שינג'וקו

**שינג'וקו** (רובע מיוחד)
**新宿区**
סמל שינג'וקו סמל שינג'וקו	דגל שינג'וקו דגל שינג'וקו
	גורדי שחקים בשינג'וקו על רקע הר פוג'י
מדינה	יפן
חבל	קאנטו
מושל	הירוקו נקיאמה
עיר אם	טוקיו
שפה רשמית	יפנית
תאריך ייסוד	15 במרץ 1947
על שם	Shinjuku
שטח	18.23 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ ברובע המיוחד	349,385 (1 באוקטובר 2020)
‑ צפיפות	17,140 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	35°41′N 139°42′E / 35.683°N 139.700°E
אזור זמן	UTC +9
	אתר העיר (באנגלית)
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת טוקיו רגילה) שינג'וקו

שִינְג'וּקוּ (ביפנית: 新宿区) הוא אחד מ-23 הרבעים של טוקיו אשר יחדיו מהווים את לבה של טוקיו, בירת יפן.

רובע שינג'וקו הוא מרכז העסקים והממשל החשוב בטוקיו. בתחומו נמצאת תחנת הרכבת העמוסה ביותר בטוקיו ובעולם, תחנת שינג'וקו ובנייני ממשל רבים; בהם, בנין השלטון המטרופוליני של טוקיו המשמש כמרכז השלטון המטרופוליני של טוקיו. נכון ל-2008 נאמדה אוכלוסיית הרובע ב-312,418 נפש וצפיפות האוכלוסייה הייתה 17,140 נפש לקמ"ר. שטח הרובע הוא 18.23 קמ"ר.

גאוגרפיה עריכה

רובע שינג'וקו מוקף על ידי שישה רבעים מיוחדים של טוקיו: צ'יודה במזרח, בונקיו וטושימה בצפון, נקאנו במערב ושיבויה ומינאטו בדרום.

שכונות עריכה

האזור הסמוך לתחנת שינג'וקו כולל בעיקר מלונות, חנויות כלבו, חנויות המתמחות במכשירי חשמל, אלקטרוניקה וצילום, בתי קולנוע, מסעדות ובארים. בשאר חלקי הרובע קיים מגוון של אזורי מגורים ואזורי מסחר כשאלו האחרונים מרוכזים בדרך כלל סביב לתחנות רכבת נוספות. שכונות בעלות חשיבות הן:

איצ'יגאיה - אזור מסחרי במזרח שינג'וקו. כולל את בניין משרד ההגנה של יפן.
גולדן גאי - אזור ובו בקתות הכוללות מועדונים וברים רבים בעלי אופי בוהמי בהם נאספים מוזיקאים, אמנים, עיתונאים, שחקנים ובמאים. על הקירות הרעועים של המועדונים מודבקות כרזות סרטים גדולות.
קבוקיצ'ו - אזור "אורות אדומים" הנודע בבארים, מסעדות ומועדוני המין שבו.
קגורזאקה - בעבר הייתה אחת מהשכונות האחרונות בטוקיו שיוחדו למועדוני גיישות. כיום מכיל גם קהילה צרפתית בלתי מבוטלת שהביאה לכך שהאזור מכונה לעיתים "פריז הקטנה".
נישי-שינג'וקו - האזור ממוקם מערבית לתחנת שינג'וקו ובולט בריכוז גורדי השחקים שבו, הכוללים גם בניינים בולטים כגון: בניין השלטון המטרופוליני של טוקיו, בניין KDDI ומגדל שינג'וקו פארק.
שין-אוקובו - שכונה בעלת ריכוז גדול של אוכלוסייה ממוצא קוריאני.
שינג'וקו גיואן - פארק גדול, שטחו 583 דונם והקפו 3.5 ק"מ. מעורבים בו גננות נוף יפנית מסורתית, אנגלית וצרפתית.
שינג'וקו ני-צ'ומה - אזור הידוע בטוקיו בקהילה להט"בית גדולה.
טקודנובאבה וואסדה - האזור שבין אוניברסיטת ואסדה ותחנת הרכבת טקדנובאבה הוא בעיקר אזור מגורים וחיי לילה לסטודנטים הלומדים באוניברסיטה היוקרתית.
יוטסויה - אזור מגורים ומסחר יוקרתי. בתוכו נמצא אזור אראקיצ'ו הידוע במסעדות האיזקאיה והבארים שבו.

היסטוריה עריכה

ב-1634, בזמן תקופת אדו, כשתעלת מגן חיצונית נבנתה בארמון אדו, מספר מקדשים נבנו מחדש באזור יוטסויה המצוי בקצה המערבי של שינג'וקו. ב-1698 נאיטו-שינג'וקו החלה להתפתח כתחנת דרכים על נתיב קושו-קאידו, אחד מחמשת נתיבי אדו שהיו באותה עת הדרכים המרכזיות. נאיטו הייתה משפחת דאימיו שאחוזתה עמדה באזור ומשמשת כיום כפארק הציבורי, שינג'וקו גוין.

ב-1920 צורפה העיר נאיטו-שינג'וקו, שכללה חלקים גדולים משטח שינג'וקו, חלקים מנישי-שינג'וקו ומקבוקיצ'ו, אל העיר טוקיו. רובע שינג'וקו החל להתפתח כמרכז עיקרי בעיר לאחר רעידת האדמה הגדולה בקאנטו ב-1923, לאחר שהאזור נפגע באופן מועט יחסית בשל יציבותו הסייסמית היחסית. זו גם הסיבה שמערב שינג'וקו הוא אחד מהאזורים הבודדים בטוקיו שבו מרוכזים גורדי שחקים רבים.

בהפצצת טוקיו בשלושת החודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה (בחודשים מאי-אוגוסט 1945), נהרסו קרוב ל-90% מהבניינים באזור וסביב תחנת שינג'וקו. העיר נבנתה מחדש בהתבסס על רשת הכבישים והמסילות שהייתה קיימת לפני המלחמה, שאמנם נפגעה אך שימשה את השלד לבנייה החדשה, וכך שימרה הבניה החדשה את המצב טרום המלחמה ורובע שינג'וקו בכלל ותחנת שינג'וקו בפרט המשיכו להוות את לב העיר. רק באזור קבוקיצ'ו שנהרס לחלוטין נערכה תוכנית בנייה חדשה לחלוטין.

הרובע במבנהו הנוכחי הוכרז, יחד עם כל 23 הרבעים המיוחדים של טוקיו, ב-15 במרץ 1947 וכלל את הרבעים שקדמו לו: יוטסויה, אושיגומה ויודובאשי. באולימפיאדת טוקיו ב-1964 עברו ברובע מסלולי התחרות ל-50 ק"מ הליכה וריצת המרתון.

ב-1991 פינה מרכז השלטון המטרופוליני של טוקיו את מושבו הקודם באזור מרונוצ'י שברובע צ'יודה (שעל המתחם שלו נבנה בניין טוקיו אינטרנשיונל פורום) ועבר למקום מושבו החדש בשינג'וקו, גורד שחקים בן 48 קומות שהיה הגבוה בטוקיו בשנים 1991-2006.