תעשיית הטקסטיל היהודית בצפת של המאה ה-16
תעשיית הטקסטיל היוותה מרכיב חשוב בכלכלתה של צפת במאה ה-16. התעשייה התפתחה בזכותם של יהודים רבים ממגורשי ספרד, פורטוגל וסיציליה שמצאו מקלט בעיר העתיקה של צפת.
התיישבותם של מגורשי ספרד בצפת
עריכה
במאה ה-16 נכללה צפת באיילט דמשק של האימפריה העות'מאנית. לאחר גירוש ספרד ב-1492, הגיעו לצפת יהודים רבים שחיפשו מקלט במקומות שבשליטת האימפריה העות'מאנית. הם הביאו עמם את הידע ואת הניסיון שרכשו בספרד בכל הקשור בטוויית חוטי צמר, באריגת ובצביעת בדי צמר ובחייטות, שכן האריגה הייתה המלאכה העיקרים של יהודי קסטיליה.[1][2][3]לשגשוגה של תעשיית הטקסטיל בצפת תרמו שפע המעיינות והנחלים בסביבתה, קרבתה לנמלים החשובים עכו וצידון והעובדה שצפת שימשה כתחנת סחר מרכזית בדרך הדואר שחיברה בין דמשק לקהיר.
לדעיכת תעשיית הטקסטיל בצפת בתחילת המאה ה-17 מספר סיבות ביניהן עליית מחירי הצמר בארצות הבלקאן, צמר ששימש לה חומר גלם, העלאת המיסים המוטלים על בדים, הצפת השווקים העות'מאניים בבדים אנגליים ובאופן כללי היחלשותה של האימפריה העות'מאנית.
התפתחות התעשייה והמסחר
עריכהייצור הטקסטיל הפך למקור ההכנסה העיקרי של הקהילה היהודית בצפת אשר ניהלה אותו בצורה כמעט בלעדית.
אלפים מיהודי צפת מצאו את פרנסתם בתעשיית אריגי הצמר עם הקמת בתי מלאכה לטווייה ולאריגה, מצבעות גדולות, הקמת מבטשות רבות בנחל עמוד, חלקן על ידי הסבת טחנות קמח, כמו גם הקמת בתי מלאכה לחייטות.
צמר גולמי, שיובא לצפת מטורקיה, מארצות הבלקן ומספרד דרך נמלי צידון ועכו, עובד בצפת והמוצרים המוגמרים יוצאו לסוריה, למצרים ולארצות הים התיכון. הסוחרים היהודים שמרו על קשר עם קהילות טורקיה ויוון ושיווקו בעזרתן את מוצרי הצמר המשובחים שייצרו בצפת. האריגים והבגדים מתוצרת צפת היו סחורה מבוקשת בארצות הים התיכון - טורקיה, מצרים, סוריה, יוון וגם איטליה. חייטיה של צפת סיפקו בגדים גם לאנשי הצבא הסורי בדמשק ובחלב.
רבנים ותלמידי חכמים מתושבי בצפת בחרו להשתלב בתעשיית הטקסטיל ולהתפרנס ממנה, כדי לא להזדקק לתמיכתה הכספית של הקהילה, וכך לרבי משה גלנטי, רבה הראשי של צפת, הייתה מתפרה ולרבנים משה בירב, מנחם בן משה הבבלי ואחיו ראובן היו מצבעות.
השלכות כלכליות וחברתיות
עריכהבשנת 1522 מנתה האוכלוסייה היהודית בצפת שלוש מאות משפחות. בזכות התיישבותם של היהודים ממגורשי ספרד העיירה הפכה למרכז בינלאומי של ייצור בדים ועד סוף המאה גדל מספר המשפחות היהודיות בצפת לקרוב ל-20,000 . [4]
הצמיחה הכלכלית של צפת בתקופה זאת נבעה בעיקר מהסחר המשגשג בבדי צמר ומוצריהם.[5] על היהודים, שהיו הכוח המרכזי בתעשיית הטקסטיל ובמסחר, הוטלו מיסים גבוהים שהעניקו דחיפה משמעותית לכלכלת האזור. כאשר 1,000 מהיהודים האמידים ביותר עמדו בפני גירוש לקפריסין ב-1576, טענו רשויות המס המקומיות כי צפת תהיה "על סף חורבן" ו"אוצר דמשק יספוג הפסד גדול" אם, בין היתר, "מס בולים על בד רחב, מכס על לבד וגביית המס על בתי הצביעה יופסקו".[6]
יש טוענים ששגשוגה הכלכלי והתחזקותה הכללית של צפת נתנו בידי הרב יעקב בירב, ראש ישיבה ודמות מרכזית בחיי הרוח של העיר, את הכוח לצאת למאבק לקידום רעיון חידוש הסמיכה, בניגוד לעמדתו הנחרצת של הרב לוי בן חביב, ראש חכמי ומנהיגי ירושלים.[7] אשר כתב: "האם בגלל הכמות הגדולה של בגדים שמיוצרים בצפת הם מתיימרים להיות מנהיגי העם היהודי?"
עם ירידת רווחיות תעשיית הטקסטיל בתחילת המאה ה-17, התמעטו העוסקים בתחום והיהודים החלו אט אט לעזוב את העיר.
לקריאה נוספת
עריכה- י' כנעני, "חיים כלכליים בצפת וסביבותיה במאה השש-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה השבע-עשרה" (בעברית), ציון, אוס, ו' (1933–34): 195–201.
- מאיר בניהו, "אניות צמר וכסף ששלחה קהילת קושטא לעזרתה של צפת" (בעברית), אוצר יהודי ספרדה' (1962) 101-108.
- שמואל אביצור, "צפת – מרכז ייצור צמר ארוגים במאה השש עשרה" (בעברית), ספונות ו' (1962).
- שמואל אביצור, "תרומות לתולדות תעשיית הטקסטיל הצמר בסלוניקי" (בעברית), ספונות יב (1971–78): 147–68.
- שמואל אביצור, "הבתן, טחנת מילוי בנחל עמוד - שריד לתעשיית הצמר-טקסטיל בצפת", ישראל, ארץ וטבע 7 (1981).
- שמואל אביצור, "תעשיית טקסטיל הצמר בצפת ופטירתה" (בעברית), בתוך: א' שמואלי ואח'. (עורכים), ארזות הגליל א', חיפה 1983, 353–360.
הערות שוליים
עריכה- ^ Mordecai Kosover (1966). Arabic Elements in Palestinian Yiddish: The Old Ashkenazic Jewish Community in Palestine, Its History and Its Language. Rubin Mass.
In addition Jews in Safed carried on the manufacture and trade of weaving wool and clothing on a grand scale, developed by the skillful craftsmen and merchants among the exiles from Spain.
- ^ Jane S. Gerber (31 בינואר 1994). Jews of Spain: A History of the Sephardic Experience. Simon and Schuster. p. 170. ISBN 978-0-02-911574-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ עמנואל דמתי, תעשיית האריגים בצפת במאה ה-16, באתר כותר - מטח, דצמבר 2022
- ^ בנימין בראודה, תעשיית 'בגדי סאלוניקי' בכלכלת מזרח הים התיכון, באתר מכון יד בן צבי
- ^ Jane Hathaway; Karl Barbir (22 ביולי 2014). The Arab Lands under Ottoman Rule: 1516–1800. Taylor & Francis. p. 209. ISBN 978-1-317-87562-8.
Safed became a thriving regional commercial centre, thanks in large part to the textile, and above all wool, industry, in which Jews participated heavily, particularly in dyeing
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Moshe Maʻoz (1975). Studies on Palestine during the Ottoman period. Magnes Press. p. 113.
- ^ Isidore Budick (1949). Moses di Trani and his time: a topical treatment of Jewish life in the Turkish Empire during the sixteenth century, particularly in the light of Moses di Trani's responsa and those of his contemporaries. Dropsie College for Hebrew and Cognate Learning. p. 4.
In the year 1600 Safed reached the climax of its development with its thirty-thousand Jewish families. This remarkable growth would not have been possible without a corresponding material prosperity. The remark made by Levi ibn Habib, the great opponent of Berab's movement of ordination, that Safed's presumption to challenge Jerusalem's historic supremacy was due to its manufacture of clothing is to be taken as more than mere sarcasm.