Everything Must Go
Everything Must Go הוא אלבום האולפן הרביעי של להקת הרוק האלטרנטיבי הוולשית, מאניק סטריט פריצ'רז. האלבום יצא ב-20 במאי 1996, דרך הלייבל אפיק רקורדס והיה התקליט הראשון שהוציאה הלהקה לאחר היעלמותו של כותב המילים והגיטריסט ריצ'י אדוארדס שמאז 1995 לא נמצאו עקבותיו.
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת מאניק סטריט פריצ'רז | ||||||
| יצא לאור | 20 במאי 1996 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| סוגה | רוק | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך |
45:24  | |||||
| חברת תקליטים | אפיק רקורדס | |||||
| הפקה |
מייק הדג'ס | |||||
| ||||||
  | ||||||
האלבום, שיצא בשיא תקופת הבריטפופ באמצע שנות ה-90, זכה להצלחה מסחרית ובקרב מבקרי המוזיקה. בין השאר הגיע לשיא במקום השני במצעד האלבומים הבריטי וזיכה את הלהקה בפרס הבריט אווראדס ל-1996.[1] (פרס הלהקה הכי טובה ופרס האלבום הכי טוב). באלבום נערך שינוי בצליל של הלהקה עקב היעלמותו של אדוארדס. הוא יצא ביבשת אירופה, אסיה ואוסטרליה.
Everything Must Go מופיע לעיתים קרובות ברשימות עבור אחד האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים על ידי פרסומי מוזיקה רבים כ-NME ו-Q.[2]
סגנון, הפקה ותוכן עריכה
סולן הלהקה, ג'יימס דין ברדפילד אמר כי צליל התופים היה מכריע באלבום. את ההשראה לכך הוא קיבל מיצירות של כמה להקות, כמו "פורנוגרפיה" של הקיור, האלבומים של ג'וי דיוויז'ן, של להקת Wire ושל סוזי והבנשיז, והלהקות Wah! ו-Associates שבהם הכל מתחיל בתופים".[3]
מייק הדג'ס היה המפיק שהלהקה חשבה לעבוד איתו מאז אלבומה The holy bible על חלקו בהפקה של הסינגל "סוסים שוחים" של סוזי והבנשיז שברדפילד אהב.[3] הלהקה נשארה בנורמנדי שבצרפת כדי לעבוד באולפן של Hedges עצמו שהכיל שולחן מיקס שהגיע אולפני אבי רוד.[3]
כותרת העבודה של האלבום היה Sounds in the Grass, על שם סדרת ציורים של ג'קסון פולוק, לבסוף קיבל האלבום את שמו ממחזה של פטריק ג'ונס, אחיו של בסיסט הלהקה, ניקי ווייר.[4]
Everything Must Go מייצג שינוי סגנוני עבור הלהקה. אלבומם הקודם, The Holy Bible היה אלבום זועם, מינימליסטי ואגרסיבי, בעוד שהאלבום הזה חובק סינת'ים וכלי מיתר עם סגנון רוק "המנוני", עם מוזיקה מסחרית יותר המתאים לזרם הבריטפופ שהייתה נפוצה בזמנו.[5]
נושאי השירים כוללים את חייו של הצלם קווין קרטר, וילם דה קונינג, התעללות בבעלי חיים, פגיעה עצמית ועוד.
האלבום יצא ב-20 במאי 1996 והופיע לראשונה במצעד האלבומים הבריטי במקום השני עם מכירות של 60,000 עותקים. עד היום השיג האלבום מעמד של פלטינה משולשת בבריטניה ובילה 103 שבועות בטופ 100. גם שנה לאחר צאתו שהה עדיין בחמישייה הראשונה.[6]
בשנה שלאחר יציאת האלבום ביצעה הלהקה הופעה מיוחדת במנצ'סטר ארנה עבור יותר מ-20,000 איש. הבסיסט ניקי ווייר אמר שזה הרגע שבו ידע שהלהקה "עשתה את זה".[5] תיעוד ההופעה יצא תחת השם Everything live בפורמט VHS ב-29 בספטמבר 1997, וכהוצאה מחדש כ-DVD רק ביפן. את צילום המופע ביים דיק קארות'רס. 12,000 העותקים הראשונים הגיעו עם חמש גלויות עם צילומים של הלהקה מאת הצלם הרשמי מיץ' איקדה.[7]
מהדורת יום השנה העשירים להופעתו הראשונה של האלבום יצאה ב-6 בנובמבר 2006.
ביקורת עריכה
בהיותו האלבום הראשון מאז עזיבתו של אדוארדס, הלהקה באותה תקופה הייתה בלחץ, אך לאחר יציאתו של "A Design for Life", שהתקבלה היטב על ידי המבקרים והמעריצים, Everything Must Go היה האלבום שהציג את הלהקה לציבור המיינסטרים. כל הסינגלים היו ידידותיים לרדיו והאלבום זכה לביקורת מוצלחות. כתב, מגזין Q טום דויל, הרגיש שלאלבום יש "מעט במשותף" עם קודמו, The Holy Bible, וראה באלבום חזרה ושיפור לצליל ה"פופ-רוק האפי". של זהב נגד הנשמה. הוא ציין את בחירת הלהקה במפיק, מייק הדג'ס, כגורם תורם אפשרי לשינוי הכולל בסאונד, וצייר הקבלות למילים של קורט קוביין ולמוזיקה "עמוסת הדהוד" של פיל ספקטור. ניקולס ברבר מהאינדפנדנט תיאר את Everything Must Go כאלבום ההארד רוק הבריטי המיידי, הבטוח וההמנוני ביותר מאז Definitely Maybe של אואזיס, וציין כי התקליט היה נגיש יותר בהשוואה לסאונד "הכבד להחריד" של האלבום The holy bible.[8]
פרסים עריכה
האלבום היה מועמד לפרס מרקיורי ב-1996 אך לא הצליח לזכות בו[9] עם זאת, זכה בפרס האלבום הבריטי הטוב ביותר והלהקה זכתה בלהקה הבריטית הטובה ביותר בטקס הבריט אוורדס.[10] בטקס פרסי NME של 1996, Everything Must Go נבחר לאלבום השנה, והלהקה זתהו גם בפרס למופע החי הטוב ביותר והסינגל הטוב ביותר עבור "עיצוב לחיים".[11]
מורשת עריכה
האלבום נחשב לאלבום חשוב בקריירה של הלהקה וקלאסיקה של המוזיקה הבריטית בשנות ה-90,[12] ונרשם לעיתים קרובות בין האלבומים הגדולים אי פעם על ידי מבקרי מוזיקה בריטיים.[13]
קישורים חיצוניים עריכה
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ "Manic Street Preachers – BRITs Profile". brits.co.uk. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2012. נבדק ב-6 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Q Magazine 250 Best Albums of Q's Lifetime".
- ^ 1 2 3 Price, Simon (2 ביוני 2016). "And If You Need An Explanation: Manic Street Preachers interviewed". Thequietus.com. נבדק ב-22 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Power, Martin (17 באוקטובר 2010). Manic Street Preachers. Omnibus Press.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Price 1999.
- ^ "Manic Street Preachers | Artist | Official Charts". Official Charts. אורכב מ-המקור ב-15 ביוני 2011. נבדק ב-21 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Colin Larkin (2006). The Encyclopedia of Popular Music: Kollington – Morphine. MUZE. pp. 475–. ISBN 978-0-19-531373-4.
- ^ Barber, Nicholas (26 במאי 1996). "RECORDS (Manic Street Preachers: Everything Must Go (Epic, CD/LP/tape))". The Independent. Independent News & Media. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2012. נבדק ב-31 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1996 – Manic Street Preachers – Everything Must Go". Mercury Prize. נבדק ב-16 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1997". brits.co.uk. נבדק ב-30 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "NME Awards 1997".
- ^ "NME classic albums and singles".
- ^ "500 Greatest Albums of All Time".