תום הדיון באשמה

תום הדיון באשמה (בגרמנית: Schlussstrichdebatte, ביטוי שניתן לתרגום כ"מתיחת קו על הנושא", או "על האשמה") הוא דיון על סופו של דיון שנוי במחלוקת על נושא מתמשך של אשמה. במקורו נטבע המונח לשם דיון בתום הדיון על אשמתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, דיון שעצם קיומו בא לידי ביטוי במונח "האשמה השנייה". המונח משמש גם כביטוי פוליטי.

כרזת בחירות של המפלגה הדמוקרטית החופשית לקראת הבחירות הפדרליות של 1949 הקוראת להפסיק את הדה-נאציפיקציה

סקירה

הסיבה לדיון בצורך לתום הדיון היא בדרך כלל היעדר תוצאות מהדיון וחוסר תקווה בכך שדיון נוסף בנושא יישא פרי. זה קורה בדרך כלל כאשר משתתפי הדיון מקוטבים ולא מגיעים להסכמה גם לאחר ויכוח אינטנסיבי חוזר ונשנה.

ניתן לפרש את הדיון הרוויזיוניסטי כחידוש של דיון סופי כזה, אם כי הוא עשוי להגיע לממדים של הכחשת השואה או לטענה שממדיה היו קטנים מכפי שהיו למעשה.

עם זאת, הדיון יכול גם להיראות שימושי רק עבור קבוצה אחת ולהיתפס על ידי שותפי הדיון האחרים כהתחמקות. כך עלולות להתעורר שתי קונוטציות של הדיון הסופי: מצד אחד - קונוטציות חיוביות כניסיון בונה לפתרון, ומאידך - קונוטציות שליליות כתמרון התחמקות רטורי.

דוגמאות

שנים ספורות לאחר תום מלחמת העולם השנייה, תפסה האוכלוסייה הגרמנית את הדה-נאציפיקציה כלא צודקת. במעגלים רחבים התעורר רצון למתוח קו על העבר הנאצי במקום להשלים עם העבר. מאז, הוויכוח נמשך עם ניסוחים אלטרנטיביים: למשל, הפוליטיקאי של CSU פרנץ יוזף שטראוס אמר ב-1986 ש"הגיע הזמן שנצא מצלו של הרייך השלישי ונצא ממסלולו של אדולף היטלר ואחת ולתמיד נהפוך שוב לאומה נורמלית."

בשנת 1998, בנאומו לרגל קבלת פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית, דיבר מרטין ואלזר על "שגרת ההאשמות", "אינסטרומנטליזציה של הבושה שלנו למטרות עכשוויות" ואמר: "אושוויץ לא מתאימה להפוך לאיום שגרתי, אמצעי הפחדה או מועדון מוסרי שניתן להשתמש בו בכל עת או סתם תרגיל חובה." ואלזר לא השתמש בביטוי "מתיחת קו", אבל הנושא היה קשור לעיתים קרובות לדבריו בוויכוחים לאחר מכן.

דוגמה נוספת שבה משתמשים פעילי זכויות אזרח במונח "מתיחת קו" היא המחלוקת על ההשלמה עם העבר בהיסטוריה של גרמניה המזרחית. ההליכים המשפטיים להגבלת האשמות אישיות נגד פוליטיקאים של מזרח גרמניה לשעבר זוכים לביקורת כ"סגירה בטרם עת של הדיון".

בארגנטינה התקבל "חוק מתיחת הקו" ב-1986, שלוש שנים לאחר סיום הדיקטטורה הצבאית.

שימושים נוספים

מתיחת הקו על העבר היא לעיתים קרובות ניסיון להשלים עם העבר ולעיתים דווקא פנייה למשימה של עיבוד נוסף של העבר באמצעות דיון.

השימוש בטיעון מתיחת הקו על העבר כסיסמה פוליטית נפוץ גם הוא, בנפרד מוויכוחים על העבר, והוא משמש כטיעון נלווה לטיעון לפיו יש חוסר המשכיות לכאורה בין העבר וההווה, או כטיעון נלווה לטיעון לפיו העבר הוא זיוף או אשליה. כשעוולות עבר מתוארות כבלתי רלוונטיות, או מכיוון שהטוען סבור שענייני ההווה רלוונטיים יותר, או מכיוון שהטוען מכחיש את המציאות ההיסטורית שבמסגרתה התרחשו עוולות העבר, זהו ניסיון ל"תום דיון באשמה".

ספרות

• סמואל זלצבורן, תמימות קולקטיבית: הגנת השואה בזיכרון הגרמני. הנטריך והנטריך, ברלין / לייפציג 2020, ISBN 978-3-95565-359-0

• (Samuel Salzborn: Kollektive Unschuld: Die Abwehr der Shoa im deutschen Erinnern. Hentrich & Hentrich, Berlin / Leipzig 2020, ISBN 978-3-95565-359-0]

• Sabine Moller, Miriam Rürup, Christel Trouvé (עורכים) : פרקים שהושלמו? על תולדות מחנות הריכוז ומשפטי הנאצים. טובינגן 2002, ISBN 3-89295-726-6.

• (Sabine Moller, Miriam Rürup, Christel Trouvé (Hrsg.): Abgeschlossene Kapitel? Zur Geschichte der Konzentrationslager und der NS-Prozesse. Tübingen 2002, [[:de:Special:BookSources/3892957266|ISBN 3-89295-726-6]].)

• מיכה ברוליק, חאג'ו פונקה, לארס רנסמן (עורכים) : השכחה בתחרות. ויכוח וולסר, אנדרטת השואה ומדיניות היסטורית גרמנית עדכנית. ברלין 2000, ISBN 978-3-86093-240-7.

• (Micha Brumlik, Hajo Funke, Lars Rensmann (Hrsg.): Umkämpftes Vergessen. Walser-Debatte, Holocaust-Mahnmal und neuere deutsche Geschichtspolitik. Berlin 2000, ISBN 978-3-86093-240-7.)

• יוהנס קלוץ, גרד ויגל (עורכים) : הצתה נפשית. השפה החדשה של הרפובליקה של ברלין. ברלין 2001, ISBN 978-3-74667-035-5.

• (Johannes Klotz, Gerd Wiegel (Hrsg.): Geistige Brandstiftung. Die neue Sprache der Berliner Republik. Berlin 2001, ISBN 978-3-74667-035-5.)

• פטר זכרובסקי, נולדו אשמים: בנים למשפחות של נאצים (ספריית פועלים, 1989)