שפות רומאניות יהודיות

השפות הרומאניות היהודיות הן שפות שהתפתחו מהשפות הרומאניות, אשר שימשו בעיקר כשפות דיבור בקרב קהילות יהודיות ברחבי דרום-מערב אירופה, בארצות ספרד, צרפת, איטליה ועוד. שפות אלה מבוססות על שפות רומאניות מקומיות שנוספו אליהן מילים וביטויים בעברית כך שביטאו את חיי היומיום של הקהילה והדת היהודית. תוספות אלה, וכן בידודם של היהודים מכלל החברה בתקופות מסוימות, עיצבו את שפותיהם באופן שונה מהשפות המקומיות, עד כדי כך שהוכרו כניבים נבדלים.

השפות המוכרות עריכה

קטלאנית יהודית עריכה

הקטלאנית היהודית (Catalanic בשפת המקור) נוצרה מהשפה הקטלאנית ודובריה היו קהילות יהודיות באיים הבלאריים ובחבלי ולנסיה וקטלוניה שבספרד. השפה דומה לשפה השואדית למרות שלא היה שום קשר בין הקהילה היהודית שדיברה את השואדית לקהילה בקטלוניה. הדמיון נובע מהקרבה בין קטלאנית ואוקסיטנית, שהיא שפת הבסיס של השואדית. השפה פרחה בתור הזהב בקטלוניה ובעיקר במאה ה-12, לאחר גירוש ספרד השפה נכחדה. כיום השימוש במילים עבריות על ידי בני האנוסים והיהודים אשר מדברים את השפה הקטלאנית יוצרים למעשה את השפה מחדש. השפה נכתבה בכתב העברי.

איטלקית יהודית עריכה

השפה מבוססת על השפה האיטלקית, נקראת גם "לעז", "לטינו" או "וולגאר" על ידי דוברי השפה והיא דוברה בקהילות רבות ברחבי איטליה. האיטלקית היהודית מתחלקת לניבים רבים ואינה אחידה. בכל עיר, חבל ארץ או קהילה יהודית השפה השתנתה בהתאם לחיי הקהילה. דוגמאות לשפות איטלקיות-יהודיות הן ונציאנית-יהודית בוונציה, פירנצית-יהודית בפירנצה, רומית-יהודית ברומא ועוד. השפה מתאפיינת בייחוד הפעלים, תופעה של הוספת סיומת איטלקית של שמות פעולה לשורשי פעלים עבריים (לדוגמה: Axalare-לאכול, Gannaviare-לגנוב). כיום השפה מדוברת על ידי כ-200 אנשים בלבד, ומקורותיה נשמרים בעיקר בספריית הקונגרס בארצות הברית. השפה נכתבת בכתב העברי.

אראגונית יהודית עריכה

השפה דוברה באזור אראגון שבצפון ספרד מהמאה ה-8 עד גירוש ספרד בערך. השפה ככל הנראה השתלבה עם הלאדינו ככל שהתפשטה לאזורים דרומיים מאראגון עצמה. לקראת הגירוש ובגלל גודלה של הקהילה דוברת הלאדינו חדלו היהודים מאזור אראגון לדבר את השפה והלאדינו תפסה את מקומה הרשמי של האראגונית בקהילות היהודיות.

לטינית יהודית עריכה

קיומה של שפה זו שנוי במחלוקת, והמושג משמש בערבוביה לכינוי שפות משתי תקופות שונות. הבלשן פול וקסלר מצביע על שפה לטינית יהודית ששימשה את הקהילות שחיו בחצי האי האיטלקי בתקופת האימפריה הרומית, בהתבסס על עדויות מועטות לקיומה, הכוללות בעיקר כתובות על מצבות של יהודים ברומא. לדבריו ניתן למצוא עקבות של שפה זו בשואדית, צרפתית יהודית ואיטלקית יהודית, ודרכן הגיעה השפעתה גם ליידיש ולשפת הרוטוולש (שפת נוודים גרמנים), שתי שפות שאינן רומאניות.[1] לפי תאוריה של הבלשן דייוויד בלונדהיים, התקיימה בימי הביניים שפה לטינית יהודית, שהתפתחה במקביל ללטינית וולגרית. התאוריה שלו בנושא אינה מקובלת כיום, בשל העדר עדויות מספקות התומכות בה.[2]

פורטוגזית יהודית עריכה

נקראת גם לוסיטאנית והיא הייתה השפה המדוברת על ידי יהודי פורטוגל אך השימוש בה התמעט עם גירושם והשתמר במידה מסוימת בקהילות שמצאו מקלט באמסטרדם. השפה השפיעה רבות גם על הלאדינו וגם על השפות הקריאוליות פפיאמנטו וסרמקנית[3] . בשפה ישנם יסודות של פורטוגזית ארכאית שלא קיימים בפורטוגזית המדוברת כיום, בדומה ללאדינו ולספרדית. שרידים של שפה זו השתמרו בניבי הדיבור של מספר קהילות של צאצאי האנוסים, המתגוררים באזורים כפריים בפורטוגל[4].

לאדינו - ספרדית-יהודית עריכה

הלאדינו היא הספרדית היהודית שדוברה על ידי רוב הספרדים היהודים לפני גירוש ספרד, ולאחריו דוברה בפי קהילות יהודיות של מגורשי ספרד ברחבי האימפריה העות'מאנית, ועודה מדוברת כיום בפי צאצאיהם. השפה פרחה בתור הזהב אך כיום מעטים מדברים אותה. הלאדינו הייתה השפה הדומיננטית מכל השפות הרומאניות יהודיות.

ספרדית-יהודית של מרוקו - חכיתיה עריכה

חכיתיה היא דיאלקט של הלאדינו שדובר בפי צאצאי יהודי ספרד שגלו לממלכה השריפית (כיום חלק ממרוקו). יהודי ספרד ופורטוגל התרכזו בקסר אל כביר (בספרדית Alcazarquivir), פאס וטטואן. הספרדית היהודית של מרוקו השתמרה בצפון מרוקו באזור שנשלט על ידי הספרדים, הפורטוגזים, האנגלים והמוסלמים חליפות. האזור מוכר גם בשם מרוקו הספרדית. החכיתיה דוברה בקהילות היהודיות של טטואן, טנג'יר, ארזילה, סאוטה, מלילה, לרצ'ה (Larache), קסר אל כביר, ששאוואן וואזן.

שואדית עריכה

השואדית נקראת גם פרובנסלית יהודית ודוברה בעיקר באזורי דרום צרפת. השפה פרחה במאה ה-11 אך מאז האינקוויזיציה מספר דובריה הצטמצם. לאחר המהפכה הצרפתית הורשו היהודים לגור בכל מקום בצרפת, ועקב כך גברה ההתבוללות של היהודים והשפה נכחדה. בשנת 1977 מת ארמנד לונל שנודע כדובר האחרון של השפה השואדית. השפה מבוססת על השפה האוקסיטנית בתוספת מילים עבריות רבות, שעברו מספר שינויים פונולוגיים.

צרפתית יהודית עריכה

הצרפתית היהודית (Zarphatic בשפת המקור) התפתחה מהשפה הצרפתית של ימי הביניים והייתה בשימוש הקהילות היהודיות בצפון צרפת, ארצות השפלה וכן במערב גרמניה בערים כמו מיינץ, פרנקפורט ואאכן. השפה הושפעה גם מהשפות הצרפתית הקדומה, הגרמנית הקדומה הגבוהה ומהיידיש, כללה מילים נלוות מעברית ונכתבה בכתב עברי. השפה פרחה במאה ה-11 בצרפת וחכמים ידועים כגון רש"י ורבי משה הדרשן דיברו בה והשתמשו בה בכתביהם. המיוחד בשפה הצרפתית יהודית הוא שבניגוד לשפות יהודיות אחרות נעשה במסגרתה שימוש גם בניקוד (דהיינו, בניקוד טברני) לצורך ציון התנועות.

התפתחות השפות עריכה

מקור השפות הרומאניות היהודיות לא ברור. מאז התיישבות היהודים באירופה היהודים התאימו את השפה המקומית לשפה העברית ולחיים היהודיים. גם מהלך ההתפתחות של השפות אינו ברור. על פי תאוריה אחת, כל השפות הללו התפתחו מהשפה הלטינית היהודית שהתפשטה, ומנגד ישנה תאוריה שלפיה כל שפה התפתחה בנפרד בכל קהילה. ככל הנראה מדובר בשילוב של שני הגורמים.

מצב השפות כיום עריכה

כיום השפות לטינית-יהודית, צרפתית-יהודית, שואדית ואראגונית-יהודית נחשבות לשפות שנכחדו. הלטינית-יהודית אינה מדוברת כבר מאז נפילת האימפריה הרומית, הצרפתית-יהודית והאראגונית-יהודית אינן מדוברות מאז ימי הביניים והשואדית מאז 1977.

הפורטוגזית-יהודית והקטלאנית-יהודית הן שפות ששרידיהן מצויים בקהילות האנוסים והיהודים בספרד ובפורטוגל. האיטלקית-יהודית גוועת באיטיות ולעומת 5,000 דוברים לפני שני דורות, כיום ישנם 200 דוברים, ורובם כבר קשישים.

הלאדינו היא השפה היחידה ששרדה וכיום מעריכים כי יש כ-150,000 דוברי לאדינו בקהילות יהודי ספרד בצפון אפריקה, בטורקיה ובישראל. הלאדינו היא שפה שנייה ככל הנראה לכל הדוברים.

ככל הנראה, גורלן של השפות הרומאניות יהודיות יהיה היכחדות של כולן עקב העלייה של רוב הדוברים הנותרים לישראל ועקב כך שצאצאיהם מדברים עברית ולא כל שפה יהודית אחרת. בנוסף השפה האנגלית נחשבת לשפה מועדפת כשפה שנייה ושפות המקום חשובות יותר עקב חשיבותן מבחינה כלכלית לתושבים היהודים.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Wexler, Paul (1988). Three Heirs to a Judeo-Latin Legacy: Judeo-Ibero Romance, Yiddish and Rotwelsch. Wiesbaden: Harrassowitz
  2. ^ "איטלקית יהודית" באתר Jewish Language Research Website
  3. ^ John H. McWhorter, Language Change and Language Contact in Pidgins and Creoles, John Benjamins, 2000, ISBN 9027252432, ISBN 9789027252432 (p. 483)
  4. ^ Wexler, P. 1985 Linguistica Judeo-Lusitanica. In I. Benabu & J. Sermoneta (eds), Judeo-Romance Languages. Jerusalem: Misgav Yerushalayim & the Hebrew University (Jewish Language Research / Judeo-Portuguese)