שמחה קאלימאני

שמחה קאלימאני, (Simcha Calimani‏; ונציה 1699 - ונציה 1781) מרבני קהילת יהודי ויניציאה[1], מדקדק עברי, מחזאי ומשורר. שמחה קאלימאני לימד בתלמוד התורה של הקהילה. הוא חיבר יצירות ספרותיות אחדות, בהן "תוכחת מגולה", המתארת את המידות הרעות של בני זמנו. תוכנו העיקרי של הספר הם דברי תוכחה וביקורת על התופעות השליליות שנתגלו בחברה בה הוא התגורר. במקרים אחדים הוא מתאר לא רק את הצד המכוער בהתנהגות בני האדם אלה גם המגוחך שבאותן התופעות. הוא לועג למעשיהם תוך הוקעת הפגמים במטרה לחנך את הקוראים את יצירתו. אפשר לראות ביצירתו ביטוי לחיים החברתיים בגטו היהודי בוונציה במאה ה-18.

שמחה בן אברהם קאלימאני
כתובה משנת 1750 מוונציה. אחד העדים הוא שמחה קאלימאני - תיאור הכתובה: בראש סמל המשפחה, בתחתית ציור של ירושלים וביניהם בשורה מקבילה המזלות וכלי המשכן

רשימת שירי קאלימאניעריכה

שמחה קאלימאני חיבר לפחות 26 שירים, ביניהם:

  • לא שירי עגבים זמירותיך - סונט לכבודו של משה חיים לוצאטו
  • פרח כי בין ציץ גנים יפריח
  • מות למה עתה כסו פניך - סונט להכתרת יוסף וולמארין בכתר הפילוסופיה
  • דוד בעמדי על זמירותיך- סונט בשבחו של "גמול עטליה" לדוד פרנקו מנדס
  • מעפר אמרתך זמירי קומה- שיר שבח על הנדיב המרומם אלכסנדר זינו קאוולייר ופרוקוראטור ביום בואו לפני מעלת הדוכס ומעלת השררה יר"ה
  • מות מסכל כל אהבה נצחת- קינה על מותו של אברהם יצחק מריני
  • קול שמחה בנישואים הרמים שהוכפלו - לברית נישואין של שני זוגות

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ויניציאה כפי שנהוג לכתוב בקהילה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.