תימא הוא דמות מקראית, בנו של ישמעאל. לתימא היו 11 אחים: נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, משא, דומה, חדד, יטור, נפיש, קדמה ובשמת.[1]
ברשימות בני ישמעאל, נמנה תימא בתוך קבוצת עמים או שבטים שישבו בצפון ערב, בצפון סיני ובמדבר הסורי ערבי.[2][3]
איוב מדבר על "ארחות תימא" ומקבילן ל"הליכות שבא".[4] רש"י אומר על המילים "ארחות תימא" שתימא זאת ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם.[4]
- ”לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם, יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃”[5]
- ”הִ֭בִּיטוּ אׇרְחֹ֣ות תֵּמָ֑א, הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמֹו׃”[4]
- ”וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃”[6]
הערות שוליים
עריכה
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים י"ג–ט"ו
- ^ ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ל'
- ^ ראו אנציקלופדיה מקראית כרך ח
- ^ 1 2 3 ספר איוב, פרק ו', פסוק י"ט
- ^ ספר ישעיה, פרק כ"א, פסוק י"ד
- ^ ספר ירמיה, פרק כ"ה, פסוק כ"ג