סירת מגורים
סירת מגורים היא סירה המשמשת בעיקר למגורים, בין אם נבנתה במיוחד לשם כך ובין אם הוסבה לשימוש זה; יש שעוגנות סמוך לחוף או רתוקות לרציף דרך קבע, ואחרות מצוידות במנוע ומסוגלות לשוט בכוחות עצמן. רובן אינן ממונעות מכיוון שהן בדרך כלל עוגנות, נשארות נייחות בנקודה קבועה, ולעיתים קרובות קשורות לקרקע כדי לספק שירותים. עם זאת, רבות מהן בעלות כושר שייט.
ניתן לראות בסירת מגורים בית צף, אולם מונח זה משמש לרוב בהתייחס למבנה מגורים שצף על גבי רפסודה[1].
סירות מגורים בעולם עריכה
באירופה, ניתן לראות כמה מהדוגמאות היקרות ביותר של סירת מגורים. בגלל מספר המעגנים המצומצם, המגורים בסירות שלאורך התעלות של אמסטרדם יקרים מאוד, מה שמגביל את כמות הסירות החדשות שמצטרפות. בתעלות מתגוררות כ-2,400 משפחות ויש בהן אפילו בתי מלון ושוק צף של פרחים. הבלומנמארקט, הוא שוק הפרחים הצף היחיד בעולם. השוק נמצא על סירות מגורים לאורך תעלת הסינגל של אמסטרדם. בעיירה מאסבומל (Maasbommel) נבנו אף בתים אמפיבים, אשר עולים עם גובה המים במקרה של שיטפון. בנמל המבורג יש קהילה של סירות מגורים ולהם אף סירות המשמשות כבתי תפילה, כמו "כנסיית סירת הנהר" (Flussschifferkirche) או כנסיית איש הסירות. בברלין יש גם כמה שכונות של סירות בתים, בעיקר בתעלת לאנדוור (Landwehrkanal) בפרידריכסהיין-קרויצברג.
בבריטניה הרשויות מבחינות בין כלי שיט ניידים, באמצעות מנוע או מפרש, לבין סירות מגורים נייחות. קרן התעלה והנהר (אנ') דורשת מכל סירה העוגנת דרך קבע להחזיק ב"תעודת סירת בית". לסירה כזו מותר לנוע מעת לעת, בתנאי שזה לא יהיה השימוש הקבוע שלה.
בית צף עריכה
.jpg)
באמריקה הצפונית קיימת הבחנה בין ספינת מגורים (Houseboat) למבנה מגורים על פונטון או רפסודה (Floathouse).
בטורונטו, קנדה, ישנה קהילה קטנה של 24 בתים במרינת פארק בלאפרס שב"בלאפס של סקרבורו" (אנ'). כמות זו הוגבלה באמצעות חוק עזר עירוני. הבתים בטורונטו בנויים על דוברות בטון המרותקות לתחתית האגם, ועוגנו במרינה כדי לאפשר מגורים לאורך כל השנה. בתים אלה אינם ממונעים ולכן לא נחשבים לכלי שיט. בשנת 1985 אושרה קהילת הבתים הצפים הראשונה בקנדה, קהילת "קאנו פאס" בנהר פרייזר, ליד האי ווסטהאם שבדלתה, קולומביה הבריטית.
בסיאטל, ארצות הברית, קיים קיבוץ נרחב של סירות מגורים המסוגלות לשוט בכוחות עצמן, ובתים צפים הבנויים על מצופים. בשיא, במחצית הראשונה של המאה ה-20, היו בעיר למעלה מ־2,500 בתים צפים, לא כולל סירות מגורים. תחילה כשכונות עוני צפות של בקתות עלובות, אולם כבר ב־1888 נבנו גם מבנים צפים למשפחות מבוססות. נכון לשנת 2010 היו כ-480 בתים צפים בלייק יוניון ומספר קטן יותר במקומות אחרים בעיר. בפורטלנד, אורגון, יש גם סירות בית רבות הן לאורך נהר וילאמט והן נהר קולומביה.
סירות מגורים משמשות גם למטרות מסחר: בחצי האי הצפוני[2] של וירג'יניה, לבנק צֶ'סָפִּיק היה סניף בנק צף בשם Boat 'n Bank שסיפק שירותי בנק לאנשים שגרו על המים. להליבוט קוב (אנ'), אלסקה, יש את אחד מסניפי הדואר הצפים היחידים בארצות הברית. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נפתח במיסטיק איילנד, ניו ג'רזי, "Boatel" (הלחם בסיסים של Boat – סירה ו־Hotel – מלון), מלון לשייטים עם גישה למים. גם השכרת סירות לצורכי מגורים הפכה לצורת הכנסה פופולרית. בסוף שנות ה-40 התפתח ענף פנאי של "שייט בתים" עבור אנשים שרצו לשייט לאורך זמן. אגם קמברלנד בקנטקי נחשב למקום הולדתו של שייט הבתים בארצות הברית.
סכנת זיהום עריכה
סירות מגורים רבות משתמשות בגנרטורים המונעים בבנזין, אשר פולטים פחמן חד-חמצני. המכון הלאומי של ארצות הברית לבטיחות ובריאות תעסוקתית, יחד עם שירות הפארקים הלאומיים ומשמר החופים, ביצעו מספר בדיקות איכות האוויר בסירות בתים החל מאוגוסט 2000. מאז אותה חקירה ראשונית זוהו יותר מ-600 הרעלות הקשורות לשיט בארצות הברית, יותר מ-100 מהן גרמו למוות. למעלה מ-250 מההרעלות אירעו על סירות מגורים, יותר מ-200 מהן יוחסו לפליטות הגנרטורים בלבד.
ראו גם עריכה
- מעונוע – כלי רכב גדול בו ניתן לגור, ומשמש על פי רוב לטיולים. בישראל מכונה אף הוא "קרוואן" ולעיתים "אוטו-קרוואן"
- תנועת הבתים הקטנים – תנועה חברתית הדוגלת במחיה בבתים קטני ממדים. רבים מהם מתוכננים מראש כך שלא יחרגו מהמידות החוקיות המתירות לניידם בכבישים במדינות המערב, והם אמנם מתניידים (אך לא בקלות ובתדירות שמעונוע מאפשר)
- מבנה יביל - מבנה מגורים אשר נבנה במפעל ולאחר מכן מובל לכתובת קבועה
קישורים חיצוניים עריכה
- ארי ליבסקר, דיירי הסירות במרינה של תל אביב נאבקים על הזכות להמשיך לגור בה, באתר כלכליסט, 27 בינואר 2022
הערות שוליים עריכה
- ^ Parry, M. H. (2000). Aak to Zumbra: a dictionary of the world's watercraft. Newport News, VA: Mariners' Museum. pp. 215–216. ISBN 0917376463.
- ^ בעגה המקומית של וירג'יניה, מכונה כל אחד משלושת חצאי האיים בחופו המערבי של מפרץ צֶ'סָפִּיק "צוואר", ולכן חצי האי הצפוני מכונה "הצוואר הצפוני" - Northern Neck.