ויקיפדיה

Long Term Evolution

תקן לתקשורת תאית מדור רביעי
(הופנה מהדף LTE)
המונח "LTE" מפנה לכאן. לערך העוסק במוזיקה, ראו ליקוויד טנשן אקספרימנט.

3GPP Long Term Evolution (או LTE) הוא תקן לתקשורת אלחוטית מהירה של מכשירים ניידים כדוגמת טלפון סלולרי המבוסס על טכנולוגיות GSM/EDGE ו-UMTS/HSPA. הוא מגדיל את הקיבולת והמהירות בהשוואה לקודמיו, באמצעות שימוש בממשק רדיו שונה ביחד עם שיפור ליבת הרשת. התקן נוסח על ידי השותפים בקבוצת 3GPP החל משנת 2008 ומתואר במסמך 8 של הקבוצה. שיפורים נוספים של התקן מתוארים במסמך 9. LTE היווה את דרך השדרוג עבור רשתות הסלולר שהתבססו על רשת ה-GSM/UMTS ו-CDMA2000. מדינות שונות משתמשות בתדרי LTE שונים, כך שרק מכשירים התומכים במספר רב של תדרים, תומכים במספר מדינות רב.

חדירת רשתות LTE למדינות העולם, נכון לדצמבר 2014
  מדינות עם רשתות LTE מסחריות
  מדינות עם רשתות LTE בתהליך הקמה או תכנון
  מדינות עם רשתות ניסוי של LTE

בסוף 2010 הוגש LTE לאישור של איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU), כרשת הדור הרביעי (4G)[1], אף על פי שהוא אינו עומד בסטנדרט LTE Advanced שאימץ לעצמו 3GPP כסטנדרט הבסיס של הדור הרביעי. רשת ה-LTE הראשונה נפרשה בשנת 2009 באוסלו וסטוקהולם[2].

במרץ 2019 פרסם איגוד ספקי הסלולר הבינלאומי (GSA) כי 717 ספקי סלולר פרשו רשתות LTE ברחבי העולם.

מקור השם

עריכה

מקור שמו של התקן נובע מההתפתחות הנרחבת (באנגלית "Evolution") שנדרשה ברשתות התקשורת על מנת ליישם את התקן, התפתחות אשר יועדה כהשקעה לטווח ארוך (באנגלית "Long Term"), בהיקף גדול בהרבה בהשוואה לתוספת יכולות ושדרוג היכולות של דור 3 על תת-מרכיביו (לדוגמה אימוץ HSPA לרשת קיימת של דור 3).

מאפיינים

עריכה
 
אנטנת LTE הפועלת בשיטת MIMO, שבה נעשה שימוש בריבוי אנטנות עבור שידור בודד

רוב מאפייני LTE הופיעו במהדורה 8 של 3GPP שפורסמה בשנת 2008 ושינויים מינוריים נוספים הופיעו במהדורה 9 משנת 2009. הוא התבסס על התקנים המוקדמים יותר, GSM,‏ EDGE,‏ UMTS ו-HSPA, וכך הוא היווה נתיב שדרוג טבעי למפעילי רשתות סלולריות שהתבססו על תקן GSM וממשיכיו. גם מפעילי רשתות גדולות בתקן CDMA בארצות הברית ויפן פרשו החל מ-2010 רשתות LTE וכך סייעו לתקן LTE להפוך לתקן סלולרי גלובלי אחיד.

קצבי הנתונים המרביים של LTE עומדים על 300‎ MBit/s הורדה ו-75‎ MBit/s העלאה. מהירויות אלו מושגות באמצעות שידור וקליטה מ-4X4 אנטנות במקביל ושימוש ברוחב סרט מרבי של 20‎ MHz (התקן מאפשר רוחב פס משתנה, החל מ-1.4‎ MHz). השיפור במהירויות בהשוואה לתקני תקשורת סלולרית קודמים טמון גם בשיטות אפנון חדשות והתבססות על מיתוג מנות מבוסס IP באופן בלעדי, תוך ביטול התמיכה במיתוג מעגלים. רשת LTE תוכננה לשרת בהצלחה ציוד קצה הנע במהירות של כמה מאות קילומטר לשעה, תוך יישום של זמן השהיה שאינו עולה על 10 מילישניות.

החלק המגדיר את הגישה האלחוטית לרשת במסגרת תקן LTE מכונה E-UTRA או e-UTRAN. עם זאת, הוא אינו משמש רק את LTE אלא משותף גם לתקן שהתפתח ממנו ונקרא "LTE Advanced". תקן זה יושם החל מסוף 2013 וענה באופן רשמי על התקן לרשתות דור רביעי של ITU המכונה "IMT Advanced", ואפשר תמיכה במהירויות הורדה של עד 1‎ GBit/s.

במסגרת E-UTRA מוגדרת תמיכה בתאים סלולריים בעלי טווח שידור ברדיוסים שונים, החל מכמה עשרות מטרים עד למאה קילומטר. התאים האופטימליים לאזורים בין-עירוניים הם בעלי רדיוס של כחמישה קילומטר ובאזורים עירוניים בעלי רדיוס של קילומטר או פחות.

מספרי רצועות

עריכה

תקן E-UTRA מגדיר מספרי רצועות (bands) על פי תדר השידור, רוחב הפס ומאפיינים נוספים. נכון לשנת 2013 הוגדרו כ-40 רצועות והן ממוספרות באופן לא רציף מ-1 עד 44. הרצועות הממוספרות 33 ומעלה מגדירות תקשורת דו-כיוונית באמצעות ריבוב מבוסס חלוקת זמן (Time-division duplexing – TDD), שבו העלאה והורדת מידע מתבצעות באותו חלון תדרים, בעוד הרצועות האחרות מאפשרות דו-כיווניות באמצעות ריבוב מבוסס חלוקת תדר (Frequency-division duplexing – FDD), שבו מוקצה חלון תדרים נפרד להעלאה והורדה.

תדר השידור המרכזי עשוי לאפיין יותר מרצועה אחת, כך שההבדל בין שתי רצועות נוגע גם לרוחב הפס ומאפיינים נוספים. כך לדוגמה, רצועות 3 ו-9 מבוססות על FDD סביב תדר 1,800MHz, אך תדר ההורדה של רצועה 3 נע בין 1,805 ל-1,880 בעוד ברצועה 9 הוא נע בין 1,845 ל-1,880MHz. אי התאימות בין רצועות השידור השונות עלולה לגרום לאי תאימות של התקני LTE מול רשתות LTE המשדרות ברצועה שונה מזו הנתמכת בהתקן. נכון לשנת 2013, מכשירים בעלי תמיכה ב-LTE הותאמו למספר רצועות מוגבל ולא היו תואמים לרצועות אפשריות אחרות. יצרני המכשירים נהגו לייצר כמה גרסאות מכשירים לצורך התאמה לרצועות שהונהגו באזורים שונים. כך לדוגמה פיצלה חברת אפל את דגם iPhone 5 לשלושה תתי דגמים. האחד (A1428) תמך ברצועות 4 ו-17, השני (GSM-A1429) תמך ברצועות 1, 3 ו-5 והשלישי (CDMA-A1429) תמך ברצועות 1, 3, 5, 13 ו-25.

קטגוריות קצבי הורדה והעלאה

עריכה
מהדורת 3GPP קטגוריה קצב הורדה מאופנן (מס"ש) מרכיבי MIMO בהורדה קצב העלאה מאופנן (מס"ש)
8 1 10.3 1 5.2
8 2 51 2 25.5
8 3 102 2 51
8 4 150.8 2 51
8 5 299.6 4 75.4
10 6 301.5 2 או 4 51
10 7 301.5 2 או 4 102

בישראל

עריכה

פינוי תדרים שיועדו ל-LTE בישראל החל בשנת 2013[3]. רוב רצועות התדרים המפונות נמצאו בשימוש מערכת הביטחון. על פי הסיכום שהושג עם משרד הביטחון ב-2013, פונתה רצועת תדרים בתחום שמרכזו ב-2,600MHz התואם לרצועה 7 של LTE. כמו כן, באותה עת החזיק משרד התקשורת תחום תדרים שמרכזו 1,800MHz[4] התואם לרצועה 3 של LTE, ויועד למכרז בין חברות התקשורת הסלולרית.

בינואר 2014 קיימה חברת פרטנר תקשורת מסיבת עיתונאים והכריזה על השלמת פריסת תשתית לרשת LTE בישראל. באותה עת הושלמה פריסת נקודות גישה בהרצליה[5] ובסך הכל נפרסו כ-200 נקודות. החברה כינתה את הרשת בשם Orange 4G. באפריל 2014 הכריזה סלקום שהיא תפרוס בישראל רשת LTE שתתמוך גם ב-LTE Advanced[6] עם מהירות הורדה מרבית של 150 מס"ש ומהירות העלאה מרבית של 50 מס"ש. ב-30 באפריל 2014 הכריזה פלאפון שיחד עם חברת אריקסון תקים בשלושת החודשים שלאחר ההכרזה רשת LTE שתוכל להגיע למהירות הורדה מרבית של 150 מס"ש ומהירות העלאה מרבית של 50 מס"ש כאשר הערים שלהן תהיה עדיפות הן תל אביב-יפו, ירושלים, ראשון לציון, באר שבע וכפר סבא[7]. ב-2 ביולי 2014 פרסם משרד התקשורת מכרז תדרים לרשת הדור הרביעי[8][9].

ב-15 ביולי 2014 השיקה פרטנר את רשת הדור הרביעי שלה[10], בגרסה בטא-פתוחה, במספר יישובים בישראל. באוגוסט 2014 החלו גם סלקום ופלאפון להפעיל רשת דור רביעי בפריסה חלקית[11].

ב-12 בינואר 2015 התקיים מכרז התדרים של משרד התקשורת שהתמודדו בו שש חברות סלולר (סלקום, פלאפון, פרטנר, גולן טלקום, HOT mobile ואקספון 018)[12]. פלאפון זכתה במכרז בשלוש רצועות ושאר החברות זכו ברצועה בודדת כל אחת[13]. רשתות הדור הרביעי נכנסו לפעולה באופן מלא במהלך 2015.


קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא Long Term Evolution בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ITU World Radiocommunication Seminar highlights future communication technologies, 6 בדצמבר 2010 (באנגלית)
  2. ^ סוכנויות הידיעות, מהירה פי עשרה מהדור השלישי: שוודיה ונורווגיה השיקו את רשת הדור הרביעי בסלולר בטכנולוגיית LTE, באתר TheMarker‏, 16 בדצמבר 2009
  3. ^ אהוד קינן, מפנים מקום: ישראל בדרך לדור הרביעי של הסלולר, באתר ynet, 9 במאי 2013
  4. ^ דור רביעי בישראל - החל מהמחצית השנייה של 2013, באתר pocket,‏ 10 באוקטובר 2012
  5. ^ אופיר דור, הרצליה תחילה: פרטנר פרסה רשת דור 4 מלאה בעיר, באתר כלכליסט, 15 בינואר 2014
  6. ^   אמיתי זיו, נוקיה סולושנס תקים את רשת דור 4 של סלקום, באתר TheMarker‏, 16 באפריל 2014
  7. ^ רונן מזדיצקי, מתקדמת לדור הרביעי: פלאפון חתמה על הסכם לשדרוג רשת הסלולר עם חברת אריקסון, באתר Gadgety, ‏30 באפריל 2014
  8. ^ שלומי תורג'מן, מכרז התדרים לדור הרביעי בישראל יוצא לדרך, אתר Gadgety, ‏2 ביולי 2014
  9. ^ מערכת לילה כלכלי Feed |, חברות הסלולר יתקדמו לדור רביעי, באתר nana10‏, 2 ביולי 2014
  10. ^   אמיתי זיו, ה-LTE בישראל: משרד התקשורת אישר - ופרטנר הרימה את המתג, באתר TheMarker‏, 15 ביולי 2014
  11. ^   אמיתי זיו, פלאפון מכריזה: גם לנו יש דור 4 סלולרי, באתר TheMarker‏, 3 באוגוסט 2014
  12. ^ הודעה לתקשורת, מכרז התדרים לדור הרביעי הגיע לשלב הסופי!, באתר משרד התקשורת
  13. ^ משרד התקשורת, הודעה לתקשורת: מכרז למתן שירותי דור רביעי הגיע לסיומו, ‏13 בינואר 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Long_Term_Evolution&oldid=39540493"