצירת ספרות המיועדת לקהלי יעד מוגדרים היא דבר ברור מעליו בכל התרבויות הכתובות". טוב, איני יודע מה המצב בסין, זאיר ופולין, אך אני די בקיא במצב בארה"ב. גם בקרב הנוצרים האדוקים במדינות הדרומיות, גם למי שעושה "הומסקולינג" (למידה בבית במקום בבית-ספר) והם זקוקים לספרים, וישנם מו"לים מיוחדים למילוי צורך זה אין כ"כ הרבה ספרים או מגוון תחומים שמפאר את ארון הספרים של אמריקני טוב (ובטח שלא בתחום ביאור טקסטים של הדת הנוצרית וכו').

לרוב אין לי זמן לכתוב כ"כ הרבה. מקווה שלא תהרגו את הערך אלא תפַתחו אותו כטוב בעיניכם. שילוני - שיחה 13:54, 26 באוגוסט 2010 (IDT)

בוודאי שיש "להרוג" את הערך, כי אין מושג כזה. יש פה בליל של הרבה דברים, שמישהו החליט להכניס תחת קורת גג אחת. וודאי שלשוטנשטין מגיע ערך וגם לשטיינזלץ וזה לא קשור. --שפ2000 - שיחה 14:04, 26 באוגוסט 2010 (IDT)

שילוני, אני יכול לדבר איתך שעות על תולדות הספר העברי בכלל ותולדות הספר התורני במאה ה-20 בפרט ולהתייחס לדבריך עניינית, כולל ע"פ מקורות אקדמיים, אבל כדבר שפ2000, כאן לא המקום כיוון שהמושג "ספרות תורנית מבוארת" לא קיים (ובאמת סליחה על הפסקנות) אבל הערך הזה לא יכול, לענ"ד, להישאר. אני מציע לכבודו לנצל את הידע הרב שהוא צבר ולהוסיף אותו לערכים תולדות הדפוס העברי, ספרות תורנית#אחרי המצאת הדפוס, ספרות עברית#ספרות דתית, ספרות ילדים ונוער בישראל (פרק חדש על ספרות דתית-חרדית), דפוסי התלמוד (פרק חדש על דפוסי ימינו ופרק, חופף בחלקו, על תרגומי התלמוד) וכו', ואידך זיל גמור. אני לשירותך. ‏DGtal‏ 14:44, 26 באוגוסט 2010 (IDT)

מצטרף בחום לדברי דיגיטל. נרו יאיר • שיחה • כ' באלול ה'תש"ע • 21:11, 30 באוגוסט 2010 (IDT)