סוודר
סוודר (נקרא גם מיזע, סוּדָר בעבר סֻרְגָּה) הוא לבוש סרוג בשתי מסרגות, מכונת סריגה ואפשר גם לסרוג אותו במסרגת קרושה, שמשמש לשמירת חום הגוף. אפשר ללבשו כחולצה חסרת כפתורים או מעל לחולצה. אפשר לסרוג אותו מצמר, כותנה, פשתן, משי, קשמיר או חוט סינתטי, לעיתים תופרים סוודר ממשטח של סריג תעשייתי. לבישת סוודר נפוצה הן בקרב גברים והן בקרב נשים וילדים. את הסוודר מכבסים ביד בהשריה או במכונת כביסה שיש לה תוכנית מיוחדת לכביסה ידנית או בניקוי יבש, לעיתים משתמשים במסיר מוך להסרת סיבים מהסוודר.
.jpg)
אטימולוגיה עריכה
מקור המילה בשפה העברית הוא מהאנגלית, מהפועל "להזיע" ("To sweat"), ומכאן הדמיון לשם האנגלי של הבגד "Sweater", ולשם העברי "מיזע".
הקשרים תרבותיים עריכה
לעיתים, משויך הסוודר כפריט לבוש של החנון או של אנשים בגיל העמידה. בקשת האם מילדיה ללבוש סוודר בצאתם מהבית כשבחוץ קר, הפכה לסמל לדאגת האם. כמו כן, סריגת הסוודר היא פעולה שבאופן סטריאוטיפי משויכת לנשים מבוגרות. בשנים האחרונות יש שיבה לסריגת סוודרים אמנותיים, בעלי צבעים ודוגמאות מרהיבות עין.
מדים ותלבושות עריכה
בבתי ספר ומוסדות שונים מקובל כי התלמידים לובשים סוודר הנושא את סמל בית הספר או המוסד. לעיתים, סוודר שכזה איננו פריט לבוש שנעשה על ידי בית הספר או המוסד עצמו, אלא בין תלמידי הכיתה או המחזור, במטרה ליצור גיבוש או כמזכרת. במקרים כאלו, סביר להניח שעל הסוודר יודפס מוטו או ציור המסמל את המחזור הספציפי.
בצה"ל, לבישת סוודר כיום אסורה במדי א', אך הוא עדיין מצוי במדי עבודה. בשנות השמונים צה"ל החל לחלק לחיילי הצנחנים סוודר שכונה סוודר טלאים. הסוודר היה תוצרת בריטניה, וכונה כך על שם הטלאים שעל שרווליו. בעקבות הביקוש הגדול, הפך הסוודר לפריט לבוש בכל חיילות צה"ל[1]. בשנת 2006, עם ירידת הפופולריות של הסוודר, וכניסת מעיל חדש לשורות הצבא, הוצא הסוודר מרשימת הפריטים המותרים[2].
סוגים עריכה
בין סוגי הסוודר השונים ניתן למנות כמה בולטים:
- גולף - בעל צווארון מוגבה המכסה את כל גובה הצוואר.
- קרדיגן - סוודר פתוח מלפנים, ונסגר באמצעות כפתורים או רוכסן. סוודר על שם הלורד מקרדיגן שפיתח את הרעיון במלחמת קרים.
- קפוצ'ון - סוודר עם ברדס המחובר על שולי הצווארון .
- רגלן - סוודר שהשרוולים שלו ממשיכים לתוך הצווארון, כך שאין תפרי כתפיים.[3] הסוודר על שם הלורד רגלן, שפיתח את הרעיון במלחמת קרים.
מיחזור משביח לסוודרים עריכה
עד לאמצע המאה ה-20, רוב האנשים שסרגו בבתיהם סוודרים, נהגו לפרום אותם כשהתבלו, להשרות את הצמר שלאחר הפרימה היה מסולסל, לגלגל ממנו כדור ולסרוג ממנו משהו חדש, לעיתים בתוספת חוט אחר שבא במקום החלקים שהתבלו. ככה גם נהגו בסוודרים שכבר לא התאימו לילדים. בחצי השני של המאה ה-20 , התרבתה מכירת סוודרים מתועשים, או שילדים לבשו סריגים מתועשים מכותנה שבתחילה שמשו בגדי ספורט ואחר נלבשו גם ביומיום שבעברית נקראו 'בגדי פוטר', או טי שירטס .
חורים בסריגים אפשר לתקן על ידי אחיזת כל שולי החור כדי שהעיניים סביבו לא תיפרמנה, אחר כך בעזרת מחט וחוט מאחים את החור או רוקמים את צורת העיניים על החור.[4] לרוב אנשים תיקנו חורים כאלה בחוט דומה ככל האפשר לחוט הסרוג, כי במערב שלט הרעיון שתיקון בגד הוא סימן לעוני. התיקון הבלתי נראה הזה נקרא גם 'תיקון אמנותי'.
יש אנשים שמתמחים באיחוי סריגים, ודווקא בוחרים להבליט אותו, כמו שהיפנים מבליטים תיקונים בבורו ובסאשיקו. והם מאחים את הסריגים, בחוטים בצבעים שונים מהחוט המקורי[5]. שיטת האיחוי הזו הולכת ונפוצה כיום במערב, בגלל איכות הסביבה, כי פסולת החוטים והבדים הם מזהמי סביבה.
שינוי ותיקוני סוודרים ללא פרימתם, אלא על ידי גזירה ותפירה , היו פחות נפוצים, למרות שהם אפשריים. בספר ;Knit Art ' מציעה פרן גלר קון [6][Ferne Gellr Cone) כיצד להתאים בגד סרוג לגוף המשתנה שלנו. קודם משחילים חוט מכלב במקום התפר הרצוי ואחר כך תופרים במכונת תפירה בתפר זיגזג, מעל לסימן ואז אפשר לגזור את החלקים המיותרים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- סוודר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ סמלים חזותיים של חיילי צה"ל – חדי להבי וזהבית ברקו, יולי 1998
- ^ פליקס פריש, צה"ל נפרד מהסוודר, באתר nrg, 29 בספטמבר 2005
- ^ M, Knitting and Crocheting Basics, One-Piece Knits That Fit, 1978, New York: Van Nostrand Reinhold, 1978, עמ' 11, ISBN 0-442-23567-4. (באנגלית)
- ^ Isabel Horner, Lois Gabriel (ע), RENOVATION OF KNITTED WEAR, Teach Yourself Dressmaking, 1959, London: The English Universities Press, 1939, עמ' 228-233. (באנגלית)
- ^ Celia Pym, Katy Bevan (ע), On Mending, UK: Quickthorn, 2022, ISBN 978-1-912480-58-6. (באנגלית)
- ^ Ferne Geller Cone, Fitting Clothes, KNIT ART, 1975, New York: Van Nostrand Reinhold, 1975, עמ' 86-87, ISBN 0-442-21656-4. (באנגלית)