תפילת יום השישי
תפילת יום שישי (בערבית: صَلَاة ٱلْجُمُعَة) באסלאם (נקראת גם תפילת הקהילה[1]) היא תפילה (צלאה) קהילתית המתקיימת פעם בשבוע בימי שישי.[2] כל הגברים המוסלמים מצופים להשתתף במסגד למעט חריגים מסוימים בשל מרחק ומצב.[3] גם נשים וילדים יכולים להשתתף אך אינם נופלים באותה חובה כמו גברים. השירות מורכב ממספר חלקים הכוללים שטיפה פולחנית, מזמורים, קריאת כתובים ותפילה ודרשות. יום אלג'ומעה ("יום הקהילה"), או פשוט ג'ומעה פירושו יום שישי בערבית. במדינות מוסלמיות רבות, סוף השבוע כולל ימי שישי, ובאחרות ימי שישי הם חצאי ימים בבתי ספר ובחלק ממקומות העבודה. זהו אחד הטקסים האיסלאמיים הנעלים ביותר ואחד מחמשת עמודי האסלאם.
היסטוריה
עריכהעל פי ההיסטוריה של האסלאם ודיווחיו של אבן אל-עבאס מסופר מהנביא באומרו כי: ההיתר לקיים את תפילת יום השישי ניתן על ידי אללה לפני הג'רה, אך העם לא היה מסוגל להתכנס ולקיים אותה. הנביא שלח הנחיה למוסעב בן עומייר, שייצג את הנביא במדינה להתפלל שתי רכעות בתפילת יום השישי. לאחר מכן, לאחר הגירתו של הנביא למדינה, נשתמרה התפילה על ידו.[4]
מבחינה היסטורית עבור השיעים, חכמי הדת שלהם נרתעו מלעודד להשתתף בתפילות יום שישי.[5][6] לטענתם, תפילות יום שישי קהילתיות עם דרשה היו שגויות ופסקו (יחד עם מספר שיטות דתיות אחרות) עד לשובו של האימאם ה-12 שלהם, מוחמד אל-מהדי. עם זאת, בין היתר, המודרניסט השיעי מוחמד בן מוחמד מהדי אל-ח'אליסי (1890–1963) דרש מהשיעים לקיים בזהירות רבה יותר את תפילות יום השישי כצעד לגשר על הפער עם הסונים.[7] מאוחר יותר, התרגול של תפילות יום שישי קהילתיות פותח, והפך לסטנדרט לאחר מכן, על ידי רוחאללה ח'ומייני באיראן ומאוחר יותר על ידי מוחמד סאדק א-סדר בעיראק. הם הצדיקו את הנוהג תחת דוקטרינת שלטון חכם ההלכה שקודמה לאחרונה. כאשר א-סאדר מינה אימאמים לתפילת יום שישי באזורים בעלי הרוב השיעי - מנהג שאינו מסורתי בשיעה העיראקית ונחשב "מהפכני, אם לא כופר" - זה העמיד אותו בסתירה עם הממסד הדתי השיעי בנג'ף.[8] באיראן שאחרי מהפכת 1979 לתפילות יום השישי מקום חשוב בחיים הפוליטיים ככלי באמצעותו השלטונות מגייסים תמיכה ומעבירים את משנתם להמונים.
טקס התפילה
עריכהטקס התפילה מורכב מכמה חלקים, לרבות שטיפה פולחנית, מזמורים, קריאת כתובים ותפילה ודרשות.
שטיפה פולחנית
עריכהגברים מבצעים וודוא או שטיפה פולחנית כאשר נכנסים למסגד כל המתפללים. המשתתפים שוטפים תחילה את פניהם, אחר כך את זרועותיהם, לאחר מכן מנגבים את ראשם, ואז שוטפים או מנגבים את רגליהם, בסדר זה לפי כללים מסוימים שנקבעו בחוק האסלאמי.
דרשת ח'טבה
עריכה
ערך מורחב – ח'טבה
לאחר מכן האימאם קם ודורש דרשה הנקראת ח'טבה וקורא תפילה וכתובים מהקוראן בערבית. הדרשה ניתנת בשפה המקומית ובערבית או לגמרי בערבית בהתאם להקשר.
האימאם מבצע את הפעולות הבאות:
- מברך את הקהילה בברכה רשמית בערבית ואז לשבת בזמן קריאת האדהאן.
- קם וקורא את דרשת הנצרכים (בערבית: خطبة الحاجة).
- מדקלם פסוקים מהקוראן כדי לעורר תחושה של תקווה ואדיקות
- קורא תחנון הנקרא דועא.
- מתחיל את ח'טבה ואז בשלב מסוים עוצרים ומבקשים סליחה מאללה.
- מתיישב להשאיר מקום לקהילה לבקש סליחה מאללה.
- עומד, משבח את אללה ומוחמד ואז מסיים את החלק האחרון של הדרשה.
- מדקלם דואה וצלואת (בערבית: صَلَوَات) נוספים.
- מזמין את הקהילה לעמוד לתפילת יום השישי.
על פי המסורת השיעית והסונית, הדרשה חייבת להכיל שבח והאדרת אללה, לבקש ברכות על מוחמד וצאצאיו, ולכלול ציטוט קצר מהקוראן בערבית הנקרא סורה. כמו כן, עליו לתת למשתתפים תחושה של תקווא, התראה ותמרה.
התפילה
עריכה
תפילת יום השישי מורכבת משני רכעות או מקטעי תפילה. הכתות השיעיות והסוניות באסלאם רושמות הבדלים קלים בדפוס זה, אך להלן מתווה כללי של שלבי מחזור התפילה.
- רכעה מתחילה כאשר המתפלל מתחיל באמירת תכביר או האדרת אלוהים ומבטא את המילים "אלוהים גדול", (אללה-הו-אכבר).
- בחלק השני של הרכעה המתפלל עושה תכביר נוסף ומשתחווה לזווית של 90 מעלות, מניחים את ידיהם על הברכיים כשרגליהם מרוחקות ברוחב הכתפיים, כשהעיניים ממוקדות בין כפות רגליהם או סביב הרגליים. שטח והשתחוות בכניעה צנועה כאילו ממתינים לצו אלוהים. במהלך תפקיד זה נאמרות בשקט המילים "תהילה לאללה המפואר ביותר" כצורה של הלל פולחני.
- התנועה השלישית של הרכעה היא חזרה מהשתחוות לעמידה לפני, תוך אמירת התכביר, ואז ירידה לסג'וד (בערבית: سُجود) מלא על הקרקע.[9] בסג'וד, מצחו ואפו של המתפלל מונחים בצורה שטוחה על הרצפה כשכף ידיהם מונחת ברוחב הכתפיים מימין ומשמאל לאוזניהם. במהלך עמדה זו חוזרות המילים "תהילה לאללה הכול יכול" תוך התבוננות כצורה של הלל פולחני.
- התנועה הרביעית היא שהמתפלל יחזור מהשתטחות לתנוחת ישיבה כשרגליו מקופלות בצורה שטוחה מתחת לגופו.
על פי תורת השיעית, שני קוואנטים (הרמת ידיים לתחינה בזמן התפילה) מומלצים במיוחד במהלך תפילת יום השישי. הקונוט (בערבית: القنوت) הראשון מוצע ברקעט הראשון שלפני הרוכוע והשני מוצע ברכעה השנייה לאחר העלייה מהרוכוע. על פי המסורת השיעית, רצוי (סונת) לקרוא את סורת אל-ג'ומועה ברכעה ראשונה ואת סורת אל-מונאפיקון ברקעת השנייה, לאחר סורה אל-חמד.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ "Congregational Prayer". LEARN ISLAM (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-04-06.
- ^ Fahd Salem Bahammam. The Muslim's Prayer. Modern Guide. ISBN 978-1909322950. נבדק ב-29 בינואר 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Al-Tusi, M. H. "A concise description of Islamic law and legal opinions." 2008
- ^ Rafat, Amari (2004). Islam: In Light of History. Religion Research Institute.
- ^ Gilles Kepel (2004). The War for Muslim Minds: Islam and the West (illustrated ed.). Harvard University Press. p. 226. ISBN 978-0674015753.
- ^ Jonathan Steele (2008). Defeat: Why They Lost Iraq. I.B. Tauris. p. 96. ISBN 978-0857712004.
- ^ Brunner, Rainer; Ende, Werner, eds. (2001). The Twelver Shia in Modern Times: Religious Culture and Political History (illustrated ed.). Brill. p. 178. ISBN 978-9004118034.
- ^ Joel Rayburn (2014). Iraq after America: Strongmen, Sectarians, Resistance. Hoover Institution Press. p. 173. ISBN 978-0817916947.
- ^ "Rakat - The nature of God - GCSE Religious Studies Revision - WJEC". BBC Bitesize (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-12-07.