תולדות הדפוס העברי
הדפוס העברי החל סמוך מאוד לראשית מהפכת הדפוס במאה ה-15.
ראשית הדפוס בעברית
עריכה
ערך מורחב – אינקונבולים עבריים
מקובל על רוב החוקרים כי הספרים הראשונים שהודפסו בעברית הם קבוצת דפוסי רומא, בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ברומא סמוך לשנת 1470. מדובר בכעשרה ספרים, מהם כארבעה הודפסו באותיות מרובעות זהות, ומוסכם שנדפסו סביב 1470: פירוש לספר דניאל לרבי לוי בן גרשום (הרלב"ג)[1], פירוש על התורה לרמב"ן[2], פירוש רש"י על התורה, וספר הערוך. עוד כחמישה ספרים שנויים במחלוקת האם הודפסו באותה תקופה או מעט מאוחר יותר, ביניהם ספר השרשים לרד"ק[3] וקובץ של תשובות הרשב"א[4].
הספר העברי הראשון[5], שבו מצוינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בשנת רל"ה 1475 ברג'ו די קלבריה שבדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מספרד או פורטוגל. לא ידוע על ספר נוסף שהודפס בדפוס זה[6]. במקביל לספר זה הודפס גם ספר ההלכה ארבעה טורים, שהדפסתו הסתיימה קצת אחר כך, אך לאור גודלו יש להניח שהתחילו עוד לפני הדפסת פירוש רש"י.
יש טוענים כי הגליונות הראשונים שנדפסו בעברית או בכלל הם דפי סליחות מאביניון, אך טענה זו שנויה במחלוקת ורוב החוקרים דוחים אותה.
הדפוס העברי
עריכהבמרוצת המאה ה-15 הודפסו בעולם כ-30,000 ספרים הנקראים אינקונבולים, או דפוסי עריסה, מתוכם לפחות 150 בשפה העברית[7]. 51 אינקונבולים (68 עותקים) בעברית מצויים[8] בספריית קרן ולמדונה - אוסף הספרים העבריים המפורסם של ג'ק לונצר (Jack V. Lunzer) מאנטוורפן[9]. בספרייה הלאומית נמצאים כמאה כותרים של אינקונבולים עבריים ב-120 עותקים. בדפוסי עריסה יש ערך לכל עותק בפני עצמו משום שלעיתים קרובות יש שוני בין עותק לעותק באותה מהדורה.
בראשית המאה ה-16 פעלו כבר 30 בתי דפוס, בעיקר באיטליה ובחצי האי האיברי. נושאי ההדפסה העיקריים, היו בדומה לספרים שהדפיסו אחרים: תנ"ך, פרשנות המקרא, תלמוד וספרות ההלכה - כמו "ארבעה טורים". היו גם חיבורים שעסקו בדקדוק, פילוסופיה, היסטוריה ורפואה.
הספרים הודפסו לפי הזמנת בעליהם. בחלקם עברו בקורת של השלטונות הנוצריים והושמטו מהם קטעים לא-מאושרים.
התשתית הרחבה להקמת בתי-דפוס עבריים הוקמה על ידי מגורשי ספרד. אלו הקימו בתי-דפוס ברחבי האימפריה העות'מאנית בערים: פאס, איסטנבול, אדירנה, צפת וקהיר.
משפחת שונצינו
עריכה- ערך מורחב – משפחת שונצינו
משפחת שונצינו הייתה משפחת מדפיסים עבריים מפורסמת, שייסדה והפעילה את בית הדפוס העברי הראשון שהתמיד במשך עשרות שנים. אבי המשפחה היגר במאה ה-15 מגרמניה והתיישב בעיר סונצ'ינו שבצפון איטליה. בניו הקימו בעיר בית דפוס ב-1484, והספר הראשון שהדפיסו היה מסכת ברכות, המסכת הראשונה של התלמוד הבבלי שיצאה בדפוס. ב-1488 הוציאו לאור את התנ"ך השלם והמנוקד הראשון. הם אימצו את שם העיר כשם למשפחתם ולבית הדפוס שלהם, אולם נאלצו לנדוד ברחבי איטליה והפעילו את בית הדפוס בערים שונות, בהן נאפולי ורימיני. ב-1528 עזבו את איטליה, ולאחר שהות קצרה בסלוניקי השתקעו בקונסטנטינופול ב-1530, שם המשיכו להפעיל את בית הדפוס שלהם עד אמצע המאה ה-16. בעשרות שנות פעילותם הדפיסו בני שונצינו מעל 200 ספרים יהודיים וכ-100 ספרים ביוונית, בלטינית ובאיטלקית. שמם הפך שם נרדף לדפוס איכותי, וכמה בתי דפוס ובתי הוצאה לאור יהודיים באירופה אימצו אותו.
דניאל בומברג
עריכה- ערך מורחב – דניאל בומברג
דניאל בומברג היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי הידוע כש"ס ונציה, תלמוד ירושלמי[10] ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך. ב-1515 בערך פתח, בהשפעת יהודי מומר בשם פליקס פראטנסיס, בית דפוס ובו הדפיס בשנים הבאות כמאתיים ספרים עבריים. הוא גם הראשון שהדפיס את התוספתא, את הקונקורדנציה לתנ"ך "מאיר נתיב" של רבי יצחק נתן בן קלונימוס (אנ') ועוד עשרות חיבורים יהודיים. בסביבות שנת 1540 הפסיק להדפיס.
המדפיסים ממשפחת פואה
עריכה- ערך מורחב – המדפיסים ממשפחת פואה
המדפיסים ממשפחת פואה (Foa) החלו לפעול במקצועם בשנת ה'שי"א (1551) בסביונטה ליד מנטובה בצפון איטליה. המניע לתחילת עבודתם היה סגירת בתי הדפוס העבריים בוונציה ומעבר חלק מהעובדים מוונציה לדפוס של טוביה פואה בסביונטה. תחילה, הדפוס היה בבית המגורים שלו, אך אחר-כך הוקם בית מיוחד לכך. עם עלייה במספרם של הספרים שהודפסו בעיר ניתן למקום התואר: "אשר משם תצא תורה לכל ישראל".
במאה ה-18 והמאה ה-19 פעלו בני המשפחה בוונציה ובפיזה והדפיסו 121 ספרים.
הדפוס בארץ ישראל
עריכהספרי ערש לא הודפסו בארץ ישראל. הספרים הראשונים שהודפסו בארץ הודפסו בצפת, על ידי השותפים אליעזר בן יצחק אשכנזי מפראג ואברהם בן יצחק אשכנזי, החל משנת ה'של"ז (1577). דפוסו המפורסם של רבי ישראל בק, בצפת ובהר מירון, נוסד הרבה יותר מאוחר, בראשית המאה ה-19.
הדפוס העברי באמסטרדם
עריכהבמאה ה-17, בעקבות מלחמת 80 השנה, שרר ברפובליקה ההולנדית שזכתה לעצמאות חופש ביטוי רב, לצד סובלנות דתית שהובילה לנהירה גדולה של יהודים לעיר אמסטרדם. חופש הביטוי הוביל לפריחה של ענף הדפוס בכלל, והדפוס העברי בפרט. פותח בית הדפוס הראשון בעיר היה הרב מנשה בן ישראל. בבית דפוסו נדפסו, במשך 30 שנה, כמאה ספרים. אחריו, פתח המדפיס עמנואל בנישט בית דפוס - וזה, הדפיס מהדורות שהתחרו בדפוסים הוונציאניים. כך, עבר מרכז הכובד של הדפוס העברי מוונציה לאמסטרדם. במאה ה-18, אף היו מדפיסים ונציאנים התגאו בכך שספריהם נדפסו ב-"אותיות אמשטרדם". העיר הייתה למקום דפוסם הראשון של ספרים רבים, ביניהם מסילת ישרים לרבי משה חיים לוצאטו, ו-"שונה הלכות" לרב שלמה שלם[11].
דפוס סלאוויטא
עריכה- ערך מורחב – דפוס סלאוויטא
דפוס סלאוויטא (ידוע גם בשם דפוס האחים שפירא), בית דפוס עברי בעיירה סלאוויטא בתקופת האימפריה הרוסית.
בית הדפוס נוסד בשנת 1791 בידי משה שפירא, בנו של רבי פנחס מקוריץ, ונוהל על ידו ועל ידי בניו שמואל ופנחס. הדפוס נודע במיוחד במהדורות המפוארות של התלמוד הבבלי שהודפסו בו, שאפילו מתנגדים לא היססו להשתמש בהן על אף ה"זהות" החסידית של הדפוס. הדפסת התלמוד הבבלי הייתה כרוכה בעלויות גבוהות, וכדי לאפשרה קיבלו בני משפחת שפירא בשנת 1807 אישור מרבנים מחשובי הדור (בהם רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד) כי הזכויות להדפסתו ישמרו להם למשך 25 שנה.
דפוס ראם
עריכה- ערך מורחב – דפוס ראם
דפוס ראָם (כתיב יידיש; יש לקרוא: רוֹם), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), הוא בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"מ-תרמ"ו (1880 - 1886), מהדורה המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.
הדפוס נוסד ברישיון השלטונות הרוסים בידי ברוך בן יוסף ראם בשנת תקמ"ט (1789) בעיירה אזאר שליד גרודנו (הורודנא), והיה הדפוס העברי הראשון בליטא. ב-1799 העביר ברוך ראם את הדפוס לווילנה.
בנוסף לתלמוד הבבלי הדפיס דפוס ראם עוד ספרי קודש רבים נוספים, בהם תלמוד ירושלמי, מדרש רבה, סידורי תפילה, משניות, עין יעקב ועוד. מלבד זאת הדפיס גם ספרי חול וספרי משכילים, כגון הרומנים העבריים של אברהם מאפו ותרגומיו של קלמן שולמאן.
כשנפטרה האלמנה ראם ב-1903 החל הדפוס לרדת מגדולתו. הוא נמכר מיד ליד עד שהוחרם בידי הרוסים ב-1940.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מאיר בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה - הספר העברי מעת הבאתו לדפוס ועד צאתו לאור, מכון בן-צבי, ירושלים תשל"א
- חיים דב פרידברג, תולדות הדפוס העברי במדינות איטליה, אספמיה-פורטוגליה ותוגרמה שמלפנים, הוצאת בר-יודא, תשט"ז
- אברהם יערי, הדפוס העברי בקושטא: תולדות הדפוס העברי בקושטא מראשיתו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוצאת מאגנס, תשכ"ז
- א"מ הברמן, הספר העברי בהתפתחותו, הוצאת ראובן מס, תשכ"ח
- א"מ הברמן, פרקים בתולדות המדפיסים העבריים, הוצאת ראובן מס, תשל"ח
- יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי - בשערי הדפוס, פתח תקווה, 2014
קישורים חיצוניים
עריכה
כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?, סרטון בערוץ "כאן דיגיטל - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 4:01)
הערות שוליים
עריכה- ^ פירוש דניאל לר' לוי בן גרשום, באתר הספרייה הלאומית
- ^ פירושי התורה לרבי משה בן נחמן, באתר הספרייה הלאומית
- ^ ספר השרשים לרד"ק, באתר הספרייה הלאומית
- ^ תשובות שאלות להרשב"א, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ שני דפים ממנו נמצאים בספריית חב"ד בניו יורק, אחד מהם מוצג בתערוכה של 2014-2015
- ^ יצחק אבינרי, היכל רש"י, כרך ג'
- ^ שושנה הלוי, ראשיתו של הדפוס העברי בארץ ישראל
- ^ קטלוג הספרייה באנגלית, דוד סקלר עורך, הוצאת ספריית קרן ולמדונה, לונדון-ניו יורק 2011.
- ^ הספרייה הועמדה למכירה ונמצאת ברשות [1] בית המכירות הפומביות סותבי'ס שהציגה אותה בניו יורק בפברואר 2009
- ^ ראה אצל יעקב צ' מאיר, דפוס ראשון - מהדורת התלמוד הירושלמי ונציה רפ״ג 1523 וראשית הדפוס העברי, הוצאת מאגנס, 2022
- ^ דפוס אמשטרדם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"