פתיחת התפריט הראשי

שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה היה משרי צדקיהו מלך יהודה[1].

שריה, בנו של נריה ונכדו של מחסיה, היה ככל הנראה אחיו של ברוך בן נריה[2] ואם כך אבי סבו היה חלקיה[2].

במקרא נזכר תפקידו של שריה כ"שר מנוחה"[1]. לדעת פרשני המקרא כוונת הדבר היא שהיה מביא אל המלך את האנשים הרוצים לתת לו מתנה[3] וכך גם בתרגום השבעים ובתרגום יונתן[4]. או שהכוונה שהיה עם המלך בזמן מנוחתו[5]. במדרש נכתב על שריה שהיה נביא[6].

בספר ירמיה נזכר שריה, לאחר שירמיה כותב על ספר אחד את כל נבואות הזעם על בבל, הוא פונה אל שריה המלווה את צדקיה המלך כשהלך לבבל[7], ומורה לו לקרוא בבבל את הספר, ולאחר שיסיים, שיקשור אבן על הספר, ויזרוק אותו אל נהר פרת. לסיום מורה ירמיה לשריה לומר לאחר הטלת הספר למים;

"כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ"[8].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק נ"ט
  2. ^ 2.0 2.1 ברוך בן נריה, מחבר: אבי ורשבסקי - ההנחה ששריה וברוך היו אחים מתבססת על שמות אביהם וסבם המשותפים
  3. ^ רש"י על ספר ירמיה, פרק נ"א, פסוק נ"ט; "מנוחה" לשון "מנחה"
  4. ^ יאיר הופמן, מקרא לישראל: ירמיה כו - נב', ירושלים, מאגנס, 2001, עמ' 867.
  5. ^ רבי דוד אלטשולר, "מצודות דוד" על ספר ירמיה, פרק נ"א, פסוק נ"ט
  6. ^ על פי המדרש "מנוחה" פירושה "נבואה" (כדוגמת "ונחה עליו רוח ה', ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ב') במדבר רבה, פרשה י', פסקה י"ד
  7. ^ ירמיה נא, נט; לפי תרגום השבעים הוא רק שלח את שריה ולא הלך בעצמו
  8. ^ ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק ס"ד
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.