120 הימים של סדום
120 הימים של סדום, או בית הספר להפקרות (בצרפתית: Les 120 journées de Sodome or l'école du libertinage) היא נובלה שנכתבה על ידי המרקיז דה סאד, בשנת 1785.
 | |
| מהדורת 1931 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | המרקיז דה סאד |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה | נובלה |
| נושא |
סאדומאזוכיזם  |
| מקום התרחשות |
פריז |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1785 |
  | |
תוארה הן כפורנוגרפית[1] והן כארוטית[2]. עלילתה מגוללת את סיפורם של ארבעה ליברטיניסטים אמידים, שהחליטו לחוות את הסיפוק המיני האולטימטיבי, כפי שהם ראו אותו, באורגיות. כדי לעשות זאת הם נסעו לטירה מרוחקת בלב היער השחור ולקחו עמם 36 אנשים, רובם נערים ונערות, שיועדו להיות קורבנותיהם. האצילים הזמינו ארבע מנהלות בתי בושת, והפצירו בהן לספר על חייהן והרפתקאותיהן. סיפוריהן העניקו לאצילים השראה, והם החלו להתעלל מינית בקורבנותיהם ולענות אותם. סבל הקורבנות הלך וגבר, עד שבתום הסיפור הם נרצחו בעינויים על ידי האצילים.
למרות שנכתבה בשנת 1785, פורסמה הנובלה רק בתחילת המאה ה-20[3]. בשנים האחרונות תורגמה הנובלה לשפות רבות, בהן אנגלית, יפנית, ספרדית, רוסית וגרמנית. היא נותרה שנויה מאוד במחלוקת, ועודנה מוחרמת על ידי מספר ממשלות בשל האלימות הפיזית והמינית הקיצונית שבה. למרות זאת נשארה הנובלה מקור עניין לסטודנטים ולהיסטוריונים.
היסטוריה עריכה
המרקיז דה סאד כתב את 120 הימים של סדום במהלך שלושים ושבעה ימים בשנת 1785 בעת שהיה כלוא בבסטיליה. היות שלא היו ברשותו כלי כתיבה ודפים ומחשש שיצירתו תוחרם אם תתגלה, כתיבת היצירה נעשתה בהחבא ועל גבי גליל נייר באורך 12 מטרים. ב-14 ביולי 1789, בעת מאורעות המהפכה הצרפתית נכבשה הבסטיליה על ידי ההמון הזועם והועלתה באש. המרקיז דה סאד היה בטוח שיצירתו אבדה עם נפילת הבסטיליה, ואף "בכה דמעות של דם על אובדנה"[3]. לאחר מספר שנים נמצא גליל הנייר בתאו של סאד. הגליל עבר במרוצת השנים מיד ליד כשלכל אורך אותה התקופה יוחסה לו חשיבות עקב היותו שריד מתקופת המהפכה.
בשנת 1903 גליל הנייר הגיע לידיו של הפסיכיאטר הגרמני איוון בלוך. הוא עיין בה, החליט שפרסומה יכול לתרום למחקר הפסיכיאטרי וב-1904 הוציא אותה לאור תוך שימוש בשם בדוי. בשל האלימות הפיזית והמינית הקיצונית שבה, הוחרמה היצירה בעת יציאתה ואף נאסרה לפרסום במדינות רבות. בסוף המאה ה-20 הותרה היצירה לפרסום ברוב מדינות אירופה.
ב-2004 נרכש גליל הנייר על ידי סוחר כתבי יד צרפתי תמורת שבעה מיליון יורו[1]. ב-2014 הועבר למוזיאון כתבי היד שלו בפריז[1]. ב-2015, בשל שערורייה כספית, הוחרם הגליל על ידי ממשלת צרפת[4]. ב-2017 הוכרז כאוצר לאומי של צרפת[5].
עלילה עריכה
תקציר והקדמה עריכה
העלילה מתרחשת בטירה ביניימית מרוחקת, שנמצאת באזור הררי גבוה שמוקף ביער, מנותקת משאר העולם, בתקופת מלכותו של לואי הארבעה עשר או שנים אחדות לאחריה.
העלילה נמשכת חמישה חודשים, בין נובמבר למרץ. ארבעה ליברטיניסטים אמידים נעלו עצמם בטירה, שנושאת את השם טירת סילינג[6], יחד עם מספר קורבנות ושותפים. היות שהצהירו שהתחושות שמקורן בחוש השמיעה הן הארוטיות ביותר, הזמינו ארבע יצאניות לשעבר והקשיבו לסיפוריהן. הסיפורים העניקו להם השראה להשתתף בפעילויות דומות עם קורבנותיהם.
הנובלה אינה יצירה גמורה. רק חלקה הראשון הושלם. שלושת החלקים האחרים כתובים כטיוטה, ובחלקם הערותיו של דה סאד, שמופיעות בחלק מהתרגומים. בשלב מסוים בכתיבה היצירה, הגיע דה סאד למסקנה שלא יוכל להשלימה, וכתב את שלושת חלקיה האחרונים במהירות, מבלי לסיים את עריכתם.
הסיפור כולל הומור שחור מסוים, ובהקדמה פונה סאד בקלילות אל הקורא כ"קורא ידידותי". בהקדמה הוא סותר את עצמו - מתעקש שעל הקורא לא לחשוש מ-600 התיאורים המיניים שבסיפור, משום שלכל אחד העדפות מיניות משל עצמו, ובה בעת מזהיר את הקורא מהזוועות שיפורטו להלן, ומציע לקורא לפקפק בהמשך הקריאה. סאד, אפוא, מרומם את ארבע הדמויות הראשיות שלו ומשמיצן; מציגן הן כגיבורים חופשיים ברוחם והן כנבלים מושחתים בנפשם, לעיתים באותה פסקה ממש.
עלילה עריכה
בכל אחד מארבעת החודשים, אחת היצאניות מספרת חמישה סיפורים ביום, שעוסקים בפטישים של לקוחותיהן המעניינים ביותר. התאוות שבסיפורים מתחלקות לארבע קטגוריות: פשוטות, מורכבות, קרימינליות ורצחניות, בסדר הולך וגובר של מורכבות ואכזריות.
נובמבר: התאוות הפשוטות - היחידה שנכתבה בשלמותה. התאוות בה נחשבות 'פשוטות' משום שאינן כוללות חדירה. המעשיות בחלק זה כוללות גברים שאוהבים לאונן בפניהן של ילדות בנות שבע ומתמכרים לשתיית שתן ולאכילת צואה. במהלך הסיפור, ארבעת הליביריטינים מבצעים בבנותיהם ובילדים שחטפו דברים דומים לאלה ששמעו מהיצאניות.
דצמבר: התאוות המורכבות - המעשיות בחלק זה כוללות סטיות מופרזות יותר, כגון גילוי עריות, אונס נזירות בזמן מיסה וחילול ילדות באורגיות שמתרחשות מדי ערב, וכוללות גם הצלפות מפעם לפעם.
ינואר: התאוות הקרימינליות - המעשיות בחלק זה כוללות סטיות שלא אחת מגיעות כמעט לרצח. הגברים מקיימים יחסים סדיסטיים עם ילדות בנות שלוש, נותנים את בנותיהם לגברים אחרים כדי שיבצעו בהן את זממם וצופים במעשה, ומטילים מום בבנות באמצעות עקירת אצבעות או גרימת כוויות במחתה לוהטת. בחודש זה מתחילים הגברים לקיים מין אנאלי עם הנערים והנערות בני השש עשרה, באלימות גוברת והולכת, שכוללת הצלפות והכאות על בסיס קבוע.
פברואר: התאוות הרצחניות -
דעות אודות היצירה עריכה
סאד עצמו תיאר את היצירה כ"סיפור הבדייה הטמא ביותר שסופר מאז שעולמנו התחיל (began)". ד"ר בלוך, שהביא את היצירה לדפוס, תיאר אותה באופן פסיכואנליטי, כיצירה המייצגת את כל הרעות החולות שבסטיות המיניות.
הסופרת סימון דה בובואר כתבה מאמר על היצירה, לו העניקה את הכותרת "האם אנו מחויבים להעלות באש את דה סאד?". במאמר היא מגנה בתוקף על הנובלה, בטענה שהיא מציבה במרכז את תהומותיה האפלות ביותר של נפש האדם ואת הרעות החולות להם הוא מסוגל.
קמיל פאליה מחשיבה את יצירתו של סאד "תגובה סאטירית" לז'אן-ז'אק רוסו בפרט, ולתפיסת הנאורות בדבר הטוב הטבוע באדם בכלל. ז'יל דלז טען שאל 120 הימים של סדום, יחד עם שאר יצירתו של סאד, כמו גם של מאזוך, לא ניתן להתייחס כפורנוגרפיה - היא זכאית לתואר הנשגב יותר 'פורנולוגיה'.[7][8]
קישורים חיצוניים עריכה
- 120 הימים של סדום, באתר OCLC (באנגלית)
- 120 הימים של סדום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Willsher, Kim (2014-04-03). "Original Marquis de Sade scroll returns to Paris". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-12-29.
- ^ "Sade's 120 Days of Sodom to return to France after two centuries' adventures". RFI (באנגלית בריטית). 2014-04-03. נבדק ב-2017-12-29.
- ^ 1 2 Perrottet, Tony. "Who Was the Marquis de Sade?". Smithsonian (באנגלית). נבדק ב-2017-12-29.
- ^ Paris, Angelique Chrisafis (2015-03-06). "France's 'king of manuscripts' held over suspected pyramid scheme fraud". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-12-29.
- ^ "De Sade's 120 Days of Sodom declared French national treasure". RFI (באנגלית בריטית). 2017-12-19. נבדק ב-2017-12-29.
- ^ תיאור הטירה בנובלה דומה מאוד לטירה אותה החזיק דה סאד, המרקיז, בחייו
- ^ אין בעברית מילה מתאימה ל-Pornology, להבדיל מ-Pornography (=פורנוגרפיה). כוונת הכותב היא שיצירתם הנה ברמה גבוהה יותר - 'מדעית' יותר - מפורנוגרפיה, ולכן השימוש בסיומת gy, שנפוצה בשמות תחומים אקדמיים באנגלית, כמוה כסיומת "וגיה" בעברית (ביולוגיה, פסיכולוגיה וכו').
- ^ Deleuze, G. 1991. Masochism: Coldness and Cruelty & Venus in Furs. New York, NY.