תיארוך

תיארוך הוא פעולה, במגוון שיטות, לשם קביעת גילם של שרידים מהעבר – כגון סלעים, מינרלים, מאובנים, ממצאים ארכאולוגיים וביולוגיים; אירועים – כמו רעידת אדמה, שבר או מחדר; או תהליכים – הצפה (של ים), המסה, או התמרה.

הפועל גזור השם "תִּאֲרֵךְ" (במובן קבע תאריך) הוא חידושו של המילונאי ראובן אלקלעי (לפי הכתוב במילונו).

שיטות תיארוך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. מתייחס רק לגאולוגיה ופרהיסטוריה, חסרה התייחסות לתיארוך בהיסטוריה.

תיארוך רדיומטרי

תיארוך רדיומטרי כולל שיטות שונות המבוססות על ידיעת קצב הדעיכה הרדיואקטיבית של איזוטופים טבעיים, ושיעורו של קצב זה בעת המדידה. בין שיטות התיארוך הרדיומטרי:

• תיארוך פחמן-14 – משמש לתיארוך ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים שיש בהם חומרים אורגניים, יעיל לתיארוך עד טווח של כ-60,000 שנים.
• תיארוך אורניום-תוריום – משמש לתיארוך ממצאים מבוססי פחמן לטווחים של מאות אלפי שנים.
• תיארוך אשלגן-ארגון – משמש לתיארוך סלעים ומינרלים בטווח ארוך של מיליוני שנים. נגזרת של שיטה זו היא תארוך ארגון-ארגון, המשמש לתיארוך של גילים צעירים יותר.
• תיארוך איזוכרון.
• תיארוך רובידיום-סטרונציום מבוסס על התפרקות בטא של רובידיום-87 לסטרונציום-87, עם זמן מחצית חיים של 50 מיליארדי שנים בקירוב. עושים שימוש בשיטה זו על מנת לתארך סלעי יסוד וסלעים מותמרים, כמו גם לתיארוך של דגימות מהירח. תיארוך רובידיום-סטרונציום אינו מדויק כמו תיארוך אורניום-עופרת, עם טעויות של 30 עד 50 מיליוני שנים עבור דגימה בת 3 מיליארדי שנים.

טבעות עצים

טבעות גדילה על חתך אופקי של עץ, שניזוק מפגעי מזג האוויר. העץ נכרת בסביבות שנת 1111 לספירה לשם בניית בתי הפואבלו בפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות צ'אקו.

תיארוך באמצעות טבעות עצים (דֶּנְדְּרוֹכְּרוֹנוֹלוֹגְיָה) היא שיטה המבוססת על מדידות עוביין של טבעות עצים שנתיות. שיטה זו מאפשרת דיוק התארוך ברמה של שנה בודדת ולכן היא מדויקת בהרבה לעומת תארוך רדיומטרי לטווחים הרלוונטיים. נכון לשנת 2020, נתוני טבעת עצים מתוארכים עבור חלק מהאזורים בחצי הכדור הצפוני וזמינים 13,910 שנים אחורה לפני זמננו, כלומר עד תחילת האלף ה-12 לפנה"ס.

טבעות עצים נוצרות מדי שנה, אך עוביין מושפע מכמות המשקעים ומתנאים סביבתיים נוספים אליהם חשוף העץ החי. על פי סדר הטבעות והדגם שהן מתוות ברצף מסוים ניתן ליצור מתאם של טבעות עצים בין עצים שהתקיימו בתקופה חופפת כלשהי. שימוש בגזעי עצים שהתקיימו ביניהם חפיפות היוצרים יחד רצף ארוך בזמן מאפשר קביעת גיל של ממצאי עץ בחפירות אריכאולוגיות. ניתן אף למשוך את הרצף הדנדרוכרונולוגי אל מעבר לזמן חייהם של עצים רצנטיים על ידי מציאת חפיפות בין ממצאי עץ מתוארכים. רצפים כאלה נערכו על ידי מעבדות שונות ברחבי העולם על טבעות עצים של עצים מאריכי ימים.

תארוך טבעות עצים באמצעות דנדרוכרונולוגיה משמש כ"עמוד השדרה העיקרי" של כיול פחמן רדיואקטיבי לפרקי הזמן שבהם זה אפשרי (כמעט 14 אלף שנה). שיטות אחרות מעבר לטבעות העצים, מאפשרות לכייל את העקומה של תארוך פחמן 14 לשנים קדומות יותר. שילוב של טבעות מאלמוגים ימיים, ספלאותמים, מאקרו מאובנים, ומשקעים באגמים, ומגיעה נכון לשנת 2020 חזרה ל-55,000 שנים לפני זמננו.

שיטות נוספות

• תיארוך חומצות אמינו - תארוך באמצעות שינוי היחסים בין תצורות שונות של חומצות אמינו המשתנות מרגע מות האורגניזם.
• טיפולוגיה – קביעת גילם של ממצאים ארכאולוגיים שנתגלו באתרים שונים, על פי טיפוסי כלים שזוהו כמאפיינים תקופות מסוימות.
• סטרטיגרפיה – שיטת תיארוך ארכאולוגי המתבססת על ההנחה ששרידי תרבות האדם מצטברים באתר זה על גבי זה, כאשר השרידים הקדומים מצויים מתחת לשרידים המאוחרים להם.
• מגנטוסטרטיגרפיה – טכניקת מתאם גיאופיזית המשמשת לתיארוך רצפים מסלעי משקע וולקניים. השיטה פועלת על ידי איסוף דגימות וניתוחן כדי לקבוע את הקוטביות של השדה המגנטי של כדור הארץ בזמן שנוצרה השכבה.
• מאובן מנחה – מאובן של בעל חיים או צמח שהתקיים בתפוצה גאוגרפית רחבה אך שרד זמן קצר יחסית, והימצאותו מאפשרת לתארך שכבות גאולוגיות. בארכאולוגיה משמש המונח לציון סגנון או טכנולוגיה המאפיינים תקופה או תרבות ארכאולוגית מסוימת.
• תיארוך אובסידיאן באמצעות מיום.
• כרונוסטרטיגרפיה – ענף הסטרטיגרפיה החוקר את גילאי שכבות הסלע ביחס לזמן.
• היפוך גאומגנטי – חקר השינוי בשדה המגנטי של כדור הארץ, שמאפשר לתארך משקעים לפי כיוון הקוטביות.

ראו גם

• גאוכרונולוגיה
• תיארוך מצטבר