שינל
שינֶל (ברוסית: Шинель, נקרא גם "סָגִין") היה כינויו של מעיל החיילים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות ועד שנות ה-70.
החיילים הראשונים שלבשו שינל כפריט תקני היו חיילי צבא נפוליאון במהלך הפלישה לרוסיה.
השינל היה מעיל ארוך, עבה, עשוי צמר, בצבע חאקי או שחור. המעיל היה כבד ביותר, במיוחד לאחר שנספג במי גשם והתנועה בו הייתה קשה לכן הוחלף תחילה במעיל קצר ("בטלדרס") ולאחר מכן במעיל דובון.
המעיל נלבש על ידי כל הדרגות, הן על ידי חיילים מן השורה והן על ידי מפקדים, אך מעיל המפקדים כופתר בשני טורי כפתורים, שהקנו לו מראה מכובד יותר. בראשית ימי צה"ל היו בו שינלים משלל צבאות בהם הצבא הבריטי, הצ'כי ועוד.
בתרבות ובפולקלור
עריכהבשירם של דידי מנוסי ויוחנן זראי, "כוכב הצפון" מופיעות השורות:[1]
"הפלוגה צעדה כל הלילה בצעד נמהר,
השינל הכבד שבעתיים כבד מן הטל
השינל מוזכר גם ב"שיר הוותיקים" של חיים גורי ללחן של שמואל פרשקו:[2]
"וּבַחֹרֶף עַד עֶצֶם נִרְטַבְתָּ
כִּי "שִׁינֶלִים" חִכּוּ בַּ"מַּשְׁבִּיר".
הגדרת השינל על ידי ותיק המספר על חוויות צבא משנות השישים: ”לא היו מעילי סערה, לא היו דובונים, היה רק סוודר ושינל - שינל זה מעיל אנגלי ארוך ששוקל טון לפני שהוא רטוב, וכל הזמן היה רטוב.”
מנגד, אחת מוותיקות קיבוץ שער העמקים סיפרה: ”היה חודש קר וגשום. והנה באה רבקה בעגלה של עופות ובקר והביאה אתה ארגז עץ גדול ובתוך הארגז היו 6 שינלים, גטקעס וגרבי צמר מעודפי הצבא הבריטי. השינל! – היה זה בגד נפלא. ארוך וחם. חילקו אותם קודם כל לעגלונים ולשומרים. אחר כך רכשו שינלים לכל החברים.”[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ מילות השיר, באתר שירונט
- ^ שיר הוותיקים, באתר זֶמֶרֶשֶת
- ^ רבקה צחור, בת 80