תל דלית

תל עתיק

תל דלית (חרבת ראס א דליה) הוא תל ארכאולוגי המכיל שרידי עיר מתקופת הברונזה הקדומה וכן שרידי מתקנים חקלאיים מתקופות מאוחרות יותר.

תל דלית
תל דלית מבט מצפון, ניתן להבחין בערוץ נחל נבלט ובסוללה שהקיפה את התל
תל דלית מבט מצפון, ניתן להבחין בערוץ נחל נבלט ובסוללה שהקיפה את התל
שמות נוספים חרבת ראס א דליה
היסטוריה
תקופות תקופת הברונזה הקדומה
סוג תל ארכאולוגי
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°58′37″N 34°58′13″E / 31.976944°N 34.970278°E / 31.976944; 34.970278
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התל נמצא מצפון למתקן אדם וממזרח למושב בית נחמיה, חשיבותו של התל היא בעובדה שאחרי נטישת העיר לא התקיים על התל ישוב ושרידי העיר לא נפגעו על ידי בנייה בתקופות מאוחרות יותר.

השכבות בתלעריכה

החוקרים הבחינו בחמש שכבות קיום בתל ובסביבתו :

Early EB I : אתר פתוח ממנו התגלו שרידים מועטים בלבד.

Late EB I : באתר התקיים כפר.

EB II : באתר הוקמה עיר מבוצרת.

EB III : אתר פתוח קטן.

התקופה הביזנטית : בתקופה זו עובד התל וסביבתו והיישוב התקיים על שלוחה מערבית לו.

הישוב בתקופת הברונזה הקדומהעריכה

 
תצלום אווירי של תל דלית, בתצלום ניתן להבחין בחומת העיר, ברגמים (ערימות אבנים) המכסות את שרידי הבניינים, בטרסות חקלאיות ובתעלות קשר ולחימה מהמאה ה-20.

העיר שכנה בראש כיפת סלע גיר בגובה 164 מטר מעל פני הים בגבול שבין השפלה הפנימית להדום השומרון ומעל לשניים מיובלי נחל נבלט השייך לאגן הניקוז של נחל איילון והתקיימה כ 400 שנה .

בשיאה שטחה היה כ 30 עד 40 דונם ולהערכת החוקרים הכילה כ 130 בתים והתגוררו בה כ 800 בני אדם, היא הייתה מוקפת בחומה והשתרעה בעיקר על פסגת התל ועל מדרגת סלע מצפון לו.

החוקרים העריכו שהמבנים המרכזיים בעיר היו על פסגת התל וכיום הם מכוסים בגלי אבנים ואילו הכניסה הראשית לעיר הייתה בפינה הצפון מערבית של המדרגה הצפונית.

מסביב לעיר השתרעו שטחי החקלאות שלה, להערכת החוקרים תושבי העיר עיבדו שטח של כ 11,000 דונם המחולקים לגידולים שונים על פי המסלע וסוג הקרקע, בשטחים הטרשיים גידלו בעיקר גפנים, בכיסי הטרה רוסה גודלו זיתים ובפשט אפיק נחל נבלט גודלו דגנים[1], התושבים גידלו גם עזים, כבשים, בקר, חזירים, כלבים וחמורים וצדו צבאים, אילי הכרמל, יחמורים ואילים אדומים (אייל אציל) באתר נמצאו גם מעט שרידי חזיר והיפופוטם.

אזורי העיבוד החקלאיים והישוב עצמו היו מוקפים בחורש של אלון מצוי ואורן ירושלים[2]שהפריד בינו ובין היישובים הסמוכים, אפק, תל ברקת, מודיעין, תל גימזו ותל גזר.

התושבים קיימו קשרי מסחר עם סביבתם הקרובה והרחוקה ויבאו דגים, נחושת, כלי בזלת וביטומן.

כמו יישובים רבים בתקופתה נעזבה העיר בסיום תקופת ה EB II מסיבה לא ידועה, לדעת החוקרים נעזבה בצורה שלווה (כלומר לא כתוצאה ממלחמה או אסון טבע פתאומי).

לא ברור מאיפה הביאו התושבים מים לצורכי החיים, כיום אין בסביבות האתר מקור מים קבוע וכן לא אותרו בריכות לאגירת מי גשמים.

הישוב בתקופה הביזנטיתעריכה

בתקופה הביזנטית שכן באתר כפר על גבי השלוחה ממערב לעיר מתקופת הברונזה ושטחי העיבוד שלו כללו את האזור שבו שכנה העיר, בתקופה זו נעלם ככל הנראה כמעט לחלוטין חורש האלון והאזור היה מיושב בצפיפות על ידי כפרים, חוות ומנזרים.

במלחמת העצמאותעריכה

ערב ההפוגה השנייה ניסה גד 44 מחטיבת קרייתי להרחיב את השטח שבידי מדינת ישראל מזרחה ועל ידי כך להרחיק את עמדות הלגיון הירדני מהשטח שנכבש במבצע דני, למנוע התקפת נגד ולקטוע את הדרך שקישרה בין בית סירא למזרח השפלה (בית סירא- נעלין- בודרוס - חדיתה ובודרוס - בית נבלא).

בלילה שבין ה 17-18/06 החל הגדוד להפגיז את הכפר בודרוס ובחיפוי האש הארטילרית תפסו לוחמי הגדוד את תל דלית והתבצרו בו.

עם שחר התגלו ריכוזי אויב כמה מאות מטרים מעמדות הגדוד והחלה התקפת נגד על ידי מחלקת שריוניות של הלגיון הירדני.

ההתקפה נהדפה באש מרגמות וקו המגע שבין תל דלית לכפר בודרוס הפך לאחר הסכמי שביתת הנשק לקו הירוק.[3]

המחקר הארכאולוגיעריכה

התל נסקר לראשונה בשנת 1975 במסגרת סקר מפת לוד ונערכו שלוש עונות חפירה החל משנת 1978 על ידי משלחת מאוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' רם גופנא ומאוניברסיטת ביילור טקסס.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עירון לובין, אתרים נבחרים בתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל 2 והתקופה הביזנטית בצפון שפלת יהודה
  2. ^ ליפשיץ, נ., תנאי הצומח והתנאים המקרואקלמיים של ישראל בתקופות פרהיסטוריות ופרוטוהיסטוריות
  3. ^ בודרוס, אתרי מלחמת העצמאות, ‏נדלה 16/07/21