תנועת הבתים הקטנים
תנועת הבתים הקטנים (אנגלית: Small House Movement), או תנועת הבתים הזעירים, היא תנועה או מגמה אדריכלית וחברתית, אשר מאמצת חיים פשוטים בבתים קטנים. שטחו של בית זעיר טיפוסי הוא בין 10 מ"ר ל-40 מ"ר.
פעילים בתנועה הציגו כמטרה חזרה לבתים ששטחם עד 1,000 רגל רבוע (כ-93 מ"ר), בדומה לשטח הבית הממוצע בארצות הברית בשנת 1950.[1] שטח זה גדול במידה רבה משטח הדירה הממוצע במדינות רבות בעולם, ביניהן בריטניה (85 מ"ר בשנת 2013).[2]
רקע עריכה
גודל הבית הממוצע בארצות הברית גדל מ-983 רגל רבועים (91.3 מטרים רבועים) ב-1950, ל-1,780 רגל רבועים (165 מ"ר) ב-1978, ול-2,479 רגל רבועים (230.3 מ"ר) ב-2007, אף על פי שמספר הנפשות הממוצע במשפחה קטן. ההסברים שהוצעו לתופעה זו הם שפע חומרי הולך וגדל, ויוקרתם של הבתים הגדולים יותר.
היסטוריה עריכה
שרה סוסנקה נחשבת למייסדת התנועה, בעקבות ספרה The Not So Big House שפורסם ב-1997.
ג'יי שייפר וגרגורי ג'ונסון יסדו ב-2002 את "התאחדות הבתים הקטנים".[3] שייפר הקים את חברת טמבלוויד (Tumbleweed), אשר מציעה יותר מ-20 דגמים של בתים זעירים על גלגלים, בשטח של 12 מ"ר ומעלה.[4] במקומות רבים בארצות הברית, הצבת הבית על גלגלים מאפשרת לעקוף תקנות בניה אשר קובעות גודל מינימלי לבית. דבי ריצ'מן הצטרפה בשנת 2011 לחברת טמבלוויד כמנהלת שיווק והחברה גם מציעה סדנאות להקמת בתים זעירים בשיטת “עשה זאת בעצמך”.
ב-2005, בעקבות הוריקן קתרינה שפגע בדרום ארצות הברית, פיתחה מריאן קוסטו את "קוטג' קתרינה" בשטח של 28.6 מ"ר, כחלופה נעימה ומכובדת יותר לקרוואנים באותו גודל ש-FEMA (הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום) סיפקה לאנשים שבתיהם נהרסו.[5] הבתים עוררו עניין מעבר לייעודם המקורי באזורי אסון, ובארצות הברית נמכרות תוכניות וערכות להרכבה של דגמים מאוחרים יותר, בשטח גדול יותר.[6]
כמענה לאנשים שאיבדו את בתיהם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, הציעה תנועת הבתים הקטנים צורת דיור זולה לבנייה ולתחזוקה, וידידותית לסביבה. הבתים הזעירים לא קרצו רק לנפגעי המשבר הכלכלי, אלא גם, ואולי בעיקר, לבעלי אג’נדות סביבתיות המצויים בחיפוש מתמיד אחר צורות חיים המבוססות על עקרונות הקיימוּת. וכשהטרנד הירוק פוגש אופציה פרקטית ובעיקר חסכונית - זה בדרך כלל תופס. עקרונות תנועת הבתים הזעירים מבוססים על מוּדעות סביבתית וחברתית, מעבר לאורח חיים פשוט יותר, הסתפקות במועט ותכנון פיננסי ארוך טווח.[7]
פרויקטים של בתים זעירים קיימים גם במדינות נוספות, בהן:
- חברת האדריכלות FKDA, ממנצ'סטר שבבריטניה, הציעה למכירה בתים מוכנים מראש בשטח של 13 או 24 מ"ר. החברה נסגרה ב-2010.
- הארכיטקט הבריטי ריצ'רד הורדן תכנן בית זעיר מוכן מראש, בצורת קובייה שצלעה באורך 2.65 מטר. השטח הוא כ-7 מ"ר. הבתים מיועדים למגורים לטווח קצר.[8]
- חברת NOMAD הקנדית מציעה בתים זעירים ששטחם 11 מ"ר.[9]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- שחר שילוח, הדבר הקטן הבא: בתים קטנים זו הדרך הנכונה לחיות, באתר nrg, 21 ביוני 2009.
- איתי להט, מ"ר שמח, באתר כלכליסט, 28 ביוני 2012.
עומר שוברט, טרנד הבתים הזעירים: כשמצוקה קיומית פוגשת את הקיימוּת , באתר הארץ, 13 בדצמבר 2013.- נעמה ריבה, הטרנד החדש של דיור קומפקטי — 30 מ"ר ואפילו פחות, באתר הארץ, 24 במרץ 2019.
- אביטל ברוידא, צפוף לכם? בני זוג מתגוררים בבית של 14 מ"ר: "זה כמו להתכרבל", באתר Xnet, 26 במרץ 2020
- What Is The Tiny House Movement באתר האינטרנט thetinylife.com של ריאן מיטשל.
- אתר האינטרנט smallhousebliss.com, הסוקר מאות בתים קטנים ברחבי העולם.
- סרטה של קירסטן דירקסן, We The Tiny House People (2012, 81 דקות), באתר YouTube.
הערות שוליים עריכה
- ^ Live Well in Less than 1,000 Square Feet: Living in Small Homes באתר האינטרנט motherearthliving.com.
- ^ Britain has smallest homes in Europe and getting smaller, claims RIBA באתר האינטרנט metro.co.uk, 23 באפריל 2013
- ^ דף אינטרנט על ספרו של גרגורי ג'ונסון, העוסק בשש שנות חיים בבית בשטח 15 מ"ר
- ^ אתר האינטרנט של חברת טמבלוויד
- ^ ג'ודי סטרק, The house that Katrina built, Tampa Bay Times, 28 בינואר 2006
- ^ הקוטג'ים של מריאן קוסטו
- ^ עומר שוברט, טרנד הבתים הזעירים: כשמצוקה קיומית פוגשת את הקיימוּת, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2013
- ^ אתר האינטרנט microcompacthome
- ^ תצלומים באתר האינטרנט של חברת NOMAD