פתיחת התפריט הראשי

תרגיל טייגר או מבצע טייגראנגלית: Operation Tiger, Exercise Tiger) היה שם הקוד של אחד משלושה תרגילי אימון רחבי היקף ("חזרה גנרלית") שניהלו בעלות הברית כהכנה לפלישה לנורמנדי במהלך מלחמת העולם השנייה. התרגיל התקיים במהלך חודש אפריל 1944 בחופי סלפטון (אנ') במחוז דבון שבאנגליה. תקלות תיאום ותקשורת בין הכוחות המתאמנים גרמו לחילופי אש ידידותית בין היחידות השונות של הכוחות המתאמנים, וכן לתקיפתה של שיירת נחתות אמריקאיות, שהתכוננה לתרגיל, על ידי ספינות טורפדו של הצי הנאצי. במהלך תרגיל טייגר כולו איבדו את חייהם 946 חיילים ומלחים אמריקאים[1], כשמתוכם 749 חיילים ומלחים אמריקנים בתקיפת ספינות הטורפדו הנאציות בלבד[2][3]. עקב הפלישה הממשמשת ובאה לנורמנדי, נשמר דבר האירוע תחת מעטה סודיות חמורה כדי לא לחשוף את דבר הפלישה[2] ולא לפגוע במורל חיילי בעלות הברית שהתכנסו לקראת הפלישה[1]. הצבא האמריקני התייחס אמנם לפרשה מספר חודשים לאחריה, אך הפרסומים נבלעו מאחורי אירועי הפלישה ושחרור צרפת מהכיבוש הנאצי. אף על פי שאין עדויות לטיוח וכיסוי הפרשה, מעבר לנדרש למטרות ביטחון שדה לקראת הפלישה, צצו שמועות ותאוריות קונספירציה אודות הפרשה[4]. האירוע התפרסם בהרחבה רק בחלוף יותר מ-40 שנים[2].

תרגיל טייגר: חיילים אמריקאים במהלך אימוני נחיתה לקראת הפלישה לנורמנדי, בחופי סלפטון אנגליה

הכנות לתרגילעריכה

בסוף 1943, כחלק מבניין הכוח של בעלות הברית לפלישה לנורמנדי, החלה סדרת אימונים שתכליתה הייתה לתרגל ולאמן את הכוחות בכל מתארי הלחימה הכרוכים במבצע הפלישה. אחת הדאגות הגדולות של הפיקוד העליון האמריקאי הייתה היעדר ניסיון לחימה ממשי במרבית יחידות צבא היבשה האמריקאי שהתכנסו בבריטניה לקראת הפלישה לצרפת. לאור זאת הוחלט לדמות את אימוני הנחיתה קרוב ככל האפשר לתנאי המציאות הקרבית במלואם. נחתות ינחיתו כוחות על החוף בעוד ארטילריה ימית ויבשתית וכן כוחות ביום אויב ינסו להדוף אותם. גנרל דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית, החליט להשתמש בתחמושת חיה שתיירה לפני הכוחות הנוחתים ומעל ראשיהם[5][6].

ממשלת בריטניה הגדירה שטח אימונים באזור חופי סלפטון שבמחוז דבון, שישמש את הכוח האמריקני (כוח U) שנועד לנחות בחוף יוטה שבנורמנדי[7]. המקום נבחר על שום הדמיון הגאוגרפי לחופי הנחיתה המיועדים לצבא האמריקאי בחצי האי קוטנטן שבנורמנדי[8]. כ-3,000 תושבים מקומיים פונו מבתיהם[9][10]. האימונים לקראת הנחיתה החלו בדצמבר 1943, כשתרגיל טייגר היה אחד הגדולים שבהם ותוכנן להתבצע החל מ-22 באפריל 1944 עד 30 באפריל 1944[7]. קדם לו תרגיל ביוור (Exercise Beaver) שהתקיים בין 27 ל-31 במרץ 1944[11] שדימה אף הוא את הנחיתה בחוף יוטה ואחריו התקיים תרגיל פביוס (אנ') שהחל ב-3 במאי 1944 ולמעשה דימה את מבצע נפטון שהיה החלק הימי של מבצע אוברלורד.

תרגיל טייגר כלל את כל המרכיבים המבצעיים הכרוכים בנחיתה הימית, ושיאו נועד להיות תרגול מלא של נחיתה לחופי סלפטון. 30,000 הלוחמים נעזרו ב-9 נחתות טנקים מסוג LST (אנ') ו-LCT (אנ') כדי לבצע את הנחיתות המדומות, אשר כללו גם שימוש באש חיה[8]. מפקד כל התרגיל (כמו גם כל הנחיתה בחוף יוטה עצמו) היה תת-אדמירל דון פ. מון (אנ') מהצי האמריקני, כשלצידו מפקד כוחות היבשה בגזרה מייג'ור גנרל ג'וזף לוטון קולינס, מפקד הקורפוס השביעי של צבא ארצות הברית.

משימתו של הצי המלכותי הבריטי הייתה להגן על אזור התרגיל מפני תקיפות אויב וכן לבצע את ההרעשה הארטילרית שנועדה לדמות את תנאי הנחיתה האמתיים[7]. סדר הכוחות לאבטחה כלל: שתי משחתות, שלוש ספינות טורפדו, ושתי סירות נושאות מקלעים ותותחי 20 מ"מ. הכוח שייט בפתחו של מפרץ ליים (אנ'), שבתוכו משתרעים חופי סלפטון, וכן נערך לכיוון שרבור נמל הבסיס של ספינות הטורפדו של הצי הנאצי בתעלת למאנש.[12]

מבנה הפיקוד על כוחות בעלות הברית, שנערכו לפלישה על אדמת בריטניה, היה סבוך למדי, בשל מקורות הכוחות שבאו ממדינות שונות אל מול ריבונותה של בריטניה עצמה. תחומי האחריות נחלקו בין ים, יבשה ואוויר ובין החיילות השונים מהצבאות השונים שנועדו לבצע את הנחיתה. תוכנית מבצע אוברלורד עצמה נחלקה לתוכניות משנה של מבצעי המודיעין וההטעיה, הכוח הימי, הכוח האווירי, הכוח המוצנח והכוח הנוחת. במהלך תרגילי הנחיתה היו, אפוא, מטות המפקדות השונים עסוקים ועמוסים מאוד בשתי המשימות: המשך "שגרת" ההכנות לפלישה עצמה, ובמקביל פיקוד וניהול התרגילים שתוכננו ובוצעו בלוח זמנים צפוף מאוד[13].

נקודת מפתח להצלחת התרגיל הייתה קיומה של מערכת תקשורת מפורטת ואפקטיבית בין כלל הכוחות שנטלו חלק בו, וכאן נפלה השגיאה הקריטית הראשונה: תוכנית קשר מפורטת שהוכנה לכלל הכוחות הופצה לשטח כשהיא כוללת טעויות דפוס במספרי התדרים שנועדו לתקשורת וגרמה לבלבול קריטי בתקשורת תוך שיבוש של תיאומי הזמנים בין היחידות השונות. האותנטיות שנדרשה על ידי גנרל אייזנהאואר ויועציו הפכה באופן גרוטסקי למציאות מרה כשגופות הנפגעים החלו להיערם[14]. בנוסף על תקלות התקשורת והתיאום, אחת משתי ספינות האבטחה הבריטיות שאמורות היו לאבטח את תרגיל הנחיתה הלילי ב-28 באפריל, לא התייצבה לאחר שניזוקה קודם לכן בהתנגשות קלה עם כלי שיט אחר והופנתה לתיקון, כשהאנייה המחליפה הגיעה מאוחר מדי.[12]

עם היוודע דבר האסון, מעטה סודיות חמור הוטל על האירוע ועל משתתפיו מחשש כי עצם קיומו של התרגיל ומיקומו יחשוף בפני הגרמנים את יעדי הפלישה לצרפת[15].

שלבי התרגילעריכה

 
אימוני העמסת ציוד לוגיסטי לקראת הנחיתה בנורמנדי, חופי סלפטון אנגליה, אפריל 1944

השלב הראשון של התרגיל כלל בעיקר אימוני התכנסות, הכוונה ועלייה על סיפוני כלי השיט, והתקיים מ-22 באפריל עד 25 באפריל 1944. בשלב השני, בערבו של 26 באפריל 1944, עלה הגל הראשון של כוחות התקיפה על כלי השיט והפליג לים. התוכנית הייתה לדמות את חציית התעלה על ידי מסלול מעגלי במפרץ ליים (אנ') בואכה חופי סלפטון עם אור ראשון 27 באפריל 1944.[12] המאמץ לשוות מקסימום מציאות ריאלית לתרגיל כלל אפילו חקירת "שבויים" על ידי מתורגמנים שיתלוו לכוח הנוחת על מנת להפיק "מודיעין" שנשתל מראש אצל הכוח המגן, ואפילו הדמיה של "פצועים" ו"הרוגים" כולל הכנת "שטחי קבורה" כדי לתרגל צוותים רפואיים ורשמי קברים. בקרים מיוחדים הוצבו בכלל היחידות על מנת לדווח על רמת הביצועים שלהן בתרגיל ולפסוק תוצאות במהלכו[6].

27 באפריל 1944 - חילופי אש בין "כוחותינו"עריכה

הנחיתה הראשונה נערכה בבוקרו של 27 באפריל (שנועד לדמות את יום ה-D Day של הפלישה לנורמנדי) והשתבשה בשל "אש ידידותית" שניתכה על הכוחות הנוחתים.

שעת ה-ש' המקורית לתרגיל נקבעה לשעה 07:30, כאשר לפי פקודת התרגיל החל מ-"ש' פחות 50 דקות" ועד "ש" תוכננו להתבצע כל פעולות ההרעשה הארטילרית והתקיפות האוויריות שנועדו לדמות את תנאי הקרב[16], כשלאחריהן אמורים היו כוחות הנחיתה להסתער על החוף. בפועל, בשעה 06:25 בבוקר החליט תת-אדמירל מון, מפקד התרגיל, לדחות את שעת ה-"ש" בשעה, (כלומר לשעה 08:30) בעצת סגנו, ככל הנראה בשל דיווח על איחור בהתייצבות חלק מהנחתות בנקודת ההיערכות[17]. בשל תקלות התקשורת, כאמור לעיל, לא קיבלו כל הכוחות את העדכון שממילא הופץ בלוח זמנים חפוז. כתוצאה מכך חלק מכוחות הנחיתה נחתו בלוח הזמנים הישן ושהו על החוף בשעה 07:40 בבוקר, עת החלו ספינות התותחים ומפציצי חיל האוויר בהרעשה המקדימה לפי לוח הזמנים החדש (50 דקות לפני שעת ה-"ש" החדשה 08:30). בנוסף ישנן עדויות מפי חיילים שהשתתפו בתרגיל כי טנקים אמפיביים שהיו בדרכם לנחיתה על החוף ירו אש חיה לעבר החוף, כחלק מהתרגיל, כשכוחות חי"ר כבר שוהים על החוף. קיימות עדויות רבות, הן של חיילים אמריקאים והן מפי אנשי צוות ים של אניות הצי הבריטי שנטלו חלק בתרגיל, בדבר אבדות אמריקאיות כתוצאה מהירי וההפגזות, אך מספר הנפגעים המדויק באירוע זה שנוי במחלוקת[18].

בהחלטתו לדחות את "שעת השין" לא ציית תת-אדמירל מון לתפיסה שהכתיב גנרל אייזנהאואר בדבר שאיפה מקסימלית ונוקשה לדמות את מהלך התרגיל לתוכניות הקרב של הפלישה לנורמנדי והמציאות הצפויה במהלכה[17] (לרבות, כפי שקורה לא אחת במבצעים צבאיים - איחור בהתייצבות חלק מהכוחות בשטחי ההיערכות). אך הכשל העיקרי היה אי נקיטת פעולות כדי לוודא שכל הכוחות המעורבים בתרגיל, אכן מעודכנים אודות שינוי לוח הזמנים.

28 באפריל 1944 - התקפת סירות הטורפדו הנאציותעריכה

הקרב מול ספינות הטורפדו הגרמניות "תרגיל טייגר"
מערכה: הפלישה לנורמנדי
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
 
החץ מראה את מפרץ ליים ((אנ')) בדרום אנגליה
תאריך התחלה: 27 באפריל 1944
תאריך סיום: 28 באפריל 1944
משך הסכסוך: יומיים
מקום: אנגליה התעלה האנגלית
50°16′48″N 3°38′51″W / 50.28°N 3.64750°W / 50.28; -3.64750
תוצאה: ניצחון לגרמניה
הצדדים הלוחמים

ארצות הברית ארצות הבריתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת

גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית

כוחות

9 E-boats(אנ')

אבידות

749 הרוגים
200 פצועים
2 נחתות טובעו
2 נחתות ניזוקו

אין

למרות האבדות במהלך היום הקודם הוחלט להמשיך בתוכנית התרגיל כחלק מבניית הריאליזם באימונים שהגה גנרל אייזנהאואר לקראת הנחיתה בנורמנדי. על פי תוכנית התרגיל, לאחר נחיתת כוחות הסער הראשונים עם אנשי ההנדסה הקרבית שנועדו לפרוץ מכשולים ולסלק מוקשים, אמור היה לנחות כוח נוסף בהמשך כתגבורת ואספקה בכדי להרחיב את ראש הגשר על החוף[16]. שיירת הנחתות שאמורה הייתה להוביל את הגל השני של הנחיתה קבלה את שם הקוד T-4[19]}}. ב-27 באפריל בשעה 09:45 בבוקר, החלו ספינות שיירת הנחתות להפליג לאזור היערכות כשבדרך פגשו קורבטה של הצי הבריטי, "אזליאה" (Azalea). זו אמורה הייתה יחד עם אנייה אחרת, המשחתת (מימי מלחמת העולם הראשונה) "סקימיטר" (Scimitar), לאבטח את השיירה מפני תקיפה גרמנית. השיירה שכללה 8 נחתות מסוגים שונים (שמספריהן: 515, 496, 511, 531, 58, 499, 289 ו-507) המשיכה בדרכה במבנה טורי לקראת הנחיתה השנייה שתוכננה לשעות הבוקר המוקדמות של 28 באפריל[20].

סדרה של טעויות קשר, ארגון, תכנון, פיקוד, תיאום ותזמון, שכל ישר וסתם מזל רע הובילו את שיירת T-4 לתוך מפגש הרה-אסון עם כוח ימי גרמני[21].

ערב קודם, ניזוקה קלות המשחתת "סקימיטר" בשל התנגשות עם נחתת. כניסתה לתיקון התאפשרה רק ב-28 באפריל. הוחלט, מבלי לדווח למטה, להשאירה לתיקונים מבלי לדאוג לאנייה מחליפה. רק בשעה 23:00 (27 לאפריל) הבינו אנשי המפקדה הימית שבפליימות' את משמעות היעדרה של אניית האבטחה הנוספת. כשדווח הקצין התורן הבכיר על העניין, כבר התקבלו דיווחים מתחנות מכ"ם שעל החוף וכן ממשחתת בריטית אחרת על נוכחותן של ספינות טורפדו נאציות בקרבת השיירה. הוראה להחליף את "סקימיטר" ניתנה למשחתת הבריטית "סלאדין" (צלאח א דין Saladin) רק בשעה 01:37 לפנות בוקר 28 באפריל. אף שזו שייטה במהירות המקסימלית שהייתה ביכולתה (23 קשר - אף לאנייה זו אירעה, מסתבר, תקלה בדוודים), לא הספיקה להגיע לזירת ההתקפה בזמן. בינתיים, האנייה "אזליאה" נותרה יחידה כדי להגן על השיירה. מפקדה נצמד לפקודות שקיבל בתוכנית התרגיל ולפיהן במקרה של תקיפת אויב "עליה לסגור את החוף ולא למנוע או לסכל תקיפת אויב". תת-אדמירל מון, שהיה המפקד המבצעי, יכול היה להורות על שינוי פקודות אלו אך לא עשה כן, אף על פי שהיה בין מקבלי ההתראה על נוכחות ספינות נאציות באזור[22].

עקב טעויות התקשורת שגרמו לחוסר התיאום יום קודם, קיבלו הנחתות האמריקאיות תדרי קשר שונים מאלו של אוניות הליווי ומוצב הפיקוד הימי הבריטי על החוף. בשל כך, דיווח של אחת מאניות הצי הבריטי על איתור ספינות הטורפדו הנאציות, הגיע אמנם במהרה לאניית הליווי הבריטית אך לא לנחתות האמריקאיות. מפקדה של הקורבטה "אזליאה" הניח כי האמריקאים קיבלו את ההתראה, לכן לא עשה כל פעולה כדי להזהירן. כך התאפשר לטרפדות הנאציות מסלול ישר ונקי להתקפה על השיירה החשופה[19]

בליל 27 באפריל, כמה דקות אחרי השעה 22:00, יצאה שייטת של 9 ספינות טורפדו גרמניות(אנ') מבסיסה שבשרבור לסיור שגרתי במי התעלה האנגלית לכיוון מפרץ ליים. על פי עדות מפקד הסיור, לא היה כל מידע מודיעיני קונקרטי אודות פעילות מיוחדת של ספינות בעלות הברית באזור. כן היה ידוע להם על תנועה מוגברת של ספינות בעלות הברית לאורך החוף הדרומי של אנגליה במהלך כל חודש אפריל. המפקד הגרמני מעיד בזיכרונותיו כי לכל אורך ההפלגה לא נראתה נוכחות של ספינות משמר כלשהן של בעלות הברית, ולמעט מספר זיקוקין שנורו ממרחק לא הייתה כל פעילות. ב-28 באפריל בשעה 02:00 מצא עצמו הכוח הנאצי בליבה של שיירת הנחתות. בשעה 02:15 לערך נורו הטורפדו הראשונים על ידי הנאצים בהפתעה מוחלטת[23].

כתוצאה מהתקפה זו נפגעו 4 נחתות:

  • LST-289 - עלתה באש אך הצליחה להגיע לחוף כשעל סיפונה 13 מלחים אמריקניים הרוגים[24]
  • LST-507 - טבעה כתוצאה מפגיעת טורפדו יחד עם 202 חיילים ומלחים אמריקניים שנהרגו[24]
  • LST-511 - ניזוקה כתוצאה מחילופי "אש ידידותית" שגרמה לפציעתם של 18 חיילים ומלחים אמריקניים [25]
  • LST-531 - טבעה בתוך 6 דקות מרגע פגיעתה על ידי טורפדו נאצי, כשעל סיפונה 424 חיילים ומלחים אמריקניים[24][26][27]

סה"כ נהרגו כתוצאה ישירה של פגיעת הטורפדו 639 חיילים ומלחים אמריקניים. 110 נוספים איבדו את חייהם מהיפותרמיה כתוצאה משהייתם במים הקפואים, אובדן דם כתוצאה מהגעה מאוחרת של כוחות החילוץ וטביעה בשל משקלו הרב של הציוד אותו נשאו חיילי החי"ר[28].

שאר הספינות לרבות אניית הליווי השיבו אש לכיוון הספינות הנאציות שלא ביצעו תקיפות נוספות ונמלטו לבסיסן ללא כל אבדות.

אחרית דברעריכה

מספר האבדותעריכה

למרות מספרי האבדות שצוינו לעיל, 40 שנים אחרי האירוע עדיין קיימת מחלוקת אודות המספרים המדויקים של ההרוגים בתרגיל[29]}}. יש הטוענים כי מספר ההרוגים הכולל עלה על 1,000 חיילים. עלו גם טענות כי חלק מן ההרוגים נכללו בדיווחי האבדות של יום הנחיתה עצמו ב-6 ביוני 1944.

מספר האבדות במהלך הנחיתה המבצעית בחוף יוטה שבנורמנדי, עמדו על כ-200 הרוגים[א] שהם חמישית ממספר ההרוגים בתרגיל טייגר עצמו (לפי ההערכה הנמוכה).

השמירה על הסודיות - טיוח או לא?עריכה

הצלחתו של מבצע אוברלורד הייתה תלויה בהצלחת תוכנית ההטעיה האסטרטגית שתמכה בתכנון המבצעי, הלא היא מבצע שומר ראש. מחשש שפרסום האסונות שפקדו את תרגיל טייגר יחשוף את מיקום הנחיתה האמיתי בצרפת, ננקטו צעדים חמורים, נוקשים ומידיים כדי להבטיח שמידע קריטי זה לא ייחשף.

כל הניצולים הושבעו, תודרכו והוחתמו בדבר החובה לשמירת סודיות על ידי מפקדיהם. לכוח המתרגל הצטרפו 10 קצינים שסווגו סיווג ביטחוני ברמת BIGOT[30][ב]. קצינים אלו הכירו את כל תוכניות הפלישה לנורמנדי על בוריין, לרבות המיקום והמועד המדויקים[30]. כל הקצינים היו על הנחתות שטובעו. עם היוודע דבר היעדרם התעורר חשש כבד כי לפחות אחד מהם ואולי אף יותר נפלו בשבי האויב הנאצי על כל המשתמע לגבי סודיות המבצע. רעיון ביטול הפלישה כולה, או לפחות עריכת שינויים משמעותיים בה, עמד על הפרק[33]. רק משנתגלו כל עשר גופות הקצינים, בין שאר ההרוגים, נתקבלה ההחלטה להמשיך בהכנות כרגיל[33]

אחד הצעדים הנוקשים שננקטו לצורך שמירת הסודיות נגע אפילו לצורת הטיפול בפצועי ההתקפה.

סרן רלף גרין, קצין רפואה ששירת בבית חולים 228 בשרבורן העיד 40 שנים אחר כך: "בבוקר 28 באפריל נתקבלה שיחת טלפון בהולה מהשליש היחידתי ולפיה בפקודת מפקד היחידה הרפואית, קולונל ג'יימס קנדל, על כל הצוות הרפואי שמנה 40 קציני רפואה ו-80 אחיות להתייצב לתדריך מיידי". גם בחלוף 40 שנים זוכר סרן גרין את המילים המדויקות של קולונל קנדל: "אנחנו במלחמה עכשיו. בתוך שעה צפויים להגיע אלינו מאות מקרי חירום של הלם כתוצאה משהות ארוכה במים, משולבים בפציעות של התפוצצויות וירי. הפיקוד הורה כי עלינו לטפל בחיילים אלו כאילו שאנחנו וטרינרים, אסור לכם לשאול שאלות ולרשום רישומים כלשהם. לא יתקיימו דיונים מקצועיים. בתום הטיפול הרפואי לפי הכללים, מי שידבר אודות הפציעות, ולא משנה מהי חומרתן, צפוי לעמוד למשפט צבאי! איש אינו מורשה לעזוב את המתחם שלנו עד להודעה חדשה"[34].

באשר לשאלת הטיוח כן או לא, קן סמול (Ken Small) מחבר הספר: The Forgotten Dead – Why 946 American Servicemen Died Off The Coast Of Devon In 1944 – And The Man Who Discovered Their True Story טוען כי תרגיל "טייגר" נשמר תחת מעטה סודיות סמיך, משום שכך צריך היה להיות. לדבריו, המילה "טיוח" בהקשר דומה לזה של פרשת ווטרגייט, למשל, אינה נכונה. מה שלמעשה קרה זה שהפרשה, על הרוגיה ופצועיה, פשוט נשכחו. הניצולים הושמו תחת מגבלות ביטחון שדה חמורות עד כדי כך שחלקם לא יכלו לדבר אודות האסון, שנים רבות לאחר מכן[35]. אירועי הפלישה שבאו לאחר מכן תפסו את תשומת הלב הציבורית והאפילו על אירוע זה, אף על פי שהודעה רשמית לעיתונות, בחתימת גנרל אייזנהאואר, פורסמה ביולי 1944[2] [כפי שהופיע בדיווח של סוכנות איי פי[36]. דיווח נוסף אודות הפרשה הופיע במהדורת אוגוסט 1944 של העיתון האמריקאי "כוכבים ופסים" (Stars and Stripes)[37]

לקחים עיקרייםעריכה

אם יש נחמה, לאור התוצאות העגומות של תרגיל טייגר, הרי היא בכך שתהליך של הפקת לקחים החל בעקבותיו שיפר את מוכנות הכוחות לקראת הפלישה עצמה, אם כי חלקם יושמו רק לאחר תום הנחיתה עצמה. בין יתר הלקחים והשינויים ניתן למנות:

  • נקבעו תדרי רדיו אחידים לכלל הכוחות בכל זירה
  • חגורות ההצלה האישיות של הלוחמים שופרו וכן נערכו אימונים ייעודיים בהפעלתן בתנאים מבצעיים, אם כי גם ביום הנחיתה עצמו עדיין נעשה שימוש בחגורות הישנות ורק מספר שבועות לאחר מכן הוכנסו לשרות חגורות משופרות[29]
  • תוכננו ויוצרו כלי שיט קטנים שנועדו למשות ניצולים מנחתות שייפגעו במים במהלך הנחיתה בנורמנדי.

שאלת האחריות (והאשמה)עריכה

מיד לאחר האירוע החל תחקיר מבצעי שנסב אודות חלוקת תחומי האחריות על התרגיל ומי נושא באשמה לתוצאותיו הקשות. עובדה היא ששרשרת הפיקוד בתרגיל הייתה לא ברורה מחד, ומבוזרת מדי בין מפקדים, מפקדות וחיילות שונים מאידך. בעוד אחריותו של מפקד למתרחש תחתיו היא מלאה, לא תמיד משמעותה גם אשמה. שאלה זו היא פונקציה של קשר סיבתי בין סיבה למסובב: האם פעולה או מחדל של מפקד גרמו באופן ישיר לתוצאה? שהרי בינו (בעיקר אם מדובר במפקד בכיר) לבין פקודיו קיימת שרשרת פיקוד שכל אחד המנוי עליה תורם את חלקו (הרמטכ"ל, לדוגמה, אחראי על כל המתרחש בצבא לרבות אובדן ציוד זניח. אבל אין זה אומר כי הוא אשם באובדן. שאלה זו תיבדק במורד שרשרת הפיקוד).

אם נתייחס לפעולותיו של תת-אדמירל דון פ. מון כמפקד התרגיל הרי שניתן להצביע על החלטתו לדחות את "שעת השין" ביום 27 באפריל מבלי שווידא כי כל הכוחות מעודכנים בלוח הזמנים החדש, ועל התעלמותו מעובדת היעדרה של ספינת מלחמה בריטית לאבטחת שיירת T-4 (בליל 27–28 באפריל), אף על פי שדווח על הימצאות טרפדות נאציות באזור, כדוגמה למעשה ומחדל שתרמו ישירות לתוצאה הקשה בשני האירועים. במקרה הזה התלכדה האשמה לאחריות.

גם קציני צי בריטיים היו שותפים לאחריות ולאשמה וטענות קשות הופנו על ידי האמריקאים כלפי תת-אדמירל רלף לית'אם (אנ'), שהיה מפקד הגזרה הימית של אזור התרגיל, באשר לאחריותו לכשל אבטחת השיירה ובעיקר היעדרה של המשחתת "סקימיטר" וכשלונו להקצות משחתת מחליפה. תת-אדמירל לית'אם קיבל על עצמו את האחריות לכך ואף התנצל במכתב ששיגר למקבילו האמריקאי אדמירל הול (Hall)[38].

תת-אדמירל דון פ. מון פיקד על הנחיתה בחוף יוטה ב-6 ביוני 1944, מאניית הצי בייפילד (Bayfield). ולאחר מכן נשלח לנאפולי כדי להשתתף בפלישה לדרום צרפת - מבצע דרגון. ב-5 באוגוסט 1944 התאבד תת-אדמירל מון באמצעות ירי בראשו מאקדחו האישי. הגרסה הרשמית ייחסה מעשה זה להלם קרב בו לקה כביכול הקצין הבכיר. גרסה אחרת טוענת כי רגשות האשמה בשל תוצאות תרגיל טייגר, עליו פיקד, הביאוהו למעשה הקיצוני[39].

 
טנק השרמן מטיפוס DD שנמשה ממימי מפרץ ליים וניצב ביד הזיכרון שב-Torcross
 
לוח זיכרון לחללי תרגיל "טייגר"- חוף "יוטה" מחוז מאנש, נורמנדי צרפת

הנצחהעריכה

הסופר קן סמול (המוזכר לעיל ומספרו נלקחו סימוכין לערך זה) הצליח בשנת 1984, בעזרת תושבי האזור של חופי סלפטון, למשות מהים טנק שרמן שהשתייך לגדוד השריון ה-70 של צבא ארצות הברית ונטל חלק בתרגיל. הטנק הוצב, בעזרת ממשלת בריטניה, בכפר טורקרוס (אנ') שבמחוז דבון ומשמש כיד זיכרון לאירוע.

לקריאה נוספתעריכה

  • Lewis, Nigel (1990). Exercise Tiger: The Dramatic True Story of a Hidden Tragedy of World War II. New York: Prentice-Hall. ISBN 0-13-127796-0
  • Small, Ken; Rogerson, Mark (1988). The Forgotten Dead – Why 946 American Servicemen Died Off The Coast Of Devon In 1944 – And The Man Who Discovered Their True Story. London: Bloomsbury.
  • .Edwin P. Hoyt (1999). The Invasion Before Normandy: The Secret Battle of Slapton Sands

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תרגיל טייגר בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ מקורות שונים מציינים מספרים שונים של האבדות ביום הנחיתה בחוף יוטה החל מ-197 דרך 200 ועד 210 הרוגים. המקורות הם מקס היסטינגס בספרו "Overlord: D-Day and the Battle for Normandy", סטיבן אמברוז בספרו "יום הפלישה" ואנדרו רוברטס בספרו "סערת המלחמה"
  2. ^ המונח BIGOT(אנ') פירושו רשימת אנשים בעלי סיווג ביטחוני גבוה ביותר לידיעת פרטים מסווגים ביותר אודות תוכנית מבצעית. למקור השם ישנם שני הסברים, האחד: שזהו היפוך המילים TO GIBraltar מ-1942 ("עבור גיברלטר" - שם שכנה מפקדתו של אייזנהאואר), בו השתמשו לסווג מסמכים סודיים ביותר במהלך ההכנות למבצע לפיד הפלישה לצפון אפריקה[31]. השני: שאלו הן ראשי התיבות של British Invasion of German Occupied Territory[32]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Ellen Castelow, Exercise Tiger, HISTORIC UK (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 MacDonald, Charles B., Slapton Sands: The Cover-up That Never Was, public1.nhhcaws.local, ‏יוני 1988 (באנגלית)
  3. ^ אביתר בן-צדף, התקלה טואטאה אל מתחת השטיח, www.news1.co.il, ‏מאי 2014
  4. ^ Fenton, Ben (25 באפריל 2004). "The disaster that could have scuppered Overlord" (באנגלית). ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2019. 
  5. ^ Ken Small, Mark Rogerson, The Forgotten Dead: Why 946 American Servicemen Died Off the Coast of Devon in 1944 - and the Man who Discovered Their True Story, UK: Bloomsbury, 1989, עמ' 17
  6. ^ 6.0 6.1 Lewis, Nigel, Exercise Tiger: The Dramatic True Story of a Hidden Tragedy of World War II, New York: Prentice-Hall, ראשונה, 1990, עמ' 43, ISBN 0-13-127796-0
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Wendy Lawrance, Exercise Tiger: The Forgoten Sacrifice of the Silent Few, United Kingdom: Fonthill Media, 2013, עמ' 36
  8. ^ 8.0 8.1 Edwin P. Hoyt, The Invasion Before Normandy: The Secret Battle of Slapton Sandss, Scarborough House, Boston, 1999, עמ' 42
  9. ^ South Devon Evacuation 1944, www.exeterflotilla.org
  10. ^ Slapton Monument Rededication, web.archive.org, ‏2016-05-31
  11. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 42
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Ken Small, Mark Rogerson, The Forgotten Dead: Why 946 American Servicemen Died Off the Coast of Devon in 1944 - and the Man who Discovered Their True Story, עמ' 20
  13. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 57, 58
  14. ^ Small, Ken; Rogerson, Mark, עמ' 17, 18
  15. ^ Alex Kershaw, The Bedford Boys, USA: Da Capo Press, 1st, 2003, עמ' 91, ISBN 9780306813559
  16. ^ 16.0 16.1 ‏Ken Small, Mark Rogerson, עמ' 19
  17. ^ 17.0 17.1 Lewis, Nigel, Exercise Tiger: The Dramatic True Story of a Hidden Tragedy of World War II, 1990, עמ' 74
  18. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 252–254
  19. ^ 19.0 19.1 ‏Small, Ken; Rogerson, Mark, 1988,עמ' 21
  20. ^ Small, Ken; Rogerson, Mark, 1988, עמ' 22
  21. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 59, 66
  22. ^ Small, Ken; Rogerson, Mark, 1988, עמ' 79
  23. ^ ,Small, Ken; Rogerson, Mark 1988,עמ' 23–24
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 COMBINED OPERAIONS, OPERATION TIGER, www.combinedops.com
  25. ^ Exercise Tiger Trust » Declassified Report – USS LST511 Casualty Report Table (באנגלית)
  26. ^ MacDonald, Charles B., Slapton Sands: The Cover-up That Never Was, public1.nhhcaws.local, ‏יוני 1988 (באנגלית)
  27. ^ Fenton, Ben (25 באפריל 2004). "The disaster that could have scuppered Overlord" (באנגלית). ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2019. 
  28. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 114, 115
  29. ^ 29.0 29.1 ‏Lewis, Nigel, 1990, עמ' 114
  30. ^ 30.0 30.1 Small, Ken; Rogerson, Mark, The Forgotten Dead – Why 946 American Servicemen Died Off The Coast Of Devon In 1944 – And The Man Who Discovered Their True Story. London, 1988, עמ' 94
  31. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 48
  32. ^ BBC - A History of the World - Object: BIGOT security classification stamp, www.bbc.co.uk
  33. ^ 33.0 33.1 ‏Small, Ken; Rogerson, Mark, 1988, עמ' 95
  34. ^ Small, Ken; Rogerson, Mark, 1988, עמ' 91
  35. ^ Small, Ken; Rogerson, Mark, 1988,עמ' 6
  36. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 228
  37. ^ Charles B. MacDonald, 'Slapton Sands: The Cover-up That Never Was', ‏June 1988
  38. ^ Small, Ken; Rogerson, Mark, 1988, עמ' 37
  39. ^ Lewis, Nigel, 1990, עמ' 261