פתיחת התפריט הראשי
שמחה צברי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

שמחה צברי (19137 באוקטובר 2004[1]) הייתה מראשי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ) וחברתו לחיים תקופה ארוכה של מזכ"ל המפלגה, רדואן אל חילו.

ביוגרפיהעריכה

שמחה צברי נולדה בארץ ישראל לסעדיה וזהרה צברי, יהודים דתיים שעלו לארץ בעלייה הראשונה מתימן. כשהייתה תינוקת מתה אמה, ככל הנראה מדלקת ריאות בזמן שרחצה בטבריה.

ילדותה עברה עליה בעוני ודלות נוראה, אביה עבד כפועל בניין ושמחה, שלוש אחיותיה ואביה גרו להם במרתף ובו מיטה אחת. היא למדה בבית הספר היסודי לבנות בנווה צדק. עד כיתה ה' הייתה חניכה בתנועת הצופים; אחד ממדריכיה בתנועה הנביט בתוכה את האידיאלים הקומוניסטיים וצירף אותה ל"גדול עמל", שהייתה תנועת נוער קומוניסטית שאותה ייסד. לאחר פירוק התנועה ב-1927, בהיותה בת 14, הצטרפה צברי לארגון הילדים הקומוניסטי פיונירים, בסוף כיתה ח' עזבה את בית הספר ואת הבית וירדה למחתרת בשל פעילותה הקומוניסטית.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-1930 בהיותה בת 17, נשלחה על ידי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה ללימודים אקדמאים באוניברסיטה הקומוניסטית של פועלי המזרח (Коммунистический университет трудящихся Востока;‏ КУТВ). ב-1933 לאחר שלוש שנות לימודים באוניברסיטה היא שבה לארץ והפכה לדמות דומיננטית במפלגה (יחד עם בן זוגה לחיים באותה תקופה רדואן אל חילו ומאיר סלונים).

בתקופת המנדט, בשנת 1936, הנהיגה פעולות חבלה נגד הבריטים, ונגד מוסדות ציוניים. בין הפעולות היו זריקת שתי פצצות בחיפה והצתת דוכן ביריד המזרח.

בשנות ה-40 הייתה מקבוצת הפורשים מהפק"פ בראשותו של שמואל אטינגר שהקימו את מפלגת הקומוניסטים העבריים, ב-1949 התמזגה מפלגת הקומוניסטים העבריים יחד עם שמחה צברי לתוך מפ"ם. ב-1953 על רקע הקרע הפנים-מפלגתי במפ"ם סביב משפטי פראג נמנתה צברי עם הפלג בראשותו של משה סנה שהוצא משורות המפלגה והקים את סיעת שמאל. כאשר סיעת שמאל החליטה להתמזג לשורות מק"י, החליטה צברי שלא להצטרף אל חבריה ופרשה מפעילות פוליטית ממוסדת.

צברי הייתה בעלת תואר דוקטור במזרחנות מהסורבון.

שמחה צברי היא אחותה הצעירה של חברת הכנסת רחל צברי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "הרשמים לענייני ירושה", ילקוט הפרסומים 5371 (28 בפברואר 2005), 1769; שמחה צברי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.